הרופאים המומים: "האלימות שוברת כל שיא"

"רמת האלימות בארץ הגיעה לרמות שאי אפשר לשאת אותן. אני המום ושבור" - כך הגיב הבוקר (יום ג') ד"ר יורם בלשר, יושב ראש ההסתדרות הרפואית, לידיעה על הירצחו של פרופ' דוד ניב, מנהל המחלקה לטיפול בכאב בבית החולים איכילוב בתל אביב. בני משפחתו של הקורבן וחברים קרובים הסתגרו המומים בביתו, וגיסתו סיפרה כי הם אינם מסוגלים לדבר כעת בשל ההלם שבו הם שרויים.

פרופ' ניב, תושב סביון בן 57, נרצח הלילה ברחוב האלוף שדה ברמת גן. תחילה התקבל במשטרה דיווח על תאונת דרכים, שאירעה בצומת הרחובות האלוף שדה ורזיאל ברמת גן. על פי הדיווח, מכונית פרטית התנגשה בעץ ולאחר מכן באי תנועה. שוטרים שהגיעו למקום הבחינו כי בתוך מכונית מסוג ב.מ.וו רוססה בכדורים וכי גבר בשנות החמישים לחייו יושב סמוך להגה, כשהוא ירוי בראשו. על פרטי החקירה הוטל צו איסור פרסום.    

"פרופ' ניב היה אדם יקר, איש מקצוע מהמעלה הראשונה", אמר ל-ynet ד"ר בלשר. "אני רק מקווה שאין כאן אלימות מצד חולה או בני משפחה של חולה. אם חס וחלילה זה אכן המקרה, זה יגרור תגובה רצינית מאוד".

פרופ' אילון אייזנברג, חבר קרוב של פרופ' ניב ויו"ר האגודה הישראלית לכאב, אמר כי במשך קריירה של כ-20 שנה, סייע ניב להקל על כאבם של אלפי מטופלים. "הוא היה הראשון שהפך את הכאב למקצוע העיקרי שלו. הוא פעל רבות כדי להכניס לסל התרופות טכנולוגיות חדשות לטיפול בכאב, ונלחם בשיניים כדי שטכנולוגיות ייכנסו לסל ויסייעו לחולים. 

"הוא היה איש תוסס ומלא חיים, חברותי וידידותי. בלתי נתפס לשמוע את הבשורות הקשות", סיים אייזנברג.

זירת הרצח. החברים בהלם (צילום: דוד סטון, דוברות משטרת תל אביב) 

גם ד"ר אלכסנדר מלצמן צייחין, רופא בכיר מומחה לנורולוגיה ורפואת כאב, נותר המום מהבשורה המרה. "הוא היה איש אשכולות, מומחה בתחומו. השעה הזאת, שבה הוא נרצח, לא הייתה יוצאת דופן. הוא סיים לעבוד באופן קבוע ב-1:00 או 2:00 בלילה. 

"לא ידוע לי על יריבים שהיו לו במחלקה או מחוץ למחלקה. לא היו לו מתחרים, כי אין על מה להתחרות - הוא היה הכי טוב בתחומו, בחיים לא פגשתי מישהו כמוהו".

"בן אדם-מלאך"

זמירה, אחת הפציינטיות של ניב, הגיעה גם היא לבית המשפחה. "בהתחלה סירבתי להאמין למה ששמעתי בחדשות וקיוויתי שזו טעות מצערת. אני מכירה אותו 15 שנה, הוא טיפל בי ובמשפחתי במסירות רבה והיה מסור בצורה בלתי רגילה.

"איש אשכולות". ד"ר גלינה גודביק וד"ר אלכסנדר צייחין (צילום: לירון אלמוג)

"כשבתי הייתה בהריון והייתה צריכה לקבל זריקה גם בשעות לא שגרתיות היא ניגשה אליו בכל עת, ומעולם לא סירב לה. אני בהלם טוטאלי, אני לא מעכלת את זה. הוא היה אהוב על כולם, הוא בן אדם מדהים".

גם אלי בן שמואל, יבואן שעונים שמחלק את חייו בין תל אביב למיאמי, היה פציינט של פרופ' ניב. לדבריו, רק אתמול הוא היה בביקור אצלו בשעה מאוחרת של הלילה בשל כאבים עזים שהיו לו. "אני סובל מכאבים במעיים, והוא היחיד שמצא איזושהו עצב שברגע שהוא לחץ עליו הוקל לי. הלכתי לפניו להמון רופאים, אבל אף אחד לא עזר חוץ ממנו. הוא היה אדם מדהים, שדאג לפציינטים שלו לאורך כל שעות היממה, וגם כשלא היה בארץ. זה בן אדם מלאך, שאי אפשר להאמין שיש לו אויבים".

בבית החולים איכילוב התקבלה ההודעה על הרצח בתדהמה ובכאב. מהמרכז הרפואי נמסר כי כאחד מחלוצי הטיפול בכאב בארץ ובעולם ניסח את האימרה "אין סיבה לשאת את הכאב בדממה" שהפכה להיות למטבע לשון בקרב המטפלים והחולים. "לדידו לא היתה אף סיבה שרופא יגיד 'תלמד לחיות עם הכאב'", ותהי זו צוואתו הרוחנית.

"המטופלים סגדו לו"

"כל המטופלים שלו צלצלו אלינו בבכי", סיפרה אסתר אילת, האחות האחראית במרפאת הכאב, "המטופלים סגדו לו, אם זה לא היה הוא, הם לא רצו לקבל טיפול". סגניתו ויד ימינו של ד"ר ניב, ד"ר תמר ישר, אמרה "הצוואה שלו היא להמשיך ולעבוד בכל מצב ולכן אנחנו פה".

ד"ר ישר הגיעה אתמול עם פרופ' ברבש למקום התאונה והיתה זו שבישרה לאשתו של דייויד את הבשורה הקשה. "זו היתה סיטואציה לא פשוטה, אני מכירה את אשתו שנים רבות. כשאמרתי לה שאני נמצאת מחוץ לבית עם פרופ' ברבש, היא אמרה שהדבר הראשון שהיא עשתה היה להתקשר לדייויד לנייד בשלוש וחצי בלילה כי היא חשבה שאם אני פה, אני נמצאת בצרה. כשראתה אותנו ואת השוטרים זה היה ברור, היא היתה בשוק נוראי, כמעט מחוסרת הכרה".

אנשי הצוות סיפרו שאתמול בערב היה ד"ר ניב במרפאתו הפרטית ברחוב פרישמן בתל אביב, "בעשר בלילה הוא עוד שוחח עם חברת תרופות ואחר כך קיבל מטופל". הרופאים במחלקה ציינו שרק לפני כעשרה ימים חגגו 40 שנה להקמת היחידה לטיפול בכאב, באווירה חגיגית. רופא אחר, אלכסנדר מלצמן-צייחין, סיפר שקבע עם ד"ר ניב לדון היום ב-17:00 על מחקר חדש שתכננו.