ש"י למתנחלים
הנתונים היבשים מצדיקים את הפופולריות הגואה של המשטרה ביהודה ושומרון. כרגיל, הפלסטינים לא בסקר
כל מי שמצוי בסקרי דעת הקהל, יודע כי ישנם שני גורמים המעצבים יותר מכל את תוצאותיהם: האופן בו מנוסחת השאלה, וחשוב יותר - זהות הנשאלים, לצד זהותם של אלה שלא נכללו במדגם. הסקר
שבדק את מידת שביעות רצונם של אזרחי ישראל מתפקודם של מחוזות המשטרה השונים, אינו יוצא מהכלל. גם הפעם, השאלה מי היו נמעני הסקר - ובעיקר מי לא היו שם - התבררה כקריטית ומכרעת.
ובכן, התושבים שהביעו את מרב ההערכה לשירותי המשטרה מתגוררים, כך מתברר, בתחומי מחוז ש"י (שומרון ויהודה). אתר המשטרה, שהציג בהרחבה את הממצאים, הפליג בשבחיו של מרחב חברון באותו מחוז, שהינו מן המצטיינים שבין מרחבי המשטרה.
תזכורת: מחוז ש"י הוקם כחלק מהמלצות ועדת חקירה הממלכתית בראשות השופט שמגר, שהתמנתה בשנת 1994 בעקבות הטבח במערת המכפלה. עם ההשלכות הישירות והעקיפות של מעשהו נפשע של ברוך גולדשטיין, שרצח בדם קר 28 פלסטינים, עודנו חיים ונראה כי נמשיך לחיות עוד שנים רבות. מחוז ש"י הוקם במטרה מרכזית אחת: לשפר ולייעל את אכיפת החוק על האזרחים הישראלים המתגוררים בגדה המערבית, שחלקם היו וממשיכים להיות מעורבים באלימות קשה נגד האוכלוסייה הפלסטינית.
סיכום ביניים של הישגי מחוז ש"י במלאות יותר מעשור לקיומו, סיפק לנו לאחרונה ארגון המתנדבים "יש דין", מהמובילים כיום את המאבק האזרחי בעניין אכיפת החוק על המתנחלים בשטחים. תחקירני הארגון עקבו אחר התנהלות המשטרה במהלך ניהולם של 92 תיקים (מתוך מאות מהשנים 2006-2002), שנפתחו כנגד מתנחלים בחשד לעבירות כלפי תושבים פלסטינים. עיקרי הממצאים שופכים אור על תמונת תפקודו של הפופולרי מבין מחוזות המשטרה:
- ביותר מ-90% מהתלונות ומהתיקים לא הוגשו כתבי אישום
- 96% מהתיקים הנוגעים להסגת הגבול (בכללם כל מקרי הפגיעה בעצים) נסגרו ללא הגשת כתבי אישום
- 100% מתיקי עבירות הרכוש נסגרו בלי כתב אישום
- 79% מתיקי התקיפה נסגרו ללא הגשת כתב אישום
- כ-5% מהתלונות שהוגשו אבדו, וככל הידוע, לא נחקרו כלל.
בנתונים הללו, יש בהחלט על מנת להסביר את הפופולריות הגואה של מחוז ש"י בקרב תושבי המחוז, שהשתתפו במשאל. נראה כי לדעתם, המשטרה מגשימה על הצד הטוב ביותר את המוטל עליה במציאות האפרטהייד המשגשגת בשטחים. היא דואגת שאי-אכיפת החוק על המתנחלים, הנמשכת זה עשרות שנים, תזכה גם למצג חוקי. חוקי או לא חוקי, דבר אחד לגביו בטוח: הוא מסריח. ואת שורשי הסירחון אין לחפש בדרגי השוטר והחוקר, אלא בדרג הפוליטי, שמנציח זה ארבעה עשורים את האיוולת המצויה בבסיס מפעל ההתנחלויות כולו.
אילו היו, לשם דוגמה, תושבי הכפר הפלסטיני עין עבוס, שכניה של ההתנחלות הפרועה יצהר, נשאלים גם הם כיצד הם מערכים את עבודת משטרת ש"י, קיים סיכוי סביר שתוצאות הסקר היו משתנות פלאים. גם לא בטוח, אגב, שאם בני משפחת אבו עיישה, שכניה של המתנחלת המגדפת מחברון, היו נשאלים את אותה שאלה, תשובתם הייתה מחזקת את תוצאות הסקר. אבל ממתי לעזאזל שואלים כאן ערבים משהו? רק שלא יצלמו ושלא יתערבו בסקרים של יהודים.
הכותב מרכז את פרויקט מעקב ההתנחלויות ב"שלום עכשיו"
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
