אי אפשר להשיג רשת בטוחה לילדים באמצעות חוק

השבוע הייתי בטלוויזיה. בערוץ הראשון, בתוכנית פוליטיקה. אחרי שגמרו לדבר ולדבר על שר המשפטים החדש, שמונה כדי להרגיז את בית המשפט העליון, ועל הר הבית שעוד רגע מתפוצץ שוב ומביא לנו עוד אינתיפאדה, ואחרי שעסקו גם בנושא החשוב של ריטלין לילדים, הגיעו גם לאינטרנט.

לא הרבה צופים נשארו לצפות באייטם הזה. השעה כבר כמעט 11 בלילה, ורוב צופי הערוץ הראשון, מעל גיל 55, הולכים כבר לישון. האמת היא שלא הייתה סיבה להישאר ערים. בפאנל המשמים שלנו לא נאמר כמעט דבר.

הנושא היה הסכנות שיש באינטרנט לילדים ומתבגרים. נושא חשוב, שעולה מעת לעת לכותרות ומגיע אפילו לטלוויזיה. באולפן הופיעה אמא מודאגת שאמרה שהיא מודאגת ממה שהילדים שלה עושים ברשת (והיא צודקת!),

פסיכולוגית שאמרה שצריך לדבר עם הילדים (היא ודאי צודקת), שוטר במדים שאמר שיש עבירות באינטרנט, אבשלום אדרת, שאמר שצריך לשים לב לילדים ולמה שקורה להם ברשת, ואני, שהספקתי להגיד שלא צריך ולא ניתן לפתור את הבעיה באמצעות המשפט והחוק.

ניסיונות החקיקה כשלו

יותר מזה לא הספקנו, וממילא הצופה האחרון כבר הלך לישון. אבל מה שרציתי באמת להסביר זה למה, לעזאזל, לא ניתן לחוקק סוף כל סוף חוק שיפתור את הבעיה ויהפוך את האינטרנט למקום בטוח. למה אי אפשר לחסום בחוק את האתרים המזיקים, ואת התכנים הפוגעים כל כך בילדים. התשובה היא כמובן פשוטה ומובנת ודאי לרוב קוראי הבלוג שלנו, אבל חשוב להזכיר אותה, וחבל שלא הספקתי.

היו, ועדיין יש, נסיונות בכל העולם, וגם בארה"ב, לחוקק חוקים נגד תכנים מגונים באינטרנט הפוגעים בקטינים. הכשלון של החקיקה הזו, והעובדה שהיא נפסלה גם בארה"ב בגלל התיקון הראשון לחוקה, נעוץ בכך שבאינטרנט לא ניתן עדיין להבחין בין ילדים לבין מבוגרים, אלא במחיר גבוה של פגיעה מוחלטת בפרטיות ובאנונימיות שהן לב לבה של הרשת.

בעולם הפיזי מעולם לא נתקלו בבעיה הזו כי קל ומובן מאליו להבחין בין אדם מבוגר לבין קטין. בעיה מסויימת יש בתחום האפור של גילאי 16- 19, שם נדרשת אולי רגולציה של תעודת זהות, או אמצעי דומה. אבל באופן בסיסי ברור מיהו ילד ומיהו מבוגר, ולכן קל לתחום את הילדים ולמנוע מהם תוכן פוגע. באינטרנט זה נעלם לגמרי.

הילדים הם הבוגרים ברשת

לפעמים נדמה שדווקא הילדים הם הבוגרים האמיתיים של הרשת, ואנו והורינו, הם הילדים חסרי הידע והישע. כל ניסיון להגביל את התכנים ברשת, ולהתאים אותם לרמה של ילדים, משמעותה פגיעה קשה בזכותם של

מבוגרים לצרוך מידע ותוכן למבוגרים. תיחום התוכן הזה וקביעת חובה להזדהות כמבוגר משמעותה כאמור ביטול של האנונימיות והפרטיות, וצמצום משמעותי של חופש הביטוי וזכות המבוגרים למידע ולתכנים המוגבלים.

כל מנגנון או טכנולוגיה של סינון, משמעה צנזורה ופגיעה קשה גם בתכנים לגיטימיים וזאת בגלל הקושי להגדיר, לתכנן וליישם, מערכות סינון מורכבות ומתוחכמות שיבחינו בין פורנו לאומנות או למדע.

מה שכן הספקתי לומר בטלוויזיה, ועל זה שואלים אותי היום ברחוב, זה שיש לי שלושה ילדים קטנים, וגם אני, הלוחם המובהק לחופש הביטוי, מודאג מהצפוי להם ברשת בשנים הבאות. ולמרות זאת אני מעדיף את חופש הביטוי ואת הנגישות המלאה לתכנים ברשת, על פני חוקים של צנזורה. גם החופש הזה הוא סוג של מסר חינוכי.

מרושתים - לבלוג המלא

הצטרפתם כבר לניוזלטר החדש שלנו? הירשמו באמצעות תיבת הרישום התכולה מימין ותקבלו בימים ב'-ד' את מהדורת סיכום היום שלנו - עם קישורים מעניינים והערות על המצב