להקה צבאית על אסיד
פעם היה כאן רוק מתקדם בעברית - קראו לזה "אחרית הימים". גיא בניוביץ' חוגג בר מצווה למדור ומציין רגע אחד שבו המוזיקה העברית היתה אור לגויים
13, בניגוד למה שחלקכם חושבים, הוא מספר מצוין. זה הגיל שבו כל נער יהודי הופך לגבר, זה מספר עיקרי האמונה על פי הרמב"ם – וגם מספרו הסידורי של הטור לפניכם. כן, כן, קשה להאמין אבל שרדנו יותר משלושה חודשים ביחד. ותודה על כל המילים הטובות של רעיי למוסיקה משונה, שהופכת את כולנו לשבט נכחד.
ולא סתם פתחתי בקצת יידישקייט. הטור הזה הוא הזדמנות מצוינת לעזוב לרגע את הגויים, ולציין שגם לנו, בארץ הקודש, היה רגע אחד נוצץ של גאווה. גם לנו היתה להקת רוק מתקדם, שפעלה בתיאום מושלם עם הסצנה העולמית והוציאה אלבום שנחשב בעיני רבים (ואני בתוכם) למוצלח ביותר בתולדות המוזיקה הישראלית. רוק מתקדם בעברית, למילות כותבים דגולים כמו חנוך לוין, עמוס קינן וחיים חפר. נשמע כמו אחרית הימים, לא?
תחת עץ האקליפטוס, ליד הירדן,
אני שוכב לי וישן, שוכב לי וישן,
שוכב לי וישן.
וממול ניגש החורש לקוצר -
"מה נשמע, מרחבתין?"
הוא אומר.
והאיש תחת גפנו שואל
את בעל התאנה
"איך היה היבול השנה?"
ובתוך הכפר, קול פטיש מהדהד.
ונפח את חרבו מכתת.
הגדי והנמר יורדים,
אל אמצע הנהר,
ופורחים הבקעה וההר.
קשה להאמין עד כמה האלבום הזה נפלא. אני יושב עכשיו, בשעת לילה, ושומע אותו בפעם ה-500. וכל צליל מונח במקומו, כל מילה פוגעת בול. הצירוף החד פעמי הזה של כישרון, רוח חופשית ויכולת מוזיקלית התרחש בשנת 1972, בדיוק במקביל לפריחה הבינלאומית של הרוק המתקדם.
ההיסטוריה הקצרה של להקת "אחרית הימים" ידועה יחסית, אז נזכיר אותה רק בקצרה. הכל מתחיל ונגמר בזוהר לוי, המתופף ומנהיג הלהקה, שקיבץ סביבו חבורת מוזיקאים מוכשרים: אלי מגן הבסיסט עם הקול העדין ("העץ הוא גבוה"), גבי שושן בעל גרון הפלדה ("16 מלאו לנער"), יצחק (צ'רצ'יל) קלפטר הגיטריסט הנפלא, טרם כוורת, ומירי אלוני, אז זמרת צעירה שאך יצאה מהלהקה הצבאית. כל אלה התגבשו לאקספרימנט מוזיקלי, שבסיסו הראשוני היה המוזיקה שחיבר זוהר לוי להצגה הסאטירית-היסטורית "מלכת האמבטיה" של חנוך לוין. לוי לקח כמה תמלילים מצוינים של לוין וכמה משוררים נוספים (חיים חפר, דליה רביקוביץ, עמוס קינן ויעקב רוטבליט) ויצא עם החברים לבנות יצירת מופת.
ו"בנייה" היא המילה המרכזית המפרידה בין "אחרית הימים" כלהקת רוק מתקדם לסתם להקה שפעלה באותה תקופה. הקטעים באלבום, בהשראתו של לוי, התפתחו מעבר לשירי "בית-פזמון-בית-מעבר-פזמון". הארוכים שבהם נמשכו 7 ו-8 דקות, הכילו מספר פרקים של התפתחות מוזיקלית – והסאונד, הוי הסאונד. תיפוף אגרסיבי שהגיע מלהקות הקצב, גיטרה מובילה שנותנת סולואים ארוכים בלי להתבייש והרמוניות ווקאליות נפלאות.
קלפטר או קלפטון?
השמיעו לעצמכם את השיר "תחת עץ האקליפטוס". 8 דקות של עונג טהור, המתבסס על תמליל של חיים חפר (שמופיע כאן למעלה). וכאן, בניגוד לניתוחי הטקסטים שהובאו בטורים קודמים, פשוט שאלנו את חפר על נסיבות חיבור המילים: "זה היה בתקופת מלחמת ההתשה", הוא מספר. "גנדי, אז אלוף פיקוד מרכז, הזמין אותי מדי פעם בפעם למרדפים. היה אז קשה מאוד, כי נפלו הרבה חבר'ה, נהרגו הרבה אנשים על ידי פת"ח. עזרתי לגנדי להקים את להקת פיקוד מרכז, כתבתי עבורם את 'תחת עץ האקליפטוס'. חשבתי שפעם יגיע שלום, והשלום מגיע בדרך כלל דרך עובדי אדמה, דרך אנשים פשוטים שאומרים: די, מספיק"."תחת עץ האקליפטוס" החל את דרכו כשיר בלהקה צבאית, עם לחן שחיבר יאיר רוזנבלום. ואז, כמה שנים אחרי, אימץ אותו זוהר לוי אל חיקו וחיבר לו לחן שונה. למעשה, לוי פירק את השיר לגורמיו, כישף אותו בכובע הקסמים שלו ופלט החוצה יצירת רוק מתקדם. לא פלא שבאחת הביקורות על השיר באותה תקופה, נכתב שהוא נשמע כמו "להקה צבאית על אסיד".
זה מתחיל בצלילי גיטרה עדינה וסולידית. רק כשהבס מצטרף ובונה מתח בעזרת תיפוף מתחזק, מבינים שלא מדובר כאן בעוד שיר שבלוני. וזה עולה, עולה עד למקהלה ווקאלית עדינה. אקספוזיציה. ואז מתחילה אלוני לשיר בעדינות על גבי תיפוף איטי ומהפנט של לוי. והשיר הולך וצובר נפח, קולות ותהודה. וקולות רקע שמימיים ממלאים את האוזניים. ואז זה הופך נוקשה: אלוני מקשיחה את קולה, במקביל לגיטרה החשמלית ולקולות הזועקים סביבה. והקטע הולך ונבנה, בצעדים מדודים של עדינות מול עוצמה, כשהגיטרה הצ'רצ'ילית מנהלת דיאלוג עם קולה הזועק של אלוני. ובאמצע מקבל קלפטר במתנה כמה וכמה תיבות לסולו הגיטרה הטוב ביותר באלבום, שמשנה מקצבים והופך לריקוד חשמלי בסיוע התופים של לוי. וכן, אתם שומעים שם גם צליל מזרחי לקראת הסוף. קלפטר? זה קלפטון, זה.
ושרות נערות בקולן החמים,
את חזון אחרית הימים.
ונושבות באקליפטוס כל רוחות נעורי,
והרבה שורשים מעלי.
בבית האחרון פולטת אלוני כמו מכונת ירייה את המשפט "ושרות נערות בקולן החמים / את חזון אחרית הימים", ופתאום השיר כולו מתחבר, והמשמעות מובנת, והתמונה מקבלת פרספקטיבה. זעקת הגיטרה וקולה של אלוני השרה "והרבה שורשים מעלי" הולכים ומתעצמים, מצטרפים לקולות אלקטרוניים ההולכים והופכים "חלליים" יותר ויותר. וזה מסתיים.
זוהר לוי ידע אמת פשוטה: התמליל העדין של חפר מדבר יותר על שלום ואחווה מאשר התפרים הגסים של "שיר לשלום", "נולדתי לשלום" ודומיהם. הוא בנושא בחובו תמונה פסטורלית, כפרית בסגנון שהיה אהוב מאוד על ג'נסיס או ג'טרו טאל, אבל מדבר על דבר נשגב בהרבה. על שלום, או על אחרית הימים – או אולי היינו הך. לא פלא שהלהקה שאבה את שמה מהשיר הזה, שהוא ציר מרכזי באלבום.
אחרית הימים זכתה בכל פרס אפשרי בשנת קיומה. אבל העובדה העצובה היא שכשהאלבום יצא, הלהקה למעשה כבר לא היתה קיימת. אולי כי הקדימה את זמנה, אולי הכימיה בין חבריה לא צלחה, אולי ואולי. אבל האלבום הזה מהווה השראה עד היום לדור אחרי דור של מוזיקאים ישראלים. יש רוק מתקדם בעברית, ואפילו כזה שמדבר על החיים שלנו כאן ועכשיו. דיברנו על אחרית הימים של חיים חפר? בואו נסיים ב"שיר אחרית הימים" של חנוך לוין:
"וגר טוראי ראשון עם רב סמל,
ורב סמל ירבץ עם רמטכ"ל,
ונער קטון מכסה את הגופות,
נאום ה' צבאות".
איזו גרסה אתם מעדיפים?
אורי ברייטמן, עורך האתר "רוק מתקדם", מוסיף: "אחרית הימים היא אנקדוטה מוזיקלית מיוחדת, שהונצחה רק במקרה. תחנות הרדיו גילו שכדאי מאוד להשמיע את השיר 'העץ הוא גבוה', וגם 'יש לי יום הולדת' הוא פייבוריט, מסיבה ברורה: לכל אחד יש כזה, כל שנה. עם זאת, רק כאשר מהדורת הדיסק יצאה ב-1992, גילה דור חדש את האלבום כמכלול, ולמד להעריך את ההרכב שנעלם. ועכשיו, כשאפשר לקנות כל שיר בנפרד באינטרנט, אפשר לומר בביטחון רב, ש'תחת עץ האקליפטוס' מצדיק את 4 השקלים שחברת NMC גובה כיום בעבורו".
הפינה "מתקדם לאחור" תציג מדי שבוע יצירה מאסכולת הרוק המתקדם. כל הבחירות הן המלצות של החתום מעלה בלבד, ויש לשמוע אותן בווליום גבוה במיוחד, כשכל הסובבים אתכם משוכנעים שהשתגעתם סופית. תיהנו.
בהכנת הטור הזה סייע גיא רונן
"אחרית הימים", עטיפת האלבום
מומלצים
