אמת ושקר באינטרנט

שקרים באינטרנט נפוצים מאוד. האנונימיות, הבריחה הקלה, העדר קשר-עין בין אנשים – כל אלה תורמים לכך שגולשים רבים נוהגים לשקר: לגבי גיל, רמת השכלה, מקצוע או תפקיד, הכנסה, מראה פיזי (בעיקר גובה ומשקל) ועוד. מבחינה זו, הרשת נחשבת לסביבה חברתית בה השקר הוא נורמה, וזאת כדי לזכות בטובות הנאה שונות, כמו מחמאות, אטרקטיביות, יוקרה, עמדה.

גולשים רבים גם נוהגים להתחזות, ללא כוונה זדונית, כדי להתנסות בחוויה המיוחדת של "להיות כאילו מישהו אחר": ילד מתחזה למבוגר או גבר מתחזה לאשה. משתמשי אתרי היכרויות רבים משקרים כדי לייפות את תדמיתם ולהוות יעד אטרקטיבי יותר עבור בני או בנות-זוג פוטנציאליים. גולשים אחרים מעדיפים להסתיר את זהותם, ולהופיע

 בזהות בדויה, כי אינם רוצים להיחשף בזהותם האמיתית בהקשר לדעותיהם, אישיותם, בעיותיהם, חולשותיהם ועוד.

נוסף על כך, קיימים כמובן העבריינים למיניהם, המחפשים לגנוב זהות, לחדור למחשב אישי ולהשתמש בו, לגנוב כסף, או לפתות אישה או ילד לטובת הנאה מינית או לשם ביצוע פשע מסוג אחר (כמו המלכודת שהביאה לרצח אופיר רחום ז"ל). לכל אלו השקר הוא הדבר הנורמטיבי, כשהם יודעים שכמעט בלתי-אפשרי לחשוף את האמת מאחורי כוונותיהם הזדוניות. 

כנות ופתיחות באינטרנט 

אבל זהו אינו כל הסיפור. למעשה, הניסיון והמחקר הרבים שהצטברו מלמדים אותנו שגם ההפך הוא הנכון: אנשים רבים מספרים את האמת ברשת ומגיעים לרמות של חשיפה-עצמית וכנות בצורה ובעומק שמעולם לא עשו (ואולי לעולם לא יעשו) בסביבתם הפיזית. גולשים רבים מתוודים על חטאים ובגידות, חושפים פרטים אינטימיים שלא חלקו עם אף אחד אחר, ומסגירים עניינים פרטיים ודיסקרטיים מאד לגבי עצמם.

האנונימיות גם מעודדת אנשים רבים הנמנעים – מחמת ביישנות או חוסר-ביטחון –לפרסם את יצירותיהם האישיות בצורה מאד אמיתית וחושפנית. אחרים משתפים את העולם במצוקות וזיכרונות-עבר כואבים בצורה הכי אמיתית ומדויקת שניתן להעלות על הדעת באתרים שונים ובבלוגים. זאת ועוד, בניגוד למקובל להאמין, אנשים רבים נוטים לשקר הרבה פחות בתקשורת בינאישית מקוונת לעומת תקשרת פנים-אל-פנים. 

פסיכולוגים העוסקים בטיפול באמצעות האינטרנט, או תומכים באתרי תמיכה נפשית, מעידים על כך שהחשיפה האישית של מטופלים ופונים לעזרה מדהימה בכנותה, מהירותה ועומקה – ברמות שלא הכירו בניסיונם הרב בקשר של פנים-אל-פנים (או אפילו בטלפון).

אמירה שכיחה ששומע תומך בסהר, למשל, היא "אני נמצא כבר חצי שנה בטיפול ומעולם לא סיפרתי

לפסיכיאטר שלי את מה שסיפרתי לך אחרי 2 דקות של שיחה". דוגמה אחרת: "זה משהו שיושב אצלי בפנים ולוחץ אותי 15 שנים ולא היה לי האומץ לספר לאף אחד, אפילו הקרוב לי ביותר, והנה אני מספר לך – מבלי להכיר אותך בכלל – בכזה פירוט". 

גולשים רבים מכירים היטב את הסיטואציה בה הם נפגשים בצ'ט עם אדם זר ולאחר דקות ספורות מתחלקים איתו בצרכיהם המיניים וגחמותיהם יוצאות-הדופן ביותר – דבר שלא רק שלא היו מעיזים לעשות עם מישהו זר במפגש פנים-אל-פנים, אלא אפילו לא עם האדם הקרוב אליהם ביותר. תופעה זו ידועה משכבר הימים ומכונה "תופעת הזר ברכבת", אותה חקרו לא מעט מדעני הפסיכולוגיה החברתית. אך באינטרנט התופעה שכיחה הרבה יותר ובעלת עוצמה רבה יותר, משום שלא מדובר רק על אדם זר, ארעי וחולף, אלא על מצב תקשורת יוצא-דופן במיוחד. 

כלומר, סביבת האינטרנט אינה בהכרח מקום שמעודד שקר והתחזות, אלא דווקא מקום שגם מעודד ומושך לכנות ואמיתיות ברמות יוצאות-דופן. 

מחקר ותיאוריה בפסיכולוגיה של הסייברספייס 

מספר מחקרים שנערכו בנושא זה מצאו כי רוב הנשאלים מצהירים על כך שהם הרבה יותר כנים ואמיתיים בתקשורת מקוונת מאשר בתקשורת פנים-אל-פנים. יתר-על-כן, נבדקים רבים מצהירים – בניגוד לדעה השכיחה והמקובלת – כי הם מנצלים את האנונימיות באינטרנט דווקא לשם אמירת אמת ולא לשם אמירת שקר. 

פסיכולוגים העוסקים בחקר ההתנהגות בסייברספייס, כמו ד"ר יעל קינן (קייתלין מק'קנה) מאוניברסיטת בן-גוריון והמרכז הבין-תחומי, פרופ' אדם ג'וינסון מהאוניברסיטה הפתוחה ואוניברסיטת פרת' באנגליה, ופרופ' ג'ון סוּלר מאוניברסיטת ריידר בניו-ג'רסי, וכן כותב שורות אלו, פיתחו המשגות מעניינות הטוענות שלמרות הדעה האינטואיטיבית הרווחת בציבור, הרי שחשיפתו של אדם בסביבה המקוונת מביאה אותו להיות הרבה יותר קרוב לעצמו כפי שהוא באמת, אם באישיותו ואם במצב-רוחו והווייתו ברגע נתון. 

שקרנות בסביבה המקוונת יחסית לסביבה הלא-מקוונת 

מסתבר, אם כך, שלמרות הייחוסים, הכותרות, התוויות והדרמות שאנחנו שומעים אותם השכם והערב; למרות האפשרות הנוחה הקיימת ברשת לשקר, להונות, להתחזות ולרמות; למרות העבריינות המקוונת שאנחנו סובלים וחוששים ממנה רבות – הרי שיחסית לסביבה הפיזית (הלא-מקוונת) הרי שהשקרנות של אנשים רבים בהשתמשם באינטרנט דווקא פוחתת והכנות שלהם דווקא מתחזקת! 

ברור שעלינו להיות זהירים, ולחנך ילדים לזהירות (ברשת ומחוצה לה). ברור שאין לתת אמון בצורה גורפת ואוטומטית בכל אחד ולכל אתר – אך ההיסטריה ההמונית וההפחדה הנוראית לא רק שאינם במקומם מבחינת תועלת, אלא שיש להן בסיס נכון יותר מבחינת סיכונים ובעיות דווקא בסביבה הלא-אינטרנטית.

הסביבה המקוונת מאפשרת לנו להתבטא, להשתחרר, לאוורר ולהתחלק עם אחרים בתכנים רבים ומגוונים,

משירים שכתבנו למגירה ולא העזנו לפרסם ועד ליומן אישי שבו נכתבים הסודות הכמוסים ביותר, ממצוקות שאנחנו מחפשים להן אוזן קשבת ועד לדעות שאנחנו רוצים להשמיע ברבים, מהוידויים שאנחנו רוצים לשחרר ועד לביטוי אותנטי של מאוויים שלנו.

הפתיחות, הכנות, הישירוּת והאמיתיות המתאפשרות באינטרנט גורמות לרבים מאיתנו להיות אותנטיים בצורה שלא קיימת בסביבתנו הפיזית. כמובן שיש לזה גם היבטים שליליים, בעיקר בביטויי גסות-רוח ותוקפנות, כמו גם בפעולות של ניצול ופשע, אך חשוב שנזכור לא פחות את התועלת והיתרון הענקיים שמעניקה לנו הרשת בהקשר זה.

"מרושתים" - לבלוג המלא