דרוש: עכבר כשר

מי שחשב לפגוש את "שומרת נגיעה 15" או "בני"ש רציני 22" הגיע למקום הלא נכון. רבנים ומחנכים, הורים מודאגים ומנהלי אתרים, ואפילו סתם סקרנים – כל אלה באו אתמול לשמוע ולהשמיע בכנס "יהדות חברה ואינטרנט" שנערך בירושלים, אבל הכיסאות של הדור הצעיר, השחקנים הביתיים במגרש הזה, נותרו ריקים.

עורך אתר "כיפה", בועז נכטשטרן, כנראה לא הופתע, וביקש מהציבור שלא להתבלבל: "השאלה היא לא מה עושה הנוער באינטרנט" הוא הבהיר בפתיחת הכנס, "אלא מה אנחנו עושים שם, ולאן גולש השכן מהספסל בבית-הכנסת". נכטשטרן סיפר כי ביקש לבדוק בעבר את סינון האתרים של ספקיות האינטרנט. הוא קיבל שמות משתמש, גלש כמה ימים, והתוצאות היו ברורות: "לא הצלחתי לגלוש מבלי להיתקל בדברים שלא רציתי לראות".

לטענתו "יצור הכלאיים" הזה לא שווה כלום, והפיתרון הוא בחינוך לבחירה חופשית. "יש צורך בשינוי תפיסה, כך שנראה באינטרנט כלי נפלא ונהדר, ולא רק זירה מאיימת ומשחיתה", הוא מציע. "אחרי ההכרה הזו חובה להפנים ש'אם אין אני לי - מי לי', משום שבאותו קליק אפשר להגיע ל'כיפה', אבל גם לפורנוגרפיה ואלימות".

"דגל שחור על ראשי הרבנים" 

בכל עיסוק ביהדות ואינטרנט קשה שלא לכוון מייד לשו"תים הרבים ברחבי הרשת. נעמה אלימלך, בעלת תואר בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן, הציגה מחקר שערכה בנושא, והצליחה להוציא משלוותו את הרב ד"ר בני לאו.

לטענת אלימלך, הגולש הממוצע לא רואה כל הבדל בין פנייה לרב באמצעות השו"תים הוירטואלים לבין הדרכים ה"ישנות" של פניה ישירה ופגישה עם הרב. הנתונים נוגעים בנקודה רגישה ושנויה במחלוקת, משום שרבנים רבים חששו שהאפשרויות שהתפתחו בשנים האחרונות הן תחילת הסוף של הקשר האישי שבין רב לקהילתו.

הרב בני לאו אמר כי הוא מזועזע מהנתונים שלדבריו מהווים "דגל שחור גדול" על ראשי הרבנים. הרב לאו לא מתכחש למציאות, אך חולק על דרכי ההובלה. התוצאות שהוא מזהה בדור האינטרנט (בגידות בבני זוג, חיפוש חברים וקשרים חדשים, ויציאה למעגל של תסכול ושיממון) מחייבות לדעתו עבודה קשה של רבנים, פסיכולוגים, משפחות ובני זוג, בהקשבה ובמפגש, ולא באמצעים וירטואלים. מנסיונו בשו"תים האינטרנטים הוא אומר כי הדבר אינו מאפשר שיחה וטיפול אמיתיים, ולכן יש צורך להעצים את מרחבי הדיבור.

"לי יש בשנים האחרונות רב אחד גדול", אמר לאו. "אני שואל אותו המון, מתייעץ איתו כמעט כל יום. קוראים לו הרב גוגל, ואני לא זז מטר בלעדיו". לדבריו עולם האינטרנט מעשיר מאוד, אבל בשביל זה מספיק "הרב גוגל", שתמיד זמין.

חקיקה או חסימה? 

למרות הרצון הטוב והניסיון להביט בעיקר בחצי הכוס המלאה, עמוס האינטרנט - על פי הציבור הדתי - בחומרים לא ראויים. אז איך מתמודדים?

ח"כ זבולון אורלב (איחוד לאומי-מפד"ל) אומר כי חקיקה בעניין לא תועיל. "המאבק החקיקתי בתכני שידור פורנוגרפים לא עבר את בג"צ" מזכיר אורלב, "והיום יכול כל אזרח לשלם ולצפות ב'פלייבוי'". בנוסף, לאינטרנט אין כתובת ואין גבולות, כך שיכולת החקיקה היא בעייתית אלפי מונים. גם את מקצת החוקים שחוקקה הכנסת קשה מאוד לאכוף, כשבכל הארץ ישנם רק 50 שוטרים שמטפלים בעניין. "להיבט החינוכי-תרבותי-מוסרי יש משקל גדול יותר" אמר אורלב וקרא להורים שלא לפטור את עצמם מאחריות.

במקביל, הוא מציב אתגר לבוגרי לימודי היי-טק ויוצאי יחידת 8200 לפתח תוכנה שתפעיל אזעקה חזקה במקרה של כניסה לאתרי תועבה, או שתסגיר באופן אחר את הגולש (כמו רשימת דפים הסטוריים שמופיעה עם הפעלת המחשב ולא ניתנת למחיקה).

"ישראל היא מעצמה של פיתוח תוכנות, ובזה אנחנו צריכים להיות אור לגויים" זעק הרב. לטענתו אסור לקשור בין את בעיית הפורנו לבעיות אחרות כמו אלימות וגזענות ברשת, וכן לא לזהות את ההתנגדות לעניין כדתית. שני אלה פוגעים בתדמית המאבק ובגללם הוא נועד לכישלון. לדבריו "הדגש צריך להיות על הפן הערכי, המשפחתי, המוסרי והתרבותי".

יש אפוטרופוס לעריות 

ראש ישיבת ההסדר בפ"ת הרב יובל שרלו אומר כי האינטרנט הביא לריסוק כל המסגרות, אך לא ברור שמדובר בתופעה שלילית. הוא מכוון בדבריו להיעדר מחסום הבושה, לאפשרות להתחזות, להפצת לשון הרע, הלבנת פנים ורכילות, ולעובדה כי ברשת "כולם שווים" (פקחים דרוזים באתר רשות הטבע מתפלפלים בהלכה על כשרות "חסלט"). "אפילו שאלת החברה הנפרדת או המעורבת כבר לא רלוונטית, כי הקשרים נעשים באינטרנט, ולא בתוך חברה אנושית" אומר הרב שרלו.

מבחינתו, היעדר המסגרות המקובלות מהווה אתגר חשוב שיחייב אותנו לעסוק במהות הפנימית. "במאות השנים האחרונות עסקה ההלכה רק במסגרת עם התייחסות מינימלית לכוונה", מבחין הרב שרלו. "היא מדברת על דיני שבת ולא על השבת עצמה, דנה בהלכות תפילה ולא בתפילה עצמה, עוסקת באופי החברה והלבוש ולא בצניעות עצמה. המציאות החדשה מחייבת אותנו לפתח דיאלוג עם ריבונו של עולם במערכות התוכן ולא ברמה המסגרתית, כך שנגיע לבחירה נפשית וליכולת להתמודד".

ממה הם חרדים? 

לפני שבע שנים דנו רה"מ אהוד ברק ושר החוץ הסורי פארוק א-שרע בויתור ישראלי על רמת הגולן. ב"יתד נאמן" תפס הנושא המדיני כותרת משנית, כשלפניה ידיעה נרחבת על מאבק הרבנים באינטרנט. בחודשים האחרונים כבר דווח כי האדמו"ר מבעלז מתיר את הגלישה לצרכי עבודה, ושתי הידיעות הללו ממחישות יותר מכל את "הסדיקה בחומה" ברחוב החרדי.

מסקר שנערך באוניברסיטת ת"א לפני כשלוש שנים עלה כי 2% מגולשי האינטרנט בישראל הם חרדים. לנתונים האלה ניתן להוסיף את מי ששיקר, וכמובן את אלה שנוספו מאז ל"רשימה השחורה", תרתי משמע. משה, אחד ממנהלי הפורום הפופולרי "בחדרי חרדים" אמר על סדר העדיפויות של העיתונות החרדית כי במבחן התוצאה אכן הסתבר שהאינטרנט מסוכן הרבה יותר מתוצאות שיחות ברק - א-שרע.

"הפורום שלנו שהתחיל כאתר מסרים מצומצם בין חברים, הפך לכלי תקשורת מוביל" מספר משה, "והיום כל כתב לענייני דתות נכנס לשם לפחות פעם ביום – גם אם הוא מכחיש". על מטרה ראויה לפורום הוא עדיין לא החליט, אבל זוקף לזכותו את העובדה שנציג ציבור חרדי חושב היום פעמיים לפני כל מהלך שהוא עושה. "בעיתונים 'יתד נאמן' ו'המודיע' לא יכתבו כלום אם הוא ינהג שלא כשורה. אצלנו כן".

ומה עם ידיעות חדשותיות שיש בהן לשון הרע ורכילות?

משה מספר כי פנה לאחד מגדולי הפוסקים בעניין, שאמנם פסק שאחד הנושאים בהן עסק הפורום אינו ראוי, אך עבר על שני דפים אקראיים נוספים ולא מצא בהם רכילות. "אני חושב שהאינטרנט הוא דבר איום ונורא, אבל אי אפשר לחיות בלעדיו" סיים משה והבטיח: "הגירסה הכשרה היא עניין של זמן".

"לדעתי החברה לא תתפרק כי לאף אחד אין עניין בכך" מבהירה חסדיאל. "מדובר בחברה מגוננת, חמימה ומשפחתית".

ולמי שלא מבולבל מספיק, הנה עוד נתון פיקנטי לסיום: ממחקר שערך והציג ד"ר יואל כהן מהחוג לתקשורת במכללת ליפשיץ עולה כי 82% מרבני הציונות הדתית רואים באינטרנט כלי הפוגע בערכי הדת.