רוצה להיות אבא אחרי גיל 40? יש בזה סיכון
יותר ויותר גברים מחליטים להפוך לאבות אחרי גיל .40 במקרים רבים מדובר בהצלחה, אבל מחומר מחקרי שהולך ומצטבר מתגלה גם הצד השלילי של התופעה — ככל שעולה גיל האב, עולה גם רמת הסיכון להפלות, למומים בעובר או לבעיות נוירולוגיות ונפשיות לילד שייוולד
בשנים האחרונות מתרחבת בעולם תופעת האבהות המאוחרת. יותר ויותר גברים בני 40 מחליטים להקים משפחה (בפרק א׳ או בפרק ב׳) ולהביא ילדים לעולם. גם אצלנו יש לא מעט גברים שהחליטו שאף פעם לא מאוחר מדי להפוך לאבא, ביניהם איש החדשות גדי סוקניק, הזמר בועז שרעבי ומאמן הכדורסל פיני גרשון.
להתרחבות התופעה יש כמה סיבות, ביניהן העלייה בתוחלת החיים והלגיטימציה החברתית לסוגים שונים של משפחות. בשנים האחרונות התחילו גם חוקרים מתחומי רפואה שונים להתעניין בה, בניסיון לבחון אם לגילו של האב יש השפעה כלשהי על בריאותם של הילדים הנולדים. מהמחקרים שנעשו בנושא עד כה עולות מסקנות ברורות: ככל שגיל האב עולה - הסיכון לבריאות העובר והילד גדל.
בעיות פוריות והפלות
"עד השנים האחרונות תשומת הלב המחקרית היתה נתונה ברובה לקשר שבין גיל האם לבריאות היילוד," מסביר ד"ר אבי לייטמן, מנהל בנק הזרע במרפאה לפוריות במרכז הרפואי רמב"ם והפקולטה לרפואה של הטכניון. "לא מעט פגמים ומומים בעובר נמצאו בשל גילה המבוגר של האישה בעת שילדה, אבל את חלקו של האב והשפעתו על תקינות העובר לא בדקו מעבר לבדיקה הגנטית."
בשנים האחרונות התחילו כאמור לבדוק את הנושא בעשרות מחקרים. לדברי ד"ר לייטמן, "השורה המסכמת שעולה מכל המחקרים שנעשו, בעיקר בשלוש השנים האחרונות, ברורה וחד משמעית: ככל שגיל האב עולה - גדל באופן רציף הסיכון לפגיעה בעובר."
לדברי ד"ר לייטמן, ההסבר לכך הוא בעיקר ביולוגי: "בכל שנה מעל גיל 25 מתרחשת ירידה של 4-5% בכמות הזרע התקין ובתנועתיות שלו. זהו מדד מדויק שניתן לבדיקה באמצעי מעבדה. בנוסף, אצל הגברים מתרחשת לאורך כל החיים חלוקה מתמדת של תאי זרע באשכים. כל חלוקה טומנת בחובה סיכון לתקלות, וככל שמספר החלוקות גדל (וכזה הוא המצב בגיל מבוגר,( כך עולה הסיכון לתקלות ב־DNA בזרע."
להסבר הביולוגי מצטרפות סיבות נוספות, שקשורות באורח חייו של האב המבוגר. "לא פעם גבר בן 45-30 כבר סובל מהשמנה ארוכת שנים, מסוכרת, מיתר לחץ דם וכו׳," אומר ד"ר לייטמן. "אם הוא גם מעשן, זה ניכר בפגיעה ברורה באיכות הזרע שלו. המתקפה ההורמונלית, כמו גם הזיהום הסביבתי, הם ללא ספק משתתפים רבי חשיבות בפגיעה בעובר. כך למשל הוכח מחקרית שהחומר הרעיל קדמיום, שמצטבר עם השנים באשכים, מקורו בזיהום תעשייתי שנספג בגוף ברמה גבוהה, והוא משבש ומוריד את כמות הזרע ואת התנועתיות שלו."
בשלב הראשון גילו המחקרים שככל שגיל הגבר עולה, כך חלה ירידה בפוריות ובסיכוי להשיג הריון. על פי המחקרים, אצל גברים בני 40 ומעלה הקושי בגרימת הריון גדול פי 4-3 מאשר אצל גברים בני ,30-20 ללא קשר לגיל האישה.
הגברים מטאטאים מתחת לשטיח
"לגברים לא נוח עם הממצאים האלה. כבר טיפלתי בבעלי תפקידים מובילים במשק שמיהרו לטאטא את הבעיה ולהעביר אותה לנשים שלהם", מספר פרופ׳ מוטי חלק, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי הלל יפה. "זכורה לי דוגמה של מנכ"ל חברת הייטק, שכשאמרתי לו שתנועתיות הזרע שלו חלשה והוא יצטרך לעבור טיפולים, הוא ישר תקף והכחיש. הוא אמר לי ׳אבל לי יש הוכחות. יש לי כבר שלושה ילדים מנישואים קודמים. זאת היא שאין לה ילדים׳". לדברי פרופ׳ חלק, התפקיד וההשכלה של האבות הבוגרים לא משנים את העובדה שמרביתם חשים פגועים מעצם הבעיה הזכרית־גברית שהתגלתה אצלם.
לדברי ד"ר לייטמן, גם אחרי שהושג הריון, הירידה בפוריות הגבר עלולה לגרום לשיעור הפלות גבוה יותר. "אצל גברים מעל גיל 40 שיעור הסיכון לגרום להפלות גבוה ב־10% לעומת בני ,30 בלי קשר לגיל האישה," הוא אומר.
הממצא הזה אושש ואושר בעשרות מחקרים. כך למשל בכתבה של ד"ר איתי גל שפורסמה ב־Ynet תואר מחקר ישראלי־אמריקאי רחב היקף, שבמסגרתו נסקרו 13,865 נשים בגיל ממוצע של 29 שילדו פעמיים ויותר. מתוך הנבדקות, 1,506 נשים עברו הפלה ספונטנית לעומת 12,359 נשים שסיימו את ההריון. מהמחקר עלה בבירור שהסיכון להפלה בקרב נשים שבן זוגן מעל גיל 35 היה גבוה פי 2.8 בהשואה לנשים שבן זוגן צעיר מגיל .25
המחקרים גילו עוד שגיל הגבר קשור גם להפלות בשליש האחרון של ההריון. מחקר שנערך בדנמרק בדק סיבוכי הריון בקרב 24 אלף נשים שבני זוגן היו מעל גיל 40 ומצא שיעור גבוה של מקרים של מות עובר ברחם והפלות מאוחרות. לדברי ד"ר לייטמן, "במחקר הדני הסיכון למות עובר ברחם בקרב נשים שהרו מגברים בני 40 היה גבוה פי ,3 בלי קשר לגילן."
מחקרים שנערכו בשנתיים האחרונות בדקו גם את הקשר שבין גיל הגבר לבין סיכוי האישה ההרה ללקות ברעלת הריון וגילו שקשר כזה אכן קיים. "מחקרים חדשים שנערכים במדינות שונות מצליבים את המידע שלפיו גילו המאוחר של האב הוא גורם משמעותי ברעלת הריון גם בנשים צעירות," מגלה ד"ר לייטמן.
אוטיזם וסכיזופרניה
ומה באשר למומים בעובר? שורה של מחקרים שנערכו בקנדה, בארה"ב ובדנמרק הראו שגילו המבוגר של האב הפוטנציאלי עלול לגרום לגמדות ולמומים קשים בעובר, בעיקר בגפיים. "גילו המתקדם יחסית של האב קשור באופן ברור להתפתחות תסמונות גנטיות שונות בקרב היילודים," קובעת ד"ר סתוית שלו, מנהלת המכון לגנטיקה במרכז הרפואי העמק. "למשל, תסמונת שמאופיינת בהופעת כתמים וגידולי עור שפירים גדולים ובגידולים ממאירים במערכת העצבים, ותסמונת שמתבטאת בסגירה מוקדמת של תפרי הגולגולת, דבר שגורם לפגיעה מוחית בלתי הפיכה ולנזק משמעותי בכפות הידיים והרגליים".
השפעת גיל האב נמשכת גם אחרי הלידה, על התחום הנוירולוגי והנפשי של הילד. הפסיכיאטר ד"ר רז גרוס, מנהל היחידה לאפידמיולוגיה של בריאות הנפש והיבטים פסיכוסוציאליים של מחלות במכון גרטנר לאפידימיולגיה וחקר מדיניות הבריאות, השתתף כחבר סגל מטעם אוניברסיטת קולומביה במחקר ראשון שבדק האם אוטיזם קשור לגילו המתקדם של האב.
"במחקר, שערכתי יחד עם ד"ר אבי רייכנברג מהמכון לפסיכיאטריה בלונדון ובית ספר לרפואה מאונט סיני וחוקרים נוספים , סקרנו 318,506 לידות שהתרחשו בשנות ה־80 בישראל," מספר ד"ר גרוס. "חלק מהמדדים שנלקחו בחשבון היו גם גיל האב והאם. מסיכום תוצאות המחקר נמצא שילדים שנולדו לאבות בני 40 ומעלה היו בסיכון של פי 5.75 לפתח אוטיזם לעומת ילדים שנולדו לאבות בני ,25 בלי קשר לגילה של האם."
מחקרים אחרים שנערכו בשנים האחרונות בדקו את הקשר שבין גיל האב לסכיזופרניה ביילודים. לדברי ד"ר גרוס, "המחקר המשמעותי שבדק והוכיח את הקשר הזה נערך בישראל על ידי פרופ׳ דולורס מלספינה מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק ובשיתוף פרופ׳ סוזן חרל"פ מבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה. במחקר נסקרו יותר מ־90 אלף לידות שהסתיימו בעובר חי, מתוך קובץ הלידות שהתרחשו בירושלים רבתי בשנים .1976-1964 החוקרות מצאו שככל שגיל האב היה קרוב ל־,50 כך הסיכון לסכיזופרניה בילדים עלה פי 2.96 לעומת יילודים שאבותיהם היו בני פחות מ־.25 הנתון הזה נתמך ומאושש חד משמעית במחקרים נוספים."
חוסר סבלנות והזדקנות
התמונה שעולה מהמחקרים אמנם קודרת, אבל אסור לשכוח שאבות מבוגרים רבים מביאים לעולם ילדים שבריאותם תקינה. לדברי ד"ר גיל זלצמן, מנהל חטיבת הילדים והנוער במרכז לבריאות הנפש גהה וסגן מנהל ביה"ח, בכך לא די, שכן עצם העובדה שבין הילד לאביו קיים פער גילים גדול הוא כשלעצמו עלול ליצור בעיות שישפיעו על הילד.
"לרבים מהגברים שחווים אבהות מאוחרת זהו למעשה סבב משפחה שני," הוא אומר. "הם כבר גידלו ילדים, קמו אליהם בלילה, רצו אחרי פרנסה ודאגו מכל מחלה. כעת, בגיל 40 או ,50 הם מצויים בשלב של בשלות נפשית ויציבות. הם נינוחים יותר, פחות חרדים ומתייחסים להורות יותר בפאן. הפער והמתיחות הטבעית שנוצרים בין אב צעיר לבנו לא קיימים בהורות מאוחרת, שכן האב המבוגר לא נכנס למאבקי כוח ושליטה או למאבקים אדיפליים עם הילד שלו. אב בוגר הוא פשרן, ותרן ולא נלחם על טריטוריה גברית. זה אמנם נשמע טוב, אבל למעשה זאת חרב פיפיות משוננת ומסוכנת, כי בהיעדר הקונפליקט ההכרחי הזה הילד לא ייצור בהמשך חייו נפרדות מדמותו של האב."
בעיה נוספת שד"ר זלצמן מעלה נובעת דווקא מנסיונו של האב. "הגיע לטיפולי גבר בן ,40 מנכ"ל מצליח, אב לילדים מנישואים קודמים ולבן קטן מנישואיו הנוכחיים", הוא מספר. "הוא תיאר לי את הבעיה במשפט אחד מתמצת ומדויק: ׳אין לי סבלנות לנר לי דקיק בגן׳. במשפט הזה הוא ביטא באופן הכי מדויק את המצוקה של האבהות המאוחרת. הורות גברית מאוחרת מתבטאת לא רק בחוסר סבלנות, אלא גם בחוסר ההתפעלות הראשונית שילד כל כך זקוק לה לשם שיפור הביטחון העצמי שלו. הילד לא מסתפק בהתרגשות האמהית שתולה את ציוריו על מגנט במקרר, אלא הוא נזקק גם לתשואות האב ולקריאות התפעלות ממנו, והיעדרן מחבל בהתפתחות התקינה שלו."
פסיכולוגים טוענים שאב מבוגר פחות פיזי עם ילדיו. הקירבה, שממילא עלולה להיות בעייתית, הופכת בגיל מבוגר לבלתי אפשרית, כיוון שהאב כבר מתקשה במשחקים. ברבות השנים, כשהאב מזדקן, הבן הופך לילד ׳הורי׳ שדואג כאב לאביו הקשיש.
אין לו מושג לאילו חוגים הילד הולך
את הנאמר כאן יש כמובן לסייג, כיוון שהורות, גברית ונשית כאחד, היא עניין מורכב ביותר, כשהגיל הוא רק אחד ממכלול הגורמים שמשפיעים עליה. כמו לכל גורם אחר שמשפיע על ההורות, גם לגיל האב עלולה להיות השפעה בעייתית ומתסכלת, אך הוא עשוי גם לתרום לחוויה חיובית ולקשר בריא ותומך עם הילד.
ג׳, מהנדס בניין בכיר, הוא דוגמה לבעייתיות של הורות מאוחרת. כשהיה בן 28 נולד בנו הבכור, ושנתיים אחר כך נולד לו בן נוסף. אחרי שנישואיו התפרקו הוא התחתן בשנית. בגיל 41 הפך ג׳ לאב בפעם השלישית.
כבר כשהבן היה תינוק ראיתי שלג׳ אין הרבה סבלנות אליו, מתארת אשתו. פה ושם הוא הרים ושיחק איתו, אבל לא באמת השתתף בגידול שלו. הוא לא היה מעורב ונשאר בצד. עד היום אין לו מושג לאילו חוגים הילד הולך, מי החברים שלו ומה סדר היום שלו. הקשר ביניהם בסדר, אבל לא חמים ועמוק. בבנים מנישואיו הקודמים הוא משקיע כל רגע מהזמן שלו. על כל פיפס הם מתקשרים אליו, והוא זמין עבורם כמעט תמיד.
ג׳ לא לגמרי מתקומם על התיאור של אשתו. אני לא מתעלם ממנו, הוא מסביר, פשוט אין לי כבר את הסבלנות. את המסלול שהוא עובר עכשיו כבר עברתי פעמיים, אז כמה עוד אפשר? אני יודע שפער הגילים משחק לרעת הילד, אבל אני לא עושה את זה בכוונה. לאבא בן 51 כבר לא טבעי שיהיה את המרץ, החשק והסבלנות שיש לאבא בן ,32 זו עובדת חיים.
אבל יש גם דוגמאות הפוכות. ש׳ הפך לראשונה לאב בגיל ,23 והפעם השנייה היתה בגיל ,52 אחרי שנישואיו הראשונים התפרקו. "כבר מהרגע שהבאנו את התינוקת הביתה ניגשתי אליה בטבעיות, ודי מהר הפכתי להיות האמא", הוא מספר בגאווה. "עשיתי הכל. חיתלתי אותה, רחצתי אותה, הרמתי אותה לגרעפס על הידיים, חיממתי לה בקבוקים, טיילתי איתה בשמש. גם כשהיא גדלה הקשר בינינו נמשך ואני הולך לאסיפות הורים, למסיבות בית ספר, לטיולים, לוקח ומחזיר אותה מחוגים. הכל אני יודע על החיים שלה.
"תראי", הוא מסביר, "כשהייתי צעיר הייתי עסוק במיליון דברים: פרנסה, עבודה, קריירה. כשהתבגרתי והורדתי קצב, הפרופורציות שלי על החיים השתנו ופתאום זה היה טבעי לטפל בילדה שלי. כי איפה הכי חשוב להשקיע אם לא במשפחה?".
לפנייה לכתב/ת 
