הכנסת מוחקת את הכתם של ועדת הבחירות
יו"ר הכנסת החליטה לפנות ממשכן הכנסת את ועדת הבחירות שיושבת בו שנים בעקבות דו"ח חמור של מבקר המדינה על התנהלות הוועדה. לא עזרו לראשי הוועדה מאמצי השדלנות לבטל את הגירושין. בסתר לבם הם ידעו כי במו ידיהם גרמו למשבר הזה
השבוע נכתב ונחתם סופית צו הגירוש של ועדת הבחירות המרכזית ממשכן הכנסת. הוועדה הממונה על ארגון הבחירות לכנסת היתה חלק בלתי נפרד מהמשפחה הפרלמנטרית במשך עשרות שנים. עכשיו היא צריכה לחפש מעון אחר עד חודש מאי. ההחלטה הסופית נפלה בלשכת יו"ר הכנסת, אחרי שימוע שניתן לצמרת הוועדה בראשם שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין והמנכ"לית תמר אדרי. דליה איציק לא נסוגה מהוראת הפינוי שנתנה לפני כשבועיים באמצעות מנכ"ל הכנסת אבי בלשניקוב.
לא עזרו לראשי הוועדה מאמצי השדלנות הדיסקרטיים, לפני ומאחורי הקלעים, לבטל את הגירושין. בסתר לבם הם ידעו כי במו ידיהם גרמו למשבר הזה, ולא רק בגלל מה שאיציק מכנה, ה"חורבה" שהם משאירים אחרי הבחירות. מסיבה זו היא צריכה דווקא להודות לוועדה על ההזדמנות שנתנה לה להפוך את משכן הכנסת מתחנת רכבת לבונבוניירה. מה שבאמת דחף את איציק היה הדו"ח הקטלני של מבקר המדינה אשר חשף בסוף ינואר את תפקודה המנהלי והכספי הלקוי של ועדת הבחירות, הבזבוזים שהסתכמו במיליוני שקלים, והיותה מקור לחלטורות לא תקינות של עובדי הכנסת.
"זהו מסמך שלא מוסיף כבוד לכנסת", אמרה איציק, ובמקרה נתקלה באחד מקודמיה, דן תיכון, ושאלה אותו מה עליה לעשות. תיכון אמר שהיא חייבת לנקות מיד את הכתם הזה לבל ידבק בכנסת ודחק בה לגרש את הוועדה מהמשכן.
הרעיון הזה הבשיל כבר אצלו בשנה האחרונה לכהונתו כיו"ר הכנסת. זמן קצר לאחר סיום כהונתו, בקיץ 1999, הוא הצטער שלא הזדרז להוציא בעצמו את צו הפינוי לוועדה. דו"ח מבקר המדינה והחלטת איציק היו לגביו סגירת מעגל, ולא רק בגלל שהביקורת אימתה חשדות שכבר אז לא נתנו לו מנוח. הוא נרתע מלפתוח חזית נוספת במסעו ל"ביעור התפוחים הרקובים" ממנגנון הכנסת, כלשונו, שכבר המריד נגדו את הפקידות הבכירה.
נקמתו של אהרון שבח
החוליה המשותפת לשתי החזיתות היה סגן חשב הכנסת אהרון שבח, שעשה חלטורה בהיתר כחשב ועדת הבחירות בשליש משרה. הוא המשיך לתפקד כחשב הוועדה אחרי פרישתו מהכנסת לגמלאות, והיום מככב בדו"ח המבקר כאחראי לבזבוזים לצדה של המנכ"ל אדרי. שבח עבד בגזברות הכנסת מגיל צעיר והתקדם הודות לוותק. כשנחסמה דרכו למשרת החשב הוא הסכים לפרוש בתנאי שיקבל פנסיה של מנכ"ל. תיכון היה יו"ר הכנסת השלישי שדחה אותו, אבל היה ההזדמנות האחרונה של שבח לקבל את ההטבה לפני מועד פרישתו החוקי.
בכנסת אהבו אז לשנוא את תיכון. הוא זוכר את שבח המתוסכל עוזב את לשכת היו"ר בטריקת דלת, לא לפני שהפטיר איום מרומז, משהו בסגנון "אתה עוד תשמע ממני". תיכון לא שמע ממנו, אבל כל הארץ שמעה כעבור זמן את סדרת הכתבות על תפקודו של תיכון כיו"ר הכנסת ששידר בגלי צה"ל הכתב המדיני דאז רביב דרוקר. הכתבות השחירו את תיכון, כמי שהפיק טובות הנאה שונות מתפקידו הציבורי, וטרפדו את המינוי שהובטח לו כיו"ר בנק אגוד. תיכון טען במסיבת עיתונאים כי מדובר בעלילות שווא נקמניות מצד מי שעשו הרבה לביתם על חשבון הכנסת, אחרי שניסה לרסן אותם, וציין את אהרון שבח כמי שסייע לדרוקר. שבח, בתגובה, שלח אותו לפסיכיאטר.
תיכון זכה במשפט הדיבה שהגיש נגד דרוקר על חלק מהפרסומים. הפיצויים כיסו לו רק חלק מהוצאות המשפט שהסתכמו ב-300 אלף שקל, והפצע עדיין מדמם. בכנסת המשיכו לרדוף אותו כשסירבו לאשר לו את תנאי הפרישה הזהים לאלה של ראש ממשלה. לדבריו אין בלבו שמחה לאידו האישי של חשב ועדת הבחירות אהרון שבח, לאחר שמעלליו הכספיים נחשפו בדו"ח מבקר המדינה. אבל הוא מוסיף: "תראו מי המציא את עלילות הכזב עלי שנגעו בכלל בכסף קטן לעומת המיליונים שהתבזבזו תחת ידו?".
"ליקויים מהותיים, מקצתם חמורים"
מיכה לינדנשטראוס בדק את התנהלות הוועדה בבחירות האחרונות, ומדבריו משתמע שהליקויים החמורים אותם חשף לא היו אירוע חד-פעמי ויוצא דופן. הוועדה מתפקדת כיחידת מילואים, עם מטה מנהלי קבוע של 10 עובדים, שתופח לכ-800 עובדים ב-3 חודשי ההכנה של הבחירות, עד לכ-30 אלף עובדים ביום הבחירות ובספירת הקולות במעטפות הכפולות שמתקיימת במשכן הכנסת מתחת לקומת המטה. המבקר לא כתב כי בזבוזי הוועדה מתחילים בשכר המנהלת המקביל לזה של מנכ"ל משרד ממשלתי, למרות שבין בחירות לבחירות (כ-3 שנים בממוצע) היא מפעילה פחות ממחלקה ממשלתית. לא מכבר קבלה העוזרת שלה תקן ושכר של סמנכ"ל.
תקציב הוועדה בבחירות האחרונות עמד על כ-194 מיליון שקל. בדו"ח הביקורת 40 עמודים שחשפו, "ליקויים מהותיים, מקצתם חמורים, המצביעים על גישה בזבזנית של המטה המנהלי ברכישת שירותי מחשוב והעסקת עובדים, שעלו לאוצר המדינה מיליוני שקלים, ותיקונם יביא לעמידה בדרישות לחוקיות, לייעול, לחיסכון ולהגברת השוויון והשקיפות".
כך למשל חתמו המנכ"לית אדרי והחשב שבח באוגוסט 2002 על חוזה לפיתוח מערכת מחשוב חדישה לביצוע הבחירות, בתוך שנתיים, שהיתה אמורה לחסוך למדינה 4.6 מיליון שקל בכל בחירות. הפיתוח לא הסתיים שנתיים אחרי המועד המוסכם. אבל במקום תביעת נזיקין מהספק, הוא קבל פרס. ערב הבחירות האחרונות שכרו ממנו אדרי ושבח 625 מחשבים אישיים ומדפסות ושירותים נלווים תמורת 16 מיליון שקל, מבלי לבדוק את סבירות המחירים וטיב הציוד. בפועל התברר כי הם שכרו כל מחשב למשך 3 חודשים תמורת 2,900 דולר - פי 5 מהמחיר שהיו אמורים לשלם לו עבור פיתוח המערכת החדשה, ופי 3 ממחיר הרכישה של מחשב חדש כולל שירותי התקנה, תחזוקה ושרתים.
המבקר מציין כי דמי השכירות של המחשבים עלו בהשוואה למחיר ששולם תמורתם בבחירות הקודמות, למרות שהמחירים בשוק במגמת ירידה. המטה שילם אפילו בלי לבקש הסבר לעלייה במחירים, כמו שלא ניסח את הסכם ההתקשרות אלא חתם את הנוסח לקוני שהציע הספק שלא עסק בקטנות כמו לוח זמנים ומתן ערבות לביצוע העבודה, והצהרה על העדר ניגוד עניינים בפעולות הספק. "חשב הוועדה לא בדק בצורה נאותה את ההסכם לפני שחתם עליו ולא איתר טעויות שנפלו בחישובים שהובאו בו", כותב המבקר. "עקב כך הוא אישר תשלומי יתר שגויים שהסתכמו ב-127,530 אלף שקל...
"החשב גם אישר לתשלום חשבוניות של הספק בסך כ-3.1 מיליון שקל, לציוד ושירותים שמעבר להסכם, לאחר אישור הממונה על המחשוב, למרות שהצורך בשינויים לא אושר מראש, וללא האסמכתאות הנדרשות. החשב אישר לתשלום גם חשבוניות לתשלום בלי שהיו בידיו מסמכים המעידים שהמוצרים שצוינו בהן אכן סופקו, כמו עבור שכירת מחשבים ומדפסות בסך כ-7.5 מיליון שקל בהסתמך על דרישות התשלום של הספק ללא מפרט טכני של הציוד ותעודות משלוח", כותב המבקר.
עוד הוא מצא כי מטה הוועדה רכש מהספק גם שירותים נוספים שאינם קשורים למחשוב הבחירות שאינם בתחום התמחותו, ללא מכרז וללא בדיקה אם מחירם סביר, ביניהם הפעלת מרכז מידע לציבור (בעלות של 2.23 מיליון שקל) ושירותים לבדיקת זכות הצבעה במעטפות כפולות (בעלות של 320 אלף שקל). התברר כי מחיר הפעלת מרכז המידע היה יקר ב-600% (!) ומחיר בדיקת זכות ההצבעה היה יקר ב-90%-40% מהמחירים ששילם משרד הפנים עבור שירותים דומים בידי חברות שנבחרו במכרז. עבור מענה קולי ממוחשב שילמה הוועדה לספק כ-338 אלף שקל לעומת כמחצית המחיר ששילם משרד הפנים.
יום הבחירות הפך לעסק משפחתי
המבקר חשף ליקויים גם בהעסקת עובדים ביום הבחירות שנהפכה למעין עסק משפחתי. כמחצית מהסגל המנהלי המורחב העסיקו את קרוביהם בוועדות האזוריות. בנוסף נמצא כי בסגל הועסקו ללא מכרז עובדי מדינה שחלקם נטלו חופשה ממשרדיהם אבל מקרב אלה שנבדקו נמצא כי יותר ממחציתם דיווחו על נוכחות כפולה במשרד ובוועדה. המבקר איננו נוגע בבכירי הכנסת שהפכו את ועדת הבחירות לחלטורה קבועה על חשבון מכסת החופשה השנתית תוך שהם מנצלים את תפקודה המורחב בתקופה שהכנסת נמצאת בפגרה בחירות והם יכולים לזכות בהכנסה הנוספת מבלי שעבודתם הקבועה תפגע.
המנכ"לית אדרי סירבה להגיב על פרטי הדו"ח ורק הודיעה כי הוועדה לומדת אותם ותפיק לקחים. היא גם אסרה על עובדיה להתראיין. אבל שבח הסכים להגיב על חלקו של תיכון בפרשה. הוא הכחיש שסייע לרביב דרוקר בתחקיר על תיכון. "כל החומר היה במחשב של הכנסת וכל אחד מ'דורשי טובתו' היה יכול למסור אותו", טען. "גם לא איימתי עליו שהוא עוד ישמע ממני, כי לא דיברתי אתו בכלל במשך 3 שנים אחרי שצעק עלי כשסירב לאשר לי חוזה בכירים של סגן שר".
אבל למרות האיסור שהוטל עליו נסחף שבח להגיב גם על דו"ח הביקורת. בכל מה שכרוך בעסקי המחשוב הוא פעל לדבריו "לפי הדרכה וחתימה של יחידת המחשב, ומבקר המדינה צריך לדעת שככה עובדים בוועדת בחירות. הוא הרי היה 30 שנה יו"ר ועדת בחירות אזורית" (בתקופה שלינדנשטראוס כיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה).
כך או אחרת - בהנהלת הכנסת אומרים כי תיכון איננו לבדו בדעה שדליה איציק היתה חייבת להינתק מהכתם של ועדת הבחירות, אפילו אם מדובר במראית עין.
