לא להאמין, אמא איחלה לי רומנטיקה זמנית
בדרך כלל היא מנדנדת לי להתחתן, אבל ערב שישי אחד קיבלה אותי אמא שלי בחיוך וביקשה שאסלח לה על השנים שלחצה עליי. היא אפילו קנתה לי כרטיס טיסה לרומא
אנשים משתנים בחיים. זה קורה גם בגיל מאוחר, ואני מודה שאפילו אני הייתי מופתע מהמהפך. במשך שנים אמי לא הפסיקה לטעון שלדעתה אני מקרה אבוד, והיא כבר לא מאמינה שאני רוצה להתחתן. והנה קרה השינוי. הפתיעה אותי אמא שלי, לא האמנתי שתשתנה. הייתי בטוח שאשבר לפניה.
ערב שישי אחד עוד זעפה והתעצבה, ובשישי אחריו היא קיבלה אותי בארשת פנים חייכנית וביקשה שאסלח לה על השנים שלחצה עליי, כי עכשיו היא מבינה. לא הבנתי. היא סיפרה שהתחברה לאינטרנט לפורום של יחסים, ועכשיו יודעת שזה לא פשוט למצוא בימינו בת זוג.
לא האמנתי שהשינוי שלה יארך יותר מיום, אבל בערב שישי שלאחר מכן היא שוב קיבלה אותי בפנים קורנות ונתנה לי מעטפה ובתוכה ברכה קצרה: "רציתי להביע את חרטתי על כל השנים שלא הקשבתי לך. אני יודעת שאתה בדרכך מסוגל לאהוב ולהתחייב בבוא הרגע המתאים. ובינתיים קניתי לך כרטיס טיסה למדינה בה תוכל לחוות רומנטיקה זמנית. אוהבת. אמא".
בדרך לשדה התעופה, אחי יניב ואני לא הפסקנו לנחש מה קרה לאמא. "הכל בזכות האינטרנט", אמר אחי, "אתה צריך להודות לי שסידרתי לה ולאבא חיבור מהיר".
אני הייתי קצת יותר חשדן. "אולי היא שולחת אותי לאיטליה כי היא מקווה שהרומנטיקה מסביב תגרום לי לחזור ולחפש אהבה קבועה".
"זה נשמע לי מתוחכם מדי בשבילה".
"יניב, היא איחלה לי רומנטיקה זמנית. זמנית! זה נשמע לך הגיוני?"
"לא יודע, אבל אני מציע שתזרום ותפסיק לנתח את המניעים של אמא".
אולי יש לה מאהב והיא מנסה להכין את הקרקע?
עדיין לא יכולתי להירגע. "אולי יש לה מאהב והיא מנסה דרכי להכין את הקרקע לכך שמשפחה היא כבר לא ערך עליון?"
"איזה שטויות! אתה עם הראש הקודח שלך".
"יניב, עשה לי טובה, כנס לפורומים האלו שבהם היא התחילה לגלוש, טוב?"
יניב הבטיח לבדוק לאן גולשת אמא. ביקשתי שלא יספר לאבא בינתיים, אין טעם שגם הוא יתחיל עכשיו לדאוג.
במונית בדרכי למלון גם דאגותיי חלפו דרך הרחובות הצרים, המזרקות הגבוהות, והאיטלקיות. בתור לקבלה עמדה לפניי בחורה רזה, תמירה, עם שיער כהה ארוך, עצמות לחיים בולטות וריסים ארוכים ודקים. חייכתי אליה, ואולי פקיד הקבלה הבחין בפניי המוארות, כי אני לא יכול להסביר את צירוף המקרים בו מצאתי את עצמי בחדר צמוד אליה. הם מבינים עניין, האיטלקים, לא סתם יצא להם שם של יודעי דבר באהבה. כל הטיול הרגשתי איך הם אוהבים לחבר ולעזור, כמו קופידונים מקסימים.
עשר דקות לאחר מכן שמעתי אותה יוצאת מהחדר ומיהרתי אחריה. היא יצאה מהמלון, הרימה את ידה ומיד עצרה לה מונית. לא הספקתי לזוז אפילו, והיא פרחה לי. חשבתי לחזור למלון, כשאיטלקי כבן 30, לבוש בהידור ונראה כמו שילוב של מתאגרף ושחקן קולנוע, פנה אליי באנגלית עילגת: "אתה, מצאה חן בעיניך סופיה?" והצביע בידו על המונית המתרחקת.
משכתי בכתפיי.
הוא התעקש: "יש לי מכונית, אם תרצה נוכל לנסוע אליה. אני יודע לאן היא נוסעת".
הלכתי אחריו למכונית שלו. בהתחלה חשבתי שהוא לוקח אותי בשביל כסף, אבל במהלך הנסיעה הוא סיפר בהתלהבות פרטים על סופיה ושוב הרגשתי שנתקלתי בקופידון. קלאודיו, שהיה לדבריו סוכן נדל"ן, סיפר שהיא גרה בדרום איטליה, ארכיטקטית במקצועה, וכל חודש היא מגיעה לרומא לסוף שבוע. קלאודיו שיתף איתה פעולה בעבר בכמה עסקאות נדל"ן וידע עליה פרטים מועילים, כמו אהבתה לסטינג, יין אדום, פינג פונג, ופיסול.
התלבטתי אם הוא עזר לי בשליחות הכסף או האהבה
הוא הוריד אותי מול מסעדה קטנה ואמר שסופיה אוכלת שם בדרך כלל. ראיתי אותה כבר מהחלון והודיתי לו. קצת הופתעתי שהסכים לקחת את השטר שהושטתי, בלי להתנגד או להחזיר עודף. שוב התלבטתי אם הוא עזר לי בשליחות הכסף או האהבה, אלא שבמסעדה ההרהורים על מניעיו של קלאודיו נבלעו בתוכי כמו הפסטה בצלחת.
ישבתי בשולחן מאחורי סופיה ולא הפסקתי להתפעל משיערה ומגזרתה. היא לא הבחינה בי. שנינו סעדנו לבדנו, והייתי בטוח שזה בזבוז משווע, אבל לא היה לי דבר משכנע לומר לה. למזלי שוב נחלץ קופידון בדמותו של מלצר בשם לאונרדו, צעיר גבוה יפה וחסון שנראה כמו שילוב בין זמר שאנסונים לשחקן פוטבול. כנראה אני שקוף מדי לאיטלקים, כי גם לאונרדו הבחין במבטים שנעצתי בסופיה ולחש לי באנגלית העילגת שלו: "אתה, מצאה חן בעיניך סופיה?"
"כולם ברומא מכירים אותה?" התפלאתי.
"סופיה לקוחה קבועה כאן", הסביר.
"אולי תשלח לה בשמי כוס יין אדום?"
"בחירה יפה, אדוני", חייך לאונרדו כשותף לסוד, "אלא שאם אתה רוצה לקנות את ליבה, אני מציע לשלוח לה בקבוק שלם".
התגנבה לי מחשבה שמנצלים אותי, אבל ניסיתי להדחיק אותה ולהאמין שהאיטלקים באמת מחבבים זוגות אוהבים. אצלנו במדינה הקטנה והלוחצת רגילים לחשוד שמאחורי כל הצעת עזרה מסתתר תרגיל עוקץ. ומה יש אם אשלח לה את בקבוק היין שעליו המליץ לי לאונרדו, כמה כבר יעלה?
שעה לאחר מכן גיליתי שהבקבוק עלה כמו הסכום שאותו הקצבתי לכל ארוחות הערב בטיול שלי ברומא. מצד שני, גיליתי שסופיה יפה יותר מקרוב, שיש לה גומות חן כשהיא מחייכת, ושכל הטיפים שנתן לי קלאודיו אודותיה היו נכונים. סופיה מצידה שמחה לגלות שאנחנו אוהבים את אותו זמר ויש לנו תחביבים משותפים. אני לא יודע אם היו אילו התחביבים, היין היקר, או הקסם המזרח תיכוני שלי, אבל בסיכומו של הערב החלטנו שיהיה זה בזבוז משווע אם נישן את הלילה בחדרים שונים.
בשלושת הימים הבאים גיליתי שרומא רומנטית יותר בתוך חדרי מלונותיה מאשר ברחובותיה. לא יצאנו הרבה, בעיקר עברנו מהחדר שלה לחדר שלי, כשמריה החדרנית השתקנית היתה צריכה לנקות ולהחליף מצעים. היה לי גם כיף לדבר איתה. מלבד התחביבים עליהם סיפר לי קלאודיו, היו לנו דברים משותפים נוספים, כמו גישתה של סופיה לרומנטיקה ונישואים. גם היא אהבה את החופש ולא נכנעה ללחצים מהבית להתקדם לשלב הבא.
היינו כבר קרובים בנפשנו, כמעט אוהבים
בערב האחרון של סופיה ברומא יצאנו לאכול ארוחת ערב באותה מסעדה בה הכרנו. התברר שאביה של סופיה הוא הבעלים של המסעדה, לכן היא אוכלת שם ללא תשלום. שמחתי שהפעם לאונרדו לא יגהץ את כרטיס האשראי החבול שלי, ואחרי הארוחה יצאתי עם סופיה לסיבוב בעיר. היינו כבר קרובים בנפשנו, כמעט אוהבים, הלכנו חבוקים ולא הפסקנו להתנשק.
נזכרתי באיחולים של אמי לרומנטיקה זמנית, וקצת נצבט לי הלב כשחשבתי שסופיה תחזור מחר לעיר הקטנה שלה בדרום איטליה, ואני אשאר לבדי ברומא. גם סופיה היתה שותפה לתחושותיי ובכתה במונית שהחזירה אותנו למלון. חיבקתי אותה והחלטנו שבעוד חודשיים נשוב וניפגש ברומא.
כשנכנסנו למלון, פקיד הקבלה הושיט לי פתק בו אחי ביקש שאתקשר אליו בדחיפות. עלתה לי דאגה שיניב הולך להפיל עליי עכשיו את הידיעה שיש לאמי מאהב. ביקשתי מסופיה שתחכה לי בחדרה והתקשרתי לאחי מהקבלה.
"היא בוגדת באבא?" שאלתי אותו לפני שאמר "הלו".
"אני לא יודע".
"אז מה רצית?"
"אני לא בטוח, אבל יש לי חשש שמשהו קורה".
"על מה אתה מדבר?"
"גיליתי שאמא חברה בקבוצה באינטרנט שנקראת 'פורום הורים שהתייאשו מהתקווה לראות את ילדיהם נשואים'".
"זה שם הפורום? כזה ארוך?"
"כן, היא מצאה אותו בגוגל".
"בגוגל? אולי היא גם פתחה בלוג".
"אם כן אתה בטח מככב בו", גיחך יניב, "אבל יש עוד משהו".
"יש עוד?"
"היא מתכתבת במסנג'ר כבר חודש עם אחד מחברי הפורום".
"אתה חושב שמתפתח ביניהם רומן?"
"אני לא יודע, אבל גיליתי את הפרטים שלו. הוא בן 63 והוא גר בסיציליה".
היתה לי תחושה עמומה שקשרו נגדי קשר. רצתי למעלה, ובדרכי קיללתי את יניב שסידר לאמי חיבור מהיר לאינטרנט, את לארי וסרגיי שהמציאו את גוגל, ואת האידיוט שהקים את "פורום הורים שהתייאשו מהתקווה לראות אל ילדיהם נשואים".
דלת חדרה של סופיה היתה פתוחה. התפרצתי פנימה וצעקתי מתנשף לאיטלקיה היפה שישבה על המיטה: "איפה בדיוק בדרום איטליה את גרה?"
"סיציליה", היתה התשובה.
אלא ששפתיה של סופיה החיוורת לא נעו, והקול היה עבה וכבד מקולה המתגלגל. סובבתי את ראשי וראיתי מאחוריי שלושה גברים. שניים הכרתי, הם היו הקופידונים שלי, פאולו ולאונרדו. השלישי, שישב ביניהם, היה איש כבד גוף כבן 60, לבוש באופן מהודר, שיערו הדק משוח לאחור בשמן ופניו מגולחות למשעי. מיד כשראיתי אותו ידעתי.
"אתה אבא של סופיה?"
"נכון", הנהן בכבדות.
"ואתה היית בקשר אימייל עם אמא שלי".
"שוב נכון", הוא מחייך. "אני שמח שהולך להיות לי חתן חכם".
נלחצתי מהרמיזה הבוטה שלו, אבל ניסיתי להפגין קור רוח. "אדוני, אני חושב שאתה טועה לגביי ולגבי הבת שלך. אנחנו ידידים בלבד. כל מה שעשינו היה לטעום אוכל איטלקי טוב ולהחליף רשמים על רומא".
המאפיונר נקש באצבעותיו, ודלת המקלחת שלנו נפתחה. מריה החדרנית הצטרפה אלינו במבט קפוא.
"מריה", הרעים הסיציליאני וגופי הצטמרר, "חתני לעתיד אומר שהוא ובתי החליפו רשמים במהלך סוף השבוע. מה דעתך?"
מריה הנידה ראשה במבט מבוהל, ואני ידעתי שתור הלבד שלי נגמר.
אבא של סופיה שוב פנה אליי. הוא דיבר לאט והטעים כל מילה: "אני ואמא שלך, לשנינו היו בעיות דומות: ילדים שלא מסוגלים לסגור את עסקת חייהם. כיוון שאני מבין בעסקים, ואמא שלך מבינה ברומנטיקה, החלטנו לעזור לכם. החלפת הרשמים שעשית עם בתי מקנה לך את הזכות לקחת אותה לאשה, ואני מתכוון לוודא שהעסקה תצא לפועל. קאפיש?"
לפנייה לכתב/ת 
שנינו סעדנו לבדנו, בזבוז משווע
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
