מעשה ידי שרון
הרשלנות במשטרה, הכישלון בצבא, אפילו השחיתות במסים - הכל מוביל למנהיג החזק, שמעולם לא נתן לנו דין וחשבון
זהו היום שלמחרת החלפת מפכ"ל בגלל רשלנות ושחיתות במשטרה; חמישה ימים אחרי החלפת רמטכ"ל בגלל כישלון במלחמה; שמונה ימים אחרי החלפת שר משפטים בגלל מעשה מגונה בעובדת צעירה; יום אחרי התפטרות ראש רשות המסים בגלל חשדות חמורים; ולא הרבה ימים עד להחלפות שתביא ועדת וינוגרד. כן, סתם יום של חול.
ישראל היתה מאז ומתמיד מדינה של אין-לי-רגע-דל (או סקנדל או פסטיבל), אבל אין ספק שבשנה האחרונה מדובר בצפיפות מדהימה של משברים ושערוריות, מחדלים ותקלות. אפילו בשבילנו. אז אנחנו נחלקים בין מי שחש כי זו ההתפרקות הגדולה, תחילת הסוף - לבין מי שמקווה כי זהו "ניקוי אורוות" הכרחי. ובכן, צריך להגיד: כל מה שקורה לנו כמדינה בימים אלה הוא האפטר-אפקט של שלטון שרון. היום אנחנו משלמים את המחיר על חמש שנים של שיכרון חושים, בהן אהבנו לחשוב שיש לנו מנהיג חזק וחכם וכל-יכול.
אריק שרון ניהל שלטון ריכוזי-פרטי ממש. הוא יצר בישראל תקדים של שלטון שאינו מתחשב, אינו משתמש ולמעשה ממש לא סופר אף אחד ושום דבר: לא את המפלגה שלך, לא מפלגות יריבות, לא מוסדות שלטוניים, לא פרוצדורות הכרחיות, לא אינטרסים לאומיים וגם לא את החוק. שרון הצליח לנהל שלטון ללא-מצרים על-ידי קבוצה מצומצמת של מקורבים, שריכזו בידיהם - לרוב באופן לא פורמלי - כמות אדירה של כוח. היה להם שם נורא יפה: "פורום החווה". זה נשמע חקלאי כזה. יחד איתם הוא עשה בישראל כבתוך שלו, תוך שהוא מצליח לסמא את עיני העיתונאים והאזרחים בקור הרוח שלו, בקסם האישי, במיומנות התקשורתית המשובחת של מקורביו וגם בעצם שפשוט עשה מה שרצה.
וכך, מלחמת לבנון השנייה היא תולדה של מדיניות ההזנחה שלו את הגבול הצפוני במשך שנות שלטונו, והרמטכ"ל הכושל שלה הוא מינוי כמעט אישי שלו. צה"ל הלא-מוכן למלחמה הוא צבא שביזבז עצמו בשטחים באינתיפאדה השנייה, שגם לפתיחתה הוא תרם תרומה מכרעת, וכמובן - בהתנתקות המהוללת.
גם מפכ"ל המשטרה, שהלך כי לא טיפל בשוטרים מושחתים-לכאורה, הוא מינוי של אריק שרון, תחת השר שלו לביטחון פנים צחי הנגבי. גם המשטרה מותשת ומבוזבזת מהאינתיפאדה השנייה המתמשכת, וכמובן - מההתנתקות; אותה התנתקות שהשאירה אלפי משפחות בלי בית, בלי עבודה, בלי קהילה, הסלימה את המצב בעזה ולא קידמה כהוא-זה את מצב הביטחון.
המקום הראשון בפערים חברתיים, אותו תפסנו ברשימת המדינות המערביות, גם הוא מעשה ידי שרון, שכדי להשיג שקט תעשייתי במפלגה - איפשר לשר האוצר שלו ביבי לנהל מדיניות שהביאה המוני אדם לרעב ולעוני, ומעטים נבחרים - לעושר מגונה. ראש רשות המסים וכמה מעובדיו, שחשודים כי הופעלו על-ידי "בעלי עסקים" מבחוץ, מונו בתקופתו על-ידי שר האוצר השני שלו, אהוד אולמרט, שראש לשכתו חשודה במעורבות ישירה במהלך.
אבל כמו ל"פורום החווה", לכל דבר היה שם או שם-תואר יפה: הזנחת הגבול בצפון היא "הבלגה"; הכיבוש וחוסר הנכונות לאיזושהי הידברות עם הפלסטינים - "מלחמה על הבית"; הפינוי מעזה הוא כאמור "התנתקות" מהפלסטינים האלה, עושי הצרות, והשארתם יחד עם הצרות שהם עושים מאחורינו, וגם "ויתורים כואבים"; ולפניות מאסד לא נותנים שם - פשוט לא עונים. להפניית עורף למפלגה - סוג של מוסד דמוקרטי - כשהמלפפון של מרכז הליכוד שהשקית וזיבלת כל-כך הרבה שנים קם עליך, ואתה בוחר פשוט לבעוט בו וללכת למקום חדש, בלי מוסדות ובוחרים ובלבולי מוח - קוראים "המפץ הגדול"; המפלגה ה"נקייה", בלי "המרכז המושחת המגזים" הזה, שכולנו עוד נתגעגע אליו.
וכך, גם שר המשפטים לשעבר שהיה כה שאנן, ובעיקר - ראש הממשלה הכושל, זה שמוביל מלחמה כושלת עם אבידות איומות בחזית ובעורף ומפקיר חיילים שבויים ועושה מהומות בירושלים, במערכת המשפט, במערכת הביטחון, במערכת הפוליטית, בתוך המפלגה שלו-עצמו... גם הוא תוצאה של שלטון אריק שרון.
עובדה ידועה היא שכשמנהל הולך, רואים איזה מין מנהל הוא היה: אחרי מנהל טוב הכל ממשיך לעבוד מצוין; אחרי מנהל כושל - הכל מתפרק. ואחרי מנהל כושל, שהצליח ליצר מסכה של מנהל מצליח - הכל קורס ממש. והקריסה עוד בעיצומה: עוד צפויות לנו מסקנות וחקירות ופרשיות לרוב. וכשכל זה ייגמר, וייגמר גם עידן ראש הממשלה הזה, תהיה זו הזדמנות גדולה לנו. כשיתחיל לשקוע האבק, אנחנו חייבים לזכור לא ליפול שוב בפח הזה, באחיזת העיניים הזאת של מישהו "חזק", ששותק ולא נותן לנו דין וחשבון. והוא מעולם לא נתן דין וחשבון. לא לנו ולא לבן שלו, שעומד להיכנס בשבילו לכלא. עד כדי כך חזק הוא לא היה.
לפנייה לכתב/ת 
המינויים שלו: קראדי וחלוץ
צילום: גיל נחושתן
מומלצים
