הפתרון לשחיתות: שקיפות באמצעות האינטרנט

לכן זה היה מאוד נוגע ללב לקרוא על משטרת ישראל שפתחה פורום באינטרנט הפנימי שלה ובו מוזמנים השוטרים לדבר על תחושותיהם. שם כתב שוטר: "פעם ילדים רצו להתחפש לשוטר בפורים. היום אתה הולך עם הראש מתחת לאדמה".

אם כבר פורים, אז למה רק פורום טקסטואלי משעמם? למה לא פורום פורימי וירטואלי כמו Second Life? אולי כל המועמדים למפכ"לות יוצגו ב-Second Life בתחפושת של אוואטר, וכל השוטרים ידרגו אותם ב-Digg? למה שמעל כל שער של תחנת משטרה לא יהיה Pagerank של גוגל כפי שמוצאים בכל דף באינטרנט? כך תיווצר מציאות מוגברת (Augmented Reality) ומשטרה מתוגברת.

רק השבוע נתבשרנו שחברת "המדיה החברתית הפנים ארגונית" Salesforce, נותנת ללקוחות שלה לדרג את המוצרים שלה. זה רותם את האינטליגנציה הקולקטיבית של הלקוחות שלה למטרות כמו: הוזלת עלויות, האצת זמן הפיתוח וידידותיות למשתמש.

פרשת פריניאן יורם לוי לא הייתה צריכה לחכות עד לתוכנית עובדה של אילנה דיין. אם היו ערוצים פתוחים כמו בלוגים לכל השוטרים ולכל אזרחי ישראל, המידע על פרשיות כמו פריניאן לוי שמתרחשות בזמן אמת ברגע זה, יכולות להגיע למבקר המדינה ולמפכ"ל ולתקשורת המונולוגית הישנה של הטלוויזיה ועיתוני הנייר.

שחיתות משטרתית ופיגור טכנולוגי: מדרום תיפתח הרעה

קן השחיתות שהתגלה במושבי הדרום הוא סימפטום של תופעה עמוקה יותר. "אולגרכים של חקלאות" משתלטים בדרכים כשרות ולא-כשרות על קרקעות המושבים. כל אחד מהם קונה בכספו אדמות, חברי ועד מושב, קציני משטרה, רבנים ובבא"ים מהעיירה הסמוכה, כדי לדרוס כל הנקרא בדרכם. מה שאי אפשר לקנות אפשר להשיג בקשרי משפחה ובהפחדות: פה קשרים עם ראש המועצה האזורית, שם אח קצין בכיר במשטרה.

עד מלחמת 67, מושב בדרום היה אוסף של חמישים עד מאה בתים עם שבילי עפר מחוברים ביניהם. היו צרכניה, מחלבה, בית כנסת. החלוצים של שנות החמישים התפרנסו בקושי רב מ-4-5 פרות וכמה דונם שדה.

אלווין טופלר בספרו "הלם העתיד" משנת 1975 ובמיוחד בספרו "הגל השלישי" משנת 1980 היטיב לנתח את תהליכי העומק מסוג אלה המתרחשים כיום בנגב. לדעת טופלר, החל מסוף המאה ה-20 מתחולל מאבק איתנים גלובאלי ומקומי בין שלוש טכנולוגיות: טכנולוגיות החקלאות, טכנולוגיות התעשייה, וטכנולוגיות המידע והתקשורת.

"גטו ההיי-טק שבין הרצלייה לרמת אביב" כפי ששי אגסי מהנהלת SAP העולמית כינה אותו, כלל לא מודע למתרחש בפריפריה ולהרס הרקמה החברתית שנבנתה שם במשך עשרות שנים. שכן גטו ההייטק חי בעולם המידעי-גלובאלי של טכנולוגיות של המידע והתקשורת. גטו זה מונה פחות מ-10% מאוכלוסיית ישראל.

שאר העובדים בישראל מתפרנסים מתעשייה ושירותים (טכנולוגיות התעשייה והמשרדים) ומחקלאות (טכנולוגיות החקלאות).

המאבק בין התעשייה לחקלאות הסתיים בארה"ב במלחמת האזרחים בניצחון הצפון המתועש על פני הדרום החקלאי. הסתבר שכוח העבודה העבדותי השחור עצר את התפתחות הצפון במשך עשרות שנים. כך כוח העבודה התאילנדי מצד אחד עוצר את התפתחות המושבים וסביבתם מהיום לעוד שנים רבות. מצד שני הוא יוצר אוליגרכים חדשים בסביבה של מושבניקים מזדקנים שלא יכולים לעצור אותם.

ישראל לא זקוקה לרוב החקלאות המיוצרת כאן. בעולם גלובאלי החקלאות עברה קומודיטיזציה. לא צריך לגדל כאן כותנה ומוצרים לייצוא. עדיף לייצא מוצרים בעלי ערך גבוה כמו ידע , מו"פ ועיצוב.

הפיאודליזציה של החקלאות וצמיחת האוליגרכים האגרריים

אחרי מלחמת 67, המושבניקים החלו בתהליך הפיאודליזציה של החקלאות. היה אפשר ללכת לכיוון של פיתוח טכנולוגי מואץ כפתרון לבעיית המחסור בכוח אדם חקלאי. אבל הפלסטינים היו פיתוי זול. ואז באה אינתיפדה 1.0 (אינתיפאדת האבנים) והפלסטינים עזבו.

מאז התאילנדים באים. הם ממלאים את תפקיד העבדים בדרום ארה"ב לפני מלחמת האזרחים וביטול העבדות. עשרות תאילנדים כלואים בכלובים ששימשו פעם כרפתות של פרות ולולים של עופות. כל כלוב נשלט על ידי אוליגרך חקלאי וחמולתו. הם מפעילים את התאילנדים על צביר של שדות של חברי משק שהלכו לעולמם או שעודם זקנים, תוך שהם הורסים את כל האקולוגיה הפיזית והחברתית של המושבים.

זוהי מדינת ישראל אחרת לחלוטין ממה שמצטיירת ישראל הרשמית. בעצם יש כמה מדינות ישראל. זוהי מדינת ישראל "של האינדיאנים" כדברי עומרי שרון שהלך אליהם יחד עם אורי שני, כדי לבסס את מעמדו של שרון כראש הליכוד בדרכו לראשות הממשלה.

על האינדיאנים צריך למנות צ'יפים וכך אנשי שרון הקימו עבור עצמם שכבת צ'יפים הכוללת את שר הביטחון משדרות, את שר המשטרה מאשקלון, את היועץ המשפטי מנתיבות, ואת ממליך המלכים בן המלך מחוות השקמים.

יחסי הון/שלטון בישראל ובנגב

השרים מחליפים רמטכלי"ם (פרץ-אשכנזי) ומפכלי"ם (דיכטר-גנות), אך כלל לא מתמודדים עם בעיות העומק. גם אם אשכנזי היה הרמטכ"ל במלחמת לבנון 2.0 ישראל הייתה באותו הברוך, ואפילו גרוע יותר. החלפת שר הביטחון והרמטכ"ל לא תתקן את מחדל הקונספציה השגויה של שיטות לחימה שמקורן במאה ה-19.

כך גם לגבי המפכ"ל וכל צמרת המשטרה. גם אם יחליפו את כל הניצבים, הבעיה לא תיפתר. פשוט, שר הביטחון ושר המשטרה ממנים את אנשי שלומם ומשתמשים בוועדות חקירה לשם כך. הרי גם כששרון וצחי הנגבי מינו את קראדי אמרו שדם טרי וצעיר נכנס לפקד על המשטרה וש"השכבה הוותיקה של המשטרה ממורמרת ותנטוש".

הקומפלקס המשטרתי-משפטי בישראל לא מסוגל להתמודד עם בעיית האוליגרכים והחמולות הפיריניאניות סיציליאניות שקמו. בתי המשפט לא מסוגלים כי הם מרוחקים ומנותקים מדי מהמתרחש. המשטרה לא מסוגלת כי היא קרובה מדי, יותר מדי למתרחש.

כל הסיפור של משפחת פריניאן וניצב משנה יורם לוי נחשף במקרה בגלל ההסתבכות בפרשת השוטר-פושע בן אור. לולא ההסתבכות, יורם לוי יכול היה להתמנות למפכ"ל בעוד קדנציה או שניים. מקריות זו מעידה על כך שאולי משפחת פריניאן וניצב משנה לוי נוטרלו. אך תופעת הקשרים העסקיים והמשפחתיים בין הפיריניאניזם למשטרה נותר בעינו.

יחסי הון/ידע: זהירות! זאבים בעור של כבש

בישראל מדברים הרבה על השחיתות של הון ושלטון. אחת מההברקות של המבקר הפוסטמודרני מישל פוקו היא שיחסי ידע/שלטון מסוכנים הרבה יותר מיחסי הון/שלטון. זאת משום שכולנו מודעים להשחתה של ההון, אך כלל לא מודעים להשחתה של הידע. פוקו אומר שקל יותר להיות מודע לסכנות של הזאב (הון) מאשר הסכנות של הידע (זאב בעור של כבש, כדברי פוקו).

ביום שאחרי ההתפטרות של קראדי והמינוי החפוז והבעייתי של המפכ"ל החדש גנות, התראיין השר לשעבר אופיר פינס שהביע דעה שיש בה התחלה של בלימת ההידרדרות לתהום. הוא הציע שבמינוי רמטכ"ל או מפכ"ל (ואני שואל למה לא גם במינוי נשיא בית המשפט העליון) צריכים לקחת מספר אנשים ולא רק השר הממונה. אופיר פינס הזכיר את וועדות נבחרי הציבור בארה"ב.

למה להרחיב את ההחלטות על מינויים חשובים רק מרמה של שר יחיד לרמה של וועדה של הכנסת? למה לא להרחיב את הבחירה וההחלטה לעוד שכבות בעם? למה שלא יהיה ויקי שבו יציגו את קורות החיים של כל המועמדים למפכ"ל, לרמטכ"ל, ולנשיא בית המשפט העליון ושל עוד בעלי תפקידים חשובים? אלה שיקראו את הויקי הזה יוכלו לדרג ב-Digg את המועמדים השונים. אם כבר הזכרתי קודם את ארה"ב, למה לא יהיו חברי מושבעים לא רק במשפט אלא גם בבחירה לבעלי תפקידים?

שחיתות היא ההיפך משקיפות

הכנסת כלי מדיה חברתית כמו בלוגים, ויקי, סקונד לייף ו-Digg, למערכות המשפט והממשל, תביא לשינוי רדיקלי ולהפחתה משמעותית בשחיתות. שחיתות היא הצד ההפוך של השקיפות.

זהו המוצא היחיד להגעה לשקיפות. בעולם התקשורת של המאה ה-20 עד להופעת "התקשורת החברתית של תוכן גולשים", לא היה מנוס מניתוק רוב העם מהמתרחש בקבלת החלטות מרכזיות בשלטון בישראל. "הסימולקרה" כדברי בודריארד ו"המסמן" כדברי לאקאן השתלטו על המציאות,

כך הווירטואלי הפך לריאלי והשקר הפך לאמת. כך ניתחו שני פרשנים בעיתון גלובס את המסיבות האחרונות של שרי אריסון ושל יחצ"ן הצמרת רני רהב. לילך סיגן כתבה על "הון ושלטון, טלוויזייה ועיתון" ומתי גולן כתב "מה את חוגגת שרי, עם עברייני מין?".

על העולם של היחצנו"ת-שיווק-פרסום במדיה הישנה של המאות ה-19-20 כתב סת גודין, גורו השיווק של המדיה החברתית ולשעבר הסמנכ"ל לשיווק של יאהו, את הספר והבלוג "כל אנשי השיווק הם שקרנים". כמובן שכאיש שיווק, גודין לא מתחמק ומודה שגם בספר שלו הוא מוכר לנו שקרים.

מרושתים - לבלוג המלא