השר אלי ישי: משחקי מחשב ידורגו על פי גיל
על פי צו שמבקש להוציא שר התמ"ת, אלי ישי, יופיעו סימונים על גבי משחקי מחשב המציינים הגבלת גיל, ואם המשחק מכיל סמים, עירום ואלימות. הסימון יהיה בגדר המלצה וקטינים עדיין יוכלו לרכוש את המשחקים
שר התמ"ת, אלי ישי, אישר צו לפיו יבואנים של משחקי מחשב יחויבו לסמן אותם על פי הגבלת גיל ועל פי אופי התכנים (אלימות, עירום ומין, אפליה, משחק מפחיד לילדים, שפה גסה, הימורים ושימוש בסמים). הצו הועבר לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. במשרד התמ"ת אומרים כי לא צפויות בעיות מיוחדות בוועדה, ושהצו ככל הנראה יאושר בקרוב.
ישור קו עם התקן האירופי
במשרד התמ"ת הוחלט לא להקים מועצה לדירוג משחקי מחשב, בדומה ל-ESRB של איגוד התוכנה הדיגיטלית האינטראקטיבית (IDSA) בארה"ב, המדרג משחקי מחשב לפי חמש קבוצות גיל.
במקום זאת, ישראל תאמץ את התקן של הארגון האירופי PEGI לדירוג, המסווג משחקי מחשב על פי רמת האלימות והסקס שבתוכם. יצרני המשחקים באירופה מוסיפים את הסימנים האלה לכל משחק על פי הדירוג שקבע הארגון, באופן וולנטרי ולא מחוייבים לעשות זאת על פי חוק. ייבואן ישראלי שמוכר משחקים מארה"ב או מדינות אחרות יצטרך להצמיד למשחק תווית עם הסימונים האירופים.
(הסימונים על משחקי המחשב)
כמו כן, במשך שנה מיום אישור הצו, הייבואנים יחוייבו להצמיד גם תרגום ופירוש לסימונים, וזאת על מנת שהצרכנים ילמדו לזהות את הסימנים האלה ואת משמעותם.
הסימון ייעשה על פי הדירוג שנקבע במדינה ממנה מיובאים המשחקים. "אין כוונה להקים גוף כזה", אומרת ל-ynet עו"ד חנה טירי ממשרד התמ"ת, "מאחר שבישראל לא פועלת תעשיית משחקים מקומית, זה פחות נורא. אילו הייתה כאן תעשיה ענפה, זו הייתה בעיה".
מהלך שהתחיל ב-2003
המהלך לסימון המשחקים החל כבר בשנת 2003, ביוזמתו של שר התעשיה והמסחר דאז, דני נוה שהחליט על הקמת ועדה לבחינת הנושא. נוה החליט אז, כי משחקי מחשב "שאינם ראויים לבני נוער" ובהם משחקים אלימים ופורנוגרפיים יסומנו כדי למנוע חשיפתם של בני נוער למציאות האלימה המוצגת בהם.
בשנת 2005, עם כנסיתו של אהוד אולמרט לתפקיד השר, פנה אליו מנכ"ל המועצה לשלום הילד יצחק קדמן וביקש ממנו להמשיך את עבודת הוועדה.
"אין לנו ספק כי הצופה במשחקי מחשב אלימים ובמיוחד כאלה שיש בהם תגמול חיובי (ניקוד, זכייה בתחרות) לאלימות של המשתתף האקטיבי, יש לה השלכות על ילדים ובמיוחד על הצעירים שבהם", כתב קדמן לאולמרט.
"העובדה שמשחקים אלה מופצים ונמכרים ללא כל מגבלה של גיל, לכל ילד, גם כאשר התכנים הם בלתי נסבלים, יש בה ודאי כדי להרחיב עוד יותר את תופעת האלימות בקרב ילדים ובני נוער, תופעה שמחרידה ובצדר מבוגרים רבים".
אלימות במשחקי מחשב
משחקי המחשב מציגים לא פעם מציאות קיצונית באלימותה - איברים כרותים ומסעות חיסולים ראוותניים באמצעות כלי נשק משוכללים.
המשחק שספג את הביקורות הכי קשות היה כמובן המשחק הפופולרי GTA של חברת Rockstar, בו השחקן מגלם דמות שמתרוצצת ברחבי העיר, גונב מכוניות, הורגת אנשים שוכבת עם זונות ומבצעת פשעים רבים.
אלא שבניגוד לארה"ב, בה מדורגים המשחקים לקבוצות גיל והמוכרים נדרשים לבקש תעודת זהות מבני נוער שנראים צעירים מדי, בישראל יכול ילד לרכוש משחקים שכוללים מציאות דיגיטלית אלימה למדי.
מגבלות שונות מוטלות על תחומי תוכן שונים. פרסומות בטלוויזיה עוברות בדיקה, סרטים שאינם מתאימים לקטינים מתויגים בסימון למבוגרים בלבד, בעוד משחקי מחשב ווידאו נמכרים לילדים ולהוריהם ללא אזהרה כלשהי בדבר תוכנם. בישראל לא הופעל עד כה מנגנון לדירוגם של משחקים אלימים, ועל מפיצי המשחקים לא מוטלת חובה להדפיס אזהרה על גבי אריזות המשחקים או במקומות מכירתם.
תעשיית משחקי המחשב הקימה מנגנון לדירוג גילאים, בדומה לצעדים שנקטו תעשיות בידור אחרות, כמו הקולנוע, הטלוויזיה והקומיקס. ה-ESRB, למשל, מדרג משחקי מחשב לפי חמש קבוצות גיל.
הדירוג Mature (בוגר) מוענק למשחקים המיועדים לבני 17 ומעלה, והדירוג המחמיר ביותר, Adults Only, ניתן למשחקים הכוללים סצינות של סקס או אלימות בוטה והמיועדים למבוגרים בלבד. בנוסף לדירוג, מצוינת על גבי העטיפה הסיבה לקביעת הגיל: אלימות קלה, שימוש בשפה בוטה וכו'.
האם המשחקים אשמים?
בארה"ב, מעוז השמרנות, הואשמו לא פעם משחקי המחשב והווידיאו בהסתה לאלימות. אחד המקרים המפורסמים הוא אירוע הירי בתיכון קולומביין באפריל 99', במסגרתו צמד תיכוניסטים רצחו מורה ו-12 תלמידים. במחשבים של השניים נמצאו משחקים שונים, ובעקבות זאת גורמים שמרניים והורים מודאגים האשימו את כל תעשיית המחשב בפשע.
תומכי משחקי המחשב טוענים כי מחקרים אינם מוכיחים באופן חד משמעי קשר נסיבתי בין תוכנם האלים של משחקי מחשב לבין אלימות ממשית של בני נוער. על פי הטענה הזו, השחקנים יכולים להבחין היטב בין דמיון ומציאות והם רואים במשחקים שעשוע פנטסטי ותמים, חסר אג'נדה פוליטית ולרוב חסר עלילה ברורה. פסיכיאטרים אף מציעים משחקים כאלה למבוגרים כפורקן להוצאת אגרסיות ומתחים.
מדיניות של אי התערבות
משרד התעשיה והמסחר נמנע בעבר להתערב בעניין משחקי המחשב האלימים. "אנחנו לא מתערבים בנושאי תוכן וגם אין לנו סמכות לעשות זאת", אמר עו"ד יצחק קמחי, הממונה על הגנת הצרכן במשרד המסחר והתעשייה, בראיון שפורסם ב"ידיעות אחרונות" בחודש אוקטובר, 2002, "בניגוד, למשל, לפרסומות לקטינים. כאן יש תקנות מפורשות, שמאפשרות לנו להתערב אם עוברים עליהן. בתכנים אנחנו לא נוגעים: לא בסרטים, לא בספרים וגם לא במשחקים. אין לנו דרך לקבוע האם התוכן טוב או רע, אולי זה תפקיד המחוקק".
המלצה בלבד
סימון המשחקים על ידי היבואנים יהווה המלצה לצרכנים בלבד, ולא יגביל, חוקית, את מכירתם לקטינים.
ממשרד התמ"ת נמסר כי השר עדיין בוחן את האפשרות לתקן את החוק על מנת למנוע מכירה כזו, ובשלב הזה הוא קורא לצרכנים להימנע מרכישת משחקים שעלולים לטעמם, להזיק לילדיהם. במשרד מאמינים כי ערכו של הצו הוא ביצירת מודעות אצל הצרכנים לנושא, ובתרומה לצמצום התופעה.
