ניצולה בת 96: באוצר מחכים שאמות
ניצולי שואה מבולגריה זועמים על כך שהאוצר ממשיך לנקוט בסחבת ולא מעביר להם את השילומים להם הם זכאים. "האוצר מפלה ביני לבין אמי, בת 96, שלא קיבלה את הפיצויים", אומרת דליה איזקוב, בת 72, שזכתה לפיצוי. "אני מרגישה כמו דון קישוט שנלחם במפלצות האוצר. רוצים שנביא אינסוף מסמכים, נראה שפשוט מחכים שנמות"
"אני מרגישה כמו דון קישוט שנלחם במפלצות האוצר". כך אמרה ל-ynet דליה איזקוב, בת 72, ניצולת שואה מבולגריה, שנאבקת כדי שאמה בת ה-96, אסתר מוסייף, תקבל את כספי השילומים המגיעים לה.
לפי ההערכות, חיים בארץ כ-7,000 ניצולי שואה מבולגריה, וכ-3,000 מהם נמצאים בהליכי תביעה לקבלת פיצויים. הם זועמים על הסחבת בה נוקט האוצר בטיפול בהם. לדברי איזקוב, "נראה שבאוצר פשוט מחכים שנמות".
באוקטובר 2005 קבע בית המשפט העליון כי ניצולי השואה יוצאי בולגריה יוכלו לקבל ממשרד האוצר את כספי השילומים במסגרת "חוק נכי-רדיפות הנאצים". מרגע חקיקת החוק ב-1957 ועד היום לא זכו ניצולים אלו לקבל את הפיצויים שהועברו מממשלת גרמניה, בטענה כי אמנם גורשו מהערים בהן גרו בבולגריה, אך לא נשלחו למחנות ריכוז. אולם למרות ההחלטה של בית המשפט, הכספים עדיין מתעכבים.
איזקוב עם תמונת אמה. "רוצים שנמות" (צילום: חגי אהרון)
איזקוב ואמה גורשו מביתן שבבולגריה ועלו מאוחר יותר לארץ, בשנת 1949. היא חשה תסכול מכך שדווקא במדינת ישראל מנסים למחוק את ההיסטוריה, לדבריה. "מדינת ישראל יודעת שגורשנו מביתנו, נאלצנו לענוד טלאי צהוב. אז מדוע אנו נאלצים להיגרר לבתי משפט? בתי משפט מלאים בתיקים, אני שומעת בחדשות שאין מספיק שופטים, אז למה להוסיף אותנו, אנחנו לא פושעים, רק רוצים את מה שכבר קיבלנו מגרמניה אבל לא מישראל".
במלחמת העולם השנייה, לאחר שגרמניה כרתה ברית עם בולגריה, הוחלט לשלוח את היהודים שהתגוררו בערים הגדולות לערי ספר ולכפרים מרוחקים כשלב ראשון. חייהם של היהודים בעיירות הספר ובכפרים היו קשים. הם סבלו ממחסור במוצרי יסוד, אולצו לענוד טלאי צהוב ובמסגרת העוצר שנכפה עליהם הותר להם לצאת ולהצטייד במזון רק במשך שעתיים במהלך היום. בשלב השני תכננו הנאצים להעבירם דרך נהר הדנובה למחנות ההשמדה בפולין, אולם תוכנית זו למרבה המזל לא יצאה אל הפועל מאחר שבספטמבר 1944 נכנס הצבא האדום לבולגריה ועצר את מכונת המלחמה הגרמנית.
לדברי איזקוב, "אני מאוד כועסת על המקרה של אימי, לא נשאר לה לקבל הרבה, זה בסך הכל תשלום של 1,070 שקל בחודש. זה לא הרבה אבל היא במוסד סיעודי והיא זקוקה למטפלת, אז מה? לא מתביישים? אני בטוחה שהם מנסים להרוויח זמן, כי הכל עובר כל כך לאט, מחפשים אותנו על כל פסיק, רוצים שנביא אינסוף מסמכים, ניירת על גבי ניירת".
באוצר פועלת רשות מוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, שאמורה לקבל את הבקשות מניצולי השואה, לקבוע אחוזי נכות ולהעביר את התגמול החודשי לזכאים. איזקוב טוענת שעשרות בולגרים זכו לסירוב למתן פיצוי ללא סיבה. "אני הגשתי תביעה בשנת 99' וקיבלתי פיצויים, ואימי לעומת זאת קיבלה סירוב. הרי זה אבסורד, הגענו יחד מאותו מקום, עם אותם תנאים, אז לפי מה הם קובעים שאני כן ואימי לא? אין להם שום קריטריונים או תנאים ברורים. חלק מקבלים במקרה וחלק לא מקבלים, והמכעיס פה שכולם זכאים לקבל, ללא תנאים כלל".
"האוצר גזל ממנה 100 אלף שקל"
עו"ד שלמה בן פורת, מומחה לפיצויים לניצולי שואה המייצג את מוסייף, אמר: "אני כבר עשר שנים נלחם בביורוקרטיה המשפטית שמשרד האוצר מציב בפנינו: ועדות מיוחדות, משפטים, פגישות, בירורים, הגשת ערעורים אינסופיים, עוד מריבות ועוד צעקות. כל פעם ממציאים משהו אחר במשרד האוצר. דורשים מסמכים ישנים וצריך לזכור שהאנשים האלו גורשו מביתם והותר להם לקחת איתם מטען של 20 ק"ג לא יותר, הם לא לקחו מסמכים איתם. ובכל זאת משיגים את הניירת ועדיין יש כאלה שלא מקבלים. מי שבקשתו נדחתה נחשב במשרד האוצר כתיק סגור וקבלת פיצויים תתקבל רק מיום התביעה החדשה, כלומר להתחיל הכל מחדש. אני מגיש ערעור על כך שאם אדם נמצא זכאי אז שישלמו מיום התביעה הראשונה".
לדבריו, "במקרה של אסתר, האוצר מוכן לשלם רק מיום מתן פסק הדין ב-2005, אך היא אמורה לקבל פיצויים מיום הגשת התביעה ב-1999, רטרואקטיבית. כלומר משרד האוצר גוזל ממנה 100 אלף שקלים. בשבוע שעבר הגשנו שוב ערעור על ההחלטה וטרם נקבע דיון במשרד האוצר. אני חושש שהיא תמות לפני תום המשפט".
הוא הוסיף: "אסתר היא רק מקרה אחד מיני רבים שבו נעשה עוול לאנשים, ואפליה בלתי נסבלת בין אם לבת ובין אח לאחות. כאשר האחד זוכה לתגמול רטרואקטיבי מ-1997, והשני רק מ-2005". לדבריו, "אני מטפל בלמעלה מ-700 תיקים של מגורשי בולגריה ואני יכול להגיד שזו אטימות לב, והתעמרות מצד פקידי האוצר בניצולי שואה קשישים שהצעירים שביניהם הם בני 75. מהרגע שהם ימותו אין ירושה, כלומר התגמול נפסק. מדובר באנשים מבוגרים, שהצעיר ביניהם הוא בן 75. הלב ממש נחמץ נוכח חוסר הרגישות שהאוצר מגלה במקרה זה. כשמדובר באוכלוסייה זקנה, חולנית וחלשה כלכלית".
האוצר: לפנים משורת הדין
ממשרד האוצר נמסר בתגובה, כי פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן באוקטובר 2005 שינה את הקריטריונים להכרה בנרדפות לגבי יהודי בולגריה שגורשו מעיר מגוריהם לעיר אחרת. יישום פסק דין זה התבצע כך:
תביעות שהוגשו לאחר מתן פסק הדין שולמו מיום הגשתן.
תביעות שהוגשו לפני מתן פסק הדין ושלא ניתנה בהן החלטת דחייה, שולמו רטרואקטיבית מיום הגשתן.
תביעות שנדחו, לאור ההלכה שהיתה קיימת אז, ושערעור שהוגש עליהן לבית המשפט היה תלוי ועומד - שולמו מיום הגשתן.
תביעות שנדחו בעבר ולא הוגש עליהן ערעור או שהערעור נדחה, יידונו מחדש.
לגבי תביעות אלו התקבלה הוראה משר האוצר להכיר בזכאותם לפנים משורת הדין ובלבד שתאריך תחילת הזכאות יהיה מיום הפניה החדשה. מאחר שרוב הפניות הללו היו בחודשים אוקטובר נובמבר 2005, שולמו תביעותיהם מתאריכים אלו.
עוד נמסר: "לא עלה בידינו לאתר תיק על שם אסתר מוסייף ובכל מקרה אנו מניחים כי היא נמנית עם קבוצה זו".
לפנייה לכתב/ת 
