סקודה אוקטביה סקאוט - צופה לפסגות

רק 60 דקות מזרחה מטורינו, על הפסגות הגבוהות והמושלגות של האלפים בגבול איטליה-צרפת, הופכות מכוניות כפולות הנעה נפוצות יותר. פשוט, כאן הן כורח אמיתי של התמודדות רב-חודשית עם שלג ובוץ. מה שמסביר מדוע בחרה סקודה לטפס אל אתרי סקי זוהרים, כדי להציג את האוקטביה סקאוט, גרסה חדשה למכוניות משפחתית מוכרת.

רגע, למה זו בכלל סקאוט? ובכן, שנתיים לאחר הצהרת הכוונות עם הייטי המפתיעה, מצטרפת סקודה לזירת הכמו-שטח האופנתית, ומעניקה את השם "סקאוט" לגרסאות פנאי של דגמיה השונים. המתכון, שנראה כלקוח מהרעיון שהביא לנו את סובארו אאוטבק, אומר בפשטות: קח סטיישן, שלב בה הנעה כפולה, הגבה אותה מעט והוסף פגושים אגרסיביים ופסי חיכוך. וזה בערך מה שעשתה סקודה לאוקטביה.

סקודה אוקטביה סקאוט (צילומים: אלי שאולי)

שינוי מבורך

כצפוי, הסקאוט בולטת בפגושיה השחורים והאגרסיביים, עם מה שנראה כמגיני גחון. מאחור ומימין התווסף אפילו כתם שחור כדי לדמות פתח נוסף למפלט (שנמצא רק משמאל). פגושים חדשים האריכו את המרכב בתשעה מ"מ, מרווח הגחון גדל בארבעה ס"מ משמעותיים ל-18 בסך הכל, והתוצאה מרשימה. דווקא מהצד השינוי פחות מורגש. אי אפשר לפספס חישוקי "17 חדשים או צמיגי 225-50, אבל מאידך חיפויי הפלסטיק מרחיבי-הכנפיים (ב-15 מ"מ) אינם בולטים דיים, ממש כמו פסי החיכוך. וזה אומר שמהצד, היא פשוט נראית יותר מדי כמו סטיישן רגיל.

נוסעים בכיף

הסקאוט מושקת עם שני מנועי 2.0 ליטר: בנזין (FSI) שמייצר 150 כ"ס, דיזל (TDI) עם 140. השניים משודכים לתיבת שישה הילוכים ידנית, ואינם צפויים לקבל גרסה אוטומטית בקרוב. כן, המשמעות היא שסקודה, וצ'מפיון במקרה שלנו, מוותרים מראש על חלק גדול מהקהל. על הנייר אנו מוצאים נתונים דומים למדי - 200 קמ"ש ו-10 שניות מ-0 ל-100 בבנזין, שלושה קמ"ש פחות ושתי עשיריות יותר בדיזל. כמובן, בשתי הגרסאות זה מרגיש אחרת לגמרי.

ה-FSI המוכר של פולקסווגן מציע פעולה זורמת, חלקה ונינוחה. בדיוק כפי שזכרנו מגרסאות אחרות של הקונצרן. הדיזל לעומת זאת רועש ביחס למוכר לנו מדגמי פולקסווגן שונים, והפגין בעיות נשימה בסל"ד בינוני-גבוה, למרות זמינות כוח מצוינת כצפוי בסל"ד נמוך. בסך הכל הוא חסר את הברק והליטוש של הבנזין, אך מציע לעומת זאת שרירים של ממש בכל מצבי היום-יום.

מבחינת ניהוג מציעה הסקאוט דמיון ברור לאוקטביה, למרות שהגבהת המרכב החריפה את רכינת המרכב בפניות, וכיול מתלים נוקשה יותר, הפך אותה קופצנית שלא לצורך בתנועה עירונית. מעבר לכך היא מציעה את אותה התנהגות בטוחה וצפויה - מבית היוצר המוכר של פולקסווגן. ההנעה הכפולה אינה מורגשת יתר על המידה, ובהחלט מסייעת כשנדרשת יותר משיכה.

על מסלול קצר וקליל עם שלג ובוץ, הזכירה הסקאוט בעיקר שיכולת העבירות גדלה ככל שהקשר הרגשי (והפיננסי...) עם המכונית קטן יותר. במילים אחרות, אנשי סקודה בהחלט לקחו בחשבון "פליקים" פה ושם, כאלה שלא הייתם רוצים לחוות עם המכונית הפרטית. אלא שגם נהיגה זהירה ומתונה יותר, הוכיחה כי בתנאים אלה יש להנעה כפולה יתרון עצום. חבל רק שקיפצוצי המרכב לא עשו חסד עם הפלסטיקה האיכותית בדרך כלל, וגרמו לה להשמע יותר מדי בתא הנוסעים.

חשבון פשוט?

נתחיל בכך שהסקאוט לא צריכה להתפס כפורצת דרך או מקורית במיוחד בתחום הפנאי. מדובר כאן - לא פחות ולא יותר - בתחפושת קלה לגרסת הסטיישן הנעימה והמוצלחת מאד של סקודה אוקטביה. זה הפך אותה בעיקר למושכת יותר למראה, ואולי גם ייעודית יותר בקצוות - בעיקר תודות למרווח גחון מוגדל. יתרון נוסף עשוי להתקבל מהעמדתה באולם התצוגה, והצבעוניות שהיא מביאה עמה למותג המעט אפרורי-יעיל-שימושי.

מאידך, המחסור בתיבה אוטומטית יפגע בה ללא ספק, בעיקר בשוק המקומי שמסרב (עדיין?) להשתכנע. לא מספיק שמציעים לו סטיישן, שומו שמיים, הוא אפילו מגיע עם מצמד... ומעל הכל, מגיע תג המחיר. הצפי הנוכחי הוא כי עם הגעתה בקיץ, ינוע מחירה של הסקאוט סביב ה-200,000 שקל. כך היא עלולה לצאת נפסדת מכל הכיוונים. לא רק בגלל המרכב והתיבה, אלא גם בגלל מתחרים ראויים כמו יונדאי טוסון וטויוטה ראב4. חבל, מגיע לה יותר מתואר "מקדמת תדמית".