הבא בתור הוא רם

"נושאי המגבעת", "הפה והטלפיים", "הדה בושס", "פסיכופת צעיר", "בתריי זוזי" - בכל הלהקות והפרויקטים האלה השתתף ומשתתף רם אוריון. מתחילת שנות השמונים, אוריון יוצר בסצנת הרוק המקומית כשהוא פורט בגיטרה, שר או יושב ליד הקלידים. כעת, בגיל 39, הוא עומד בפני אלבום חדש שעתיד לצאת בחודש הבא וייקרא "כן".

נכון, לא מדובר באמן שזכה להשמעות בלתי פוסקות על גלי האתר (מלבד השירים של "נושאי המגבעת"), אך מאחוריו רפרטואר רחב בכתיבה, נגינה והפקה. בשנים האחרונות הוציא אוריון שני EP's, בהם שירים מקוריים שיצר, ובחודש הבא הוא יוציא את אלבומו הראשון. לאלבום החדש יצורפו שני ה-EP's שלא ממש זכו להכרה רחבה. אז למה לקח לו כל-כך הרבה זמן להגיע לאלבום סולו?

"אני מרגיש ביישן, אבל פעם זה היה יותר גרוע". אוריון (צילום: אייל לנדסמן)

"עשיתי כל-כך הרבה דברים אחרים", מספר אוריון ל-ynet, "את החומרים שלי שכתבתי בעצם התחלתי להוציא עם 'בתריי זוזי' לפני עשר שנים. זה היה אחרי חמש שנים ש'נושאי המגבעת' התפרקו ואחרי שנתיים וחצי שהייתי באנגליה. אחרי 'בתריי זוזי' התחלתי בסדרה של הפקות. ב-2001 הוצאנו את האלבום השלישי של 'הפה והטלפיים' ומיד אחר-כך הפקתי את האלבום לשילה פרבר. באיזשהו שלב קצת התפניתי לשירים שלי, ולפני ארבע שנים הגעתי למין טבלת שירים שכולה מסודרת על שני ה-EP's והאלבום והוצאתי אותם לבמה. אחרי שנה על הבמה - הוצאתי את האלבומים החוצה".

הרגשת שמשהו שחסר לך?

"לא ממש, כי ידעתי שהאלבום יגיע. היה איזשהו מסלול אותו גם אני וגם השירים היינו צריכים לעבור. אני ידעתי הרבה זמן שהאלבום הזה ייצא, הקונספט והתמונה שלו נבנו כבר לפני יותר משלוש שנים".

ומה הציפיות?

"מהאלבום או מהעולם?"

גם וגם.

"האלבום יצא כמו שאני רוצה. הסתדרתי איתו לגמרי ועכשיו אני הולך לעבוד בשבילו. אני לא חושב כל-כך במונחים של תרחישים לגבי מה שהולך לקרות בעקבות האלבום, אלא יותר מה אני הולך לעשות בשביל האלבום ולקוות שזה יישא פירות. את הפירות האלה אפשר למדוד במספרים או באנשים שמגיעים להופעות או בכמות הדיסקים שנמכרים, בהשמעות ורדיו וכו'. אבל בסופו של דבר - הכל בעצם תלוי בזמן שהמוזיקה שורדת, ובכמה חיים שיש לה".

החומרים החדשים יכולים להשתלב בנוף של הרדיו הישראלי?

"אני לא יודע, אני מאוד הייתי רוצה לחשוב שכן. אני לא חושב שהשירים הם איזוטריים - לא מבחינת התוכן שלהם ולא מבחינת רמה ההפקה. אני משחק על אותו מגרש שעליו משחק כל אמן שמושמע ברדיו".

אתה נפגע כשברדיו לא מייחסים הרבה חשיבות לאמנים אלטרנטיביים יותר?

"הרדיו זה דבר נתון. אני לא נמצא בעימות עם הרדיו, אני כן עושה את הכל בכדי ליצור משהו נגיש, שיעשה שינוי בהעדפות של השוק, וזאת בעקבות הכוח של המוזיקה. זאת העבודה שלי והמנגנון שלי שדוחף את המוזיקה. אני לא רואה הרבה טעם להתמרמר, אני מאמין גדול באמונה לקראת מטרה. לעבוד קשה זה א'-ב' ולא להגיד: 'וואלה, לא סופרים אותי'".

אתה חושש לפעמים?

"תמיד. אני עכשיו עובד בשביל האלבום ובשביל השירים, ואני ממש לא רוצה לעשות פדיחות לעבודה הזו, לא לעשות טעויות, אלא לעשות את זה הכי טוב שאני רק יכול".

חמוד, אבל כאב ראש

בשבוע שעבר נערך ערב מחווה ל"נושאי המגבעת". במועדון ה"בארבי" כמעט ולא היה מקום לזוז. הלהקה הסתפקה בלעלות על הבמה וב"תודה" של אוהד פישוף. זהו. "היה די כיף, מאוד נחמד", נזכר אוריון בערב. 

ציפית לכל-כך הרבה אנשים?

"דווקא בעקבות ההיכרות שלי עם הקהל ועם הלהקה, ועם הידיעה שהעניין הזה כל-כך טעון, אני חייב לומר שזה לא באמת הפתיע אותי".

בהתחלה היה נראה שלא כל-כך התלהבתם מהרעיון הזה.

"הרעיון של ערב מחווה נראה לי חמוד. זה היה קצת כאב ראש כל הזמן להתמודד עם זה. יצא שאנחנו היינו אלה שעשינו לזה את הפרומו. לא היינו מעורבים בהפקה, אבל כל הזמן רצו לדבר איתנו".

הרבה אנשים אומרים שאתה ביישן. 

"זה נכון, אני גם מרגיש ביישן, אני כזה בחיים. למרות שזה משתפר, פעם זה היה הרבה יותר גרוע".

אתה מרגיש לפעמים שאתה מזדקן? שאתה הופך להיות אחד מ"הוותיקים"?

"טכנית זה נכון, אבל בתכלס זה משהו אחר. אולי זה לא קורה במודע - אבל איכשהו תמיד יוצא לי לעבוד או לשתף פעולה עם אנשים שנמצאים בחלק הכי טרי בקריירה שלהם. לא מזמן הבנתי שכל האלבומים שהפקתי היו אלבומי בכורה. אני לא בטוח שזה צירוף מקרים, כי אלה האזורים שהכי מעניינים אותי, אני תמיד רוצה לעבוד עם אמנים שנמצאים באיזושהי נקודת פתיחה. זה מקום מאוד מעניין להיות בו".

• לאתר של רם אוריון