"כשאנשי עסקים מממנים חינוך - זו פשיטת רגל"

שריד וכתרי אומנם היו שותפים לדעה כי מערכת החינוך פשטה את הרגל, אך היו חלוקים בשאלה האם יש מקום לאנשי עסקים לקחת חלק במימון מיזמים חינוכיים שונים. בעוד ששריד סבור כי "יש פה מידה רבה של אחיזת עיניים", טוען כתרי כי "יש פה הליכה עם צו הזמן".

"זה סימן רע מאד שאין מדינה ויש עשירים", אומר שריד. "במדינות מתוקנות מי שנושא בנטל החינוך זה הממשלות, אבל בישראל ההפרטות הגיעו למימדים חסרי תקדים. מקצצים במיליארדים ואחר כך חיים מנדבות של עשרות מיליונים, במקרה הטוב".

לדברי השר לשעבר, מימון פרויקטים חינוכיים בכספי אנשי עסקים, אינו חף מאינטרסים. "מניסיוני למדתי שאין ארוחות צהריים חינם. יש היום, כך אומרים, כ-1,000 גורמי התערבות במערכת החינוך שעושים בחינוך כבתוך שלהם ויש להם אינטרסים משל עצמם, שלא תמיד עולים בקנה אחד עם האינטרסים האמיתיים. המעבר בין בעל המאה לבעל הדעה הוא מעבר מאד חמקמק. ברגע שיש בעל מאה אז כבר קשה מאד לדחות את דעתו ולהתעלם ממנה".

שריד טוען כי המדינה חדלה לחלוטין מלספק את צרכיהם הבסיסיים של אזרחיה. "מדינה זה לא מולך, מדינה זה יצור שמקימים כדי לספק צרכים בסיסיים של אזרחים. אצלנו בישראל התהפכו היוצרות - במקום שהמדינה תספק את צרכי אזרחיה, ולו החיוניים ביותר, אז אזרחים צריכים לעבוד את המדינה. יש מדינה וצריך כל יום להקריב לה קורבנות. מספיק שהאזרחים עובדים את המדינה בביטחון, הם צריכים לעבוד אותה בכל התחומים? במצב כזה, כשהמדינה מתנערת מהחובות הכי אלמנטרים כלפי אזרחיה, מתחייבת השאלה - של מי המדינה הזו ומי צריך אותה?".

"הסיפור הסוציאליסטי נגמר"

מנהל בית הספר הריאלי בחיפה ולשעבר דובר צה"ל, רון כתרי, סבור כי תמיכת הקהילה העסקית במיזמים חינוכיים היא תמיכה מבורכת: "ברור שיש סתירה כי זו פשיטת רגל של המדינה ובמידה מסוימת גם של הרשות המקומית, שבחובתה לדאוג לחינוך לרבות תשתיות של בתי ספר. אך במובן מסוים זה תהליך דטרמיניסטי, הרי הכל מופרט".

לדברי כתרי, "הסיפור הסוציאליסטי נגמר. רק השבוע שמענו שגם דגניה א', סמל הקיבוצים, הופרט. הגישה 'הבולשוויקית – סוציאליסטית' שקיימת כיום בירושלים על שוויון בכל מחיר, כבר לא קיימת והוכח שזה לא עומד במבחן המציאות. אפשר לראות את זה במוסדות החינוך במגזר הערבי, הבדואי ובעיירות הפיתוח. בעלי מצפון שיסיירו שם ייצאו משם עם שערות סומרות בשל ההזנחה בתשתיות, חומרים פסולים, אסבסט, היעדר מיזוג וכדומה".

כתרי סבור כי אנשי העסקים כיום צריכים להבין כי החינוך זו ההשקעה האמיתית לטווח הארוך. "אחד הדברים המפתיעים ששמעתי בתחום היה בשלהי המלחמה האחרונה בלבנון, כשראיינו בטלוויזיה את יאיר גרבוז וכששאלו אותו מה הלקח שלו מהמלחמה, הוא ענה: 'להכפיל את תקציב החינוך'. אם העולם העסקי, במודעותו החברתית, ישכיל להבין שהוא חייב לא רק להשקיע בעצמה וברווח אלא גם בתשתיות האנושיות, אז יהיו יותר נוחי דנקנרים בישראל", אמר כתרי.

באשר לסיכון הקיים בכך שהעולם העסקי יעשה שימוש במוסדות חינוך לצרכי פרסום, אומר כתרי כי נדרשת החלטה ברורה בנושא כדי ליישב את הבעיה: "כמובן שיש סתירה מסוימת מול הנחיות המדינה ומשרד החינוך שאוסרות על פרסום במוסדות חינוך. צריך להבחין בין תמיכה לשם תמיכה - שארגון עסקי משקיע בפרויקט חינוכי למען החינוך - לבין מצב שבו זה מהווה מקפצה לצורך פרסום. אני לא יודע לומר טוב או רע, אבל צריך ליישב את הסוגיה הזו".