להתראות אנונימיות, שלום קידום עצמי

בשנה האחרונה התפוגגו רבות מהדמויות הבדויות שנהגתי לעקוב אחריהן ברשת, הן התאדו בסייבר ספייס ובעליהן חזרו בלבוש חדש – הם בתפקיד עצמם. כמה משעמם.

הזהות המקוונת היא כרטיס האשראי החברתי החדש מאז פשטה ברשת מגפת הרשתות החברתיות, על פי המודל של Myspace.com, והבלוגים ששמות בעליהם הולכים לפניהם הפכו לדבר החם הבא ברשת ומחוצה לה.

כל אדם הוא עסק קטן

אם מדובר בבלוג, אתר היכרויות או רשת חברתית, המתכון להצלחה הוא זהה - פתחו בלוג בשם אמיתי והוסיפו לו תמונה מחמאה. בטח יש לכם דברים חכמים להגג, לצלם, לשדר. וגם אם אין, הרי כולם שם - האם תרשו לעצמכם לוותר על הפרסום העצמי הזה? המטה-טקסט הסמוי הוא "מתגו את עצמכם" תחת הקטגוריה המתאימה כי אם לא תהיו שם תשארו מאחור.

אבל לי אין שום עסק, אתם חושבים לעצמכם. זהו, שיש לכם, אתם עצמכם. מסימני התקופה הבולטים

הוא שהעסק שלך הוא אתה. הזהות שלך, קורות חייך, התחביבים שלך, ההגיגים שלך, הם המכונה השיווקית שלך ברשת. חשוף אותם לעולם ואולי גם את או אתה תזכו לתהילה ששווה כמה קליקים (ואולי אף תמירו אותה לכסף).

מי צריך לכתוב רומן עב כרס כשבלוגרים נהנים מחשיפה משמעותית יותר מסופרים שהשקיעו בספרים שלהם כמה שנים של זיעה? אם לא תפעלו לפי כללי המשחק החדשים אולי תימחקו, מהרשת ומהמציאות, המתמזגות יחד.

במקום לשחק בואו לעבוד 

חולשתם האופנתית של הפורומים והצ'טים, ועליית קרנם של הבלוגים והרשתות החברתיות תרמו למגמה המסמנת את גוויעת האנונימיות והזהויות הפיקטיביות ברשת. לא לחלוטין כמובן, אבל עובדה היא שאתר Myspace מצליח בהרבה מאתרי צ'טים וקהילות המאפשרים לגולשים לצ'וטט באופן אנונימי.

ייתכן כי המסות הגדולות של הגולשים שנרתעו בעבר מהתנסות בצ'טים ופורומים בשל האנונימיות מרגישים שאתרים כמו Myspace "שומרים עליהם" מפני הונאות והתחזויות שונות.

חוקרי הרשת יטענו שמדובר בתהליך של התבגרות, בהפיכת הרשת ממקום של משחק לזירה שמשמשת להעצמת ה"אני" והרחבתו במישורים תועלתניים ולאו דווקא רוחניים. גם הקולות הפופוליסטים כאן ובחו"ל, הקוראים להטיל מגבלות על הטוקבקים ברישום ובזהות אמיתית תורמים לרוח החדשה.

על הרקע הזה, וגם משום שמדובר בטרנד לוהט ממילא, אפשר להסביר את פריחת הרשתות החברתיות גם בישראל. Dex, "שוקס" של NRG, וה"קפה" של The Marker מכוונים לאוכלוסיות שונות גילאית ומייעדים מטרות

על שונות ללקוחות שלהן.

The Marker Cafe, הפועל בגירסת בטא, מצהיר על עצמו כרשת עסקית "לצד אנושיות חמימה" כפי שכותב העורך, אדם שוב. "נוצר כאן משהו מיוחד”, מתלהב שוב בבלוג שלו באתר, "נדמה לי שזו הפעם הראשונה במציאות האינטרנטית הישראלית שבה מסה כזו של אנשים איכותיים ומרתקים משתתפים באופן כה פעיל ותחת שמם האמיתי באתר תוכן גולשים".

ההדגשה במקור אצלו. קל להבין את האינטרס המסחרי המובהק של The marker באנשים האיכותיים והמרתקים שנרשמו לאתר. זה שנים שאתרי קהילות מתקשים לגבש מודל פיננסי ברור בהיעדר נתונים על הגולשים.

קל להבין את הפוטנציאל הכלכלי בגולשים המצטרפים לרשת החברתית של אנשים הדומים להם במאפיינים והכל ביוזמתם, באופן "ויראלי". הרי כל אחד רוצה להיחשב לבעל מקצוע איכותי ועתיר בחברים. אבל האם מדובר בעולם אמיץ ומופלא, או פשוט נרתם לקדם את המנועים הקפיטליסטיים שמניעים את החיים שלנו מחוץ לרשת?

תיאורטיקנים מדברים גם על הרשת כחוסכת מתווכים וכמקדמת שיוויון בין עשירים לעניים, משכילים ונעדרי השכלה, וכו'. אבל המגמה החדשה שוב יוצרת את האפליות הישנות; עדיפות לבעלי חזות נאה, (צאו וראו כמה חברים יש לבעלי המראה האטרקטיבי ברשתות האלה), לבעלי תפקיד בכירים, לבעלי עוצמה מקצועית ופיננסית.

אלה הם אנשים שממילא בחיים האמיתיים זוכים לדומיננטיות ורבים מבקשים את קרבתם, עכשיו

התבניות האלו מתקבעות גם ברשת, במודל הרשתות החברתיות.

עבורי, שהעבירה את הקיום שלה לרשת מאז 1996, זה דבר עצוב, ואפילו הייתי מרחיקת לכת ומספידה את הסדר הישן, בו הדמויות המעניינות ברשת הן אלה שהעולם שלהם והכתיבה מעניינת בזכותה ולא בזכות הטייטלים או הנתונים הפיסיים.

הלילות שהעברתי בשיחות ארוכות עם אנשים שלאו דווקא כיכבו כ"מצליחנים" בחייהם הפרטיים, אבל היו מרתקים באמת בלי קשר לכרטיס הביקור שלהם, נראים לי כהיסטוריה נאיבית ורחוקה. להתראות אנונימיות, שלום קידום עצמי.