הגינקולוגים: סליחה, טעינו. ההורמונים יצילו את חייך
חמש שנים אחרי שמחקר אמריקאי קבע שטיפול הורמונלי לנשים בגיל המעבר מגביר את הסיכון למחלות לב ולסרטן, מתברר שבמחקר נפלו כשלים רבים שגרמו לתוצאות שגויות. בכנס בינלאומי לגיל המעבר שנערך לפני כשבוע בבודפשט, בו השתתפו גינקולוגים בכירים מרחבי העולם, הסכימו המומחים: מומלץ להתחיל בטיפול הורמונלי מיד עם הפסקת הווסת, ואפשר להמשיך בו גם אחרי גיל 60 אם מקפידים לערוך בדיקות תקופתיות
בשנת 2002 הוכו הגינקולוגים בתדהמה: הטיפול ההורמונלי, שעד אז נחשב לטיפול מציל חיים שמפחית את תסמיני גיל המעבר, התברר כמסוכן אחרי שמחקר מהפכני גילה שהוא קשור בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם ולסרטן שד. הדבר גרם לבהלה גדולה בקרב הנשים והרופאים, ולירידה דרמטית בשימוש בטיפול. אלא שלאחרונה נשמעה הטענה שהמחקר היה שגוי, ושלא זו בלבד שהטיפול ההורמונלי לא מגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם ולסרטן, אלא הוא אף מפחית דרמטית את הסיכון למחלות האלה.
מיליוני נשים ברחבי העולם נותרו מבולבלות ומודאגות: כן טיפול הורמונלי או לא טיפול הורמונלי? מי צודק? התשובה ניתנה לאחרונה בכנס בינלאומי לגיל המעבר שנערך בבודפשט. 80 גינקולוגים בכירים מרחבי העולם שהשתתפו בכנס קבעו סופית: הטיפול ההורמונלי, אם מתחי לים בו כבר עם הפסקת המחזור החודשי, בהחלט מציל חיים.
הורמון הפלא
הכל התחיל בשלהי שנות ה-50. המדענים שגילו את ההורמון הנשי אסטרוגן ייחסו לו תכונות מאגיות והאמינו שנשים שנוטלות אותו יישארו צעירות לנצח. 20 שנה אחר כך נמצאה עלייה מדאיגה בשיעור מקרי סרטן הרחם בקרב נשים שנטלו אסטרוגן ללא ההורמון הנשי פרוגסטרון. הדיווחים עוררו בהלה גדולה, שגרמה להפסקת הטיפול ההורמונלי בגיל המעבר.
שנות ה-80 התברר שהוספת ההורמון פרוגסטרון לטיפול באסטרוגן עשויה
אבל בכך לא הסתיימה הסאגה. בשנת 1995 פורסמו ממצאיו של מחקר רחב היקף שבדק אלפי אחיות. תוצאות המחקר הראו שטיפול הורמונלי בגיל המעבר מביא לעלייה של 30% במקרי סרטן השד.
אלא שהממצא לא פורש כמשמעותי, שכן שיעור מקרי סרטן השד שנמצא בו היה שמונה חולות לכל 10,000 מטופלות, ולכן רופאים המשיכו לרשום הורמונים לנשים בגיל המעבר. הטיפול ההורמונלי אף קיבל חיזוק אחרי שנמצא שלצד השיפור בתסמיני גיל המעבר, ההורמונים גם מגינים מפני מחלות לב ובריחת סידן.
אבל אז הגיע כאמור המחקר מ-2002 שטרף מחדש את הקלפים. המחקר, WHI - women health initiative, עלה למשלם המיסים האמריקאי 400 מיליון דולר, והשתתפו בו אלפי נשים מ-40 מרכזים רפואיים ברחבי ארה"ב. החוקרים ביקשו לבדוק אם הטיפול ההורמונלי לגיל המעבר יעיל גם לנשים שכבר לקו במחלות לב, אלא שהמחקר הופסק לפני שהסתיים אחרי שוועדת הבטיחות מצאה בקרב הנבדקות עלייה מדאיגה בסרטן השד ובמחלות לב וכלי דם.
שנה לאחר מכן פורסמו ממצאים מאותו מחקר, והתברר שמבין 8,506 נשים בגיל המעבר שהשתתפו בו לקו 190 בהתקף לב ומתוכן 39 מתו. לשם השוואה, בקרב 8,102 הנשים שהיו בקבוצת הביקורת של המחקר וקיבלו גלולות דמה לקו רק 148 בהתקף לב ומתוכן 34 מתו. על פי תוצאות המחקר, הסיכון ללקות בהתקף לב בקרב נשים בנות 60 ומעלה שקיבלו את ההורמונים היה גבוה ביותר מ-70% לעומת אלה שלא נטלו את ההורמונים.
הממצאים היכו את החוקרים בתדהמה, שכן התברר שלא זו בלבד שההורמונים לא מגינים מפני מחלות לב, הרי שהם אף מגבירים את הסיכון להן. במאמר מלווה למחקר, שכתבו ד"ר דויד הרינגטון וד"ר טימוטי האוורד מאוניברסיטת ווייק פורסט שבארה"ב, אף נאמר שהגינקולוגים ברחבי העולם שהאמינו בכוחן של הגלולות כמונעות התקפי לב הולכו שולל.
מאז פרסום המחקר צנחו דרמטית מכירות ההורמונים לגיל המעבר. "המחקר הזה נתן מכה איומה לטיפול ההורמונלי", אומר ד"ר גדעון קופרניק, גינקולוג ומנהל מרפאת גיל המעבר בבית החולים קפלן. "אחרי הפרסום שלו נשארו רק 30%מהנשים מטופלות בהורמונים. הרופאים סירבו לרשום את ההורמונים מחשש להזיק למטופלות, ואילו אצל החולות שהפסיקו את הטיפול מצאו הרופאים בלבול ועלייה ברמת החרדה. אותן נשים חזרו לסבול מתסמיני גיל המעבר, והמצב הפך לבלתי נסבל".
כשלים חמורים במחקר
רק לאחרונה, כחמש שנים אחרי המחקר מעורר הטלטלה, התברר שהוא היה רצוף כשלים. הכשל העיקרי היה באוכלוסייה הנבדקת - נשים בנות 60 ומעלה. הסיבה לכך היתה חוסר ברירה: בקבוצת הביקורת היו אמורות להיות נשים שלא יקבלו הורמונים, ואף אישה אמריקאית בגיל המעבר לא הסכימה להפסיק לקחת הורמונים במשך שמונה שנים (משך זמן המחקר). כתוצאה מכך נאלצו עורכי המחקר לשתף בו נשים מאוד מבוגרות, הרבה אחרי גיל המעבר, שלא סבלו מתסמינים של גיל המעבר.
מחקרים אחרים הראו שהכשל הזה היה משמעותי מאוד, שכן מועד התחלת הטיפול הוא קריטי להצלחתו. התברר שיתרונות הטיפול ההורמונלי באים לידי ביטוי אם האישה מתחילה את הטיפול מוקדם, כלומר כבר עם הפסקת הווסת. כך למשל במחקר שנערך באוניברסיטת קולומביה בארה"ב נבדקו 7,000 נשים בגיל המעבר ולא נמצא שהטיפול ההורמונלי מגביר את הסיכון למחלות לב או כלי דם. להיפך - נמצאה ירידה משמעותית של 32% בסיכון לתחלואה במחלות האלה.
כשל נוסף קשור לסיכון לתחלואה בסרטן השד. על פי המחקר, הסיכון לסרטן השד אצל נשים בגיל המעבר שקיבלו טיפול הורמונלי עמד על שמונה חולות לכל 10,000 מטופלות. אלא שבחינה השוואתית מראה שמדובר בסיכון קטן מאוד. "אם משווים את העלייה הזו לנשים בקבוצות סיכון אחרות, כמו נשים שעברו הריון ראשון אחרי גיל 30, נשים שקיבלו וסת ראשונה לפני גיל 12 ונשים מעשנות או שמנות, הרי שהסיכון אצלן גדול הרבה יותר", מסביר ד"ר קופרניק. כך למשל אצל נשים שילדו לראשונה אחרי גיל 30 הסיכון לסרטן השד עומד על 12-10 מקרים לכל 10,000 מטופלות, ואילו אצל נשים מעשנות או שמנות הוא מגיע ל-30 מקרים לכל 10,000 מטופלות.
במחקר אחר שבו השתתפו נשים שעברו כריתת רחם וטופלו רק באסטרוגן ללא פרוגסטרון, נמצא שהטיפול לא העלה כלל את הסיכון לסרטן שד, ואף הפחית את הסיכון לסרטן שד מסוג 'קרצינומת צינורית השד' בשיעור של כ-26%.
ההוכחה הניצחת ניתנה במאמר שהתפרסם ב-2004 בכתב העת לרפואה פנימית ונערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה. המאמר סיכם 30 מחקרים בנושא טיפול הורמונלי, וכותביו ביקשו לבדוק את שיעור התמותה הכללית בקרב נשים בגיל המעבר שקיבלו את הטיפול הזה. התוצאות הראו ששיעור התמותה בקרב נשים מתחת לגיל 60 שקיבלו את הטיפול ההורמונלי היה נמוך ב-40% בהשוואה לנשים שקיבלו את הטיפול ההורמונלי אחרי הגיל הזה. אחרי גיל 60 שיעור התמותה אצל נשים שמטופלות בהורמונים היה זהה לאוכלוסייה הכללית.
אין מה לדאוג
"לנשים עד גיל 60 אין היום מה לדאוג", מסכם פרופ' עמוס פינס, נשיא החברה הבינלאומית לגיל המעבר. "הסיכון לנזק כלשהו או לתופעת לוואי רצינית כתוצאה מהטיפול ההורמונלי הוא זניח. אין צורך לדאוג לא מסרטן שד, לא מהתקף לב,
לא משבץ מוחי ולא מקרישי דם, פשוט כי הסיכון הוא אפסי. למעשה סתם הפחידו את האוכלוסייה, משום שהמחקר הקודם כלל לא התייחס לאוכלוסיית הנשים בנות 45 עד 55 שמקבלות את הטיפול הזה. לרוב, הנשים בגיל המעבר ממשיכות עם הטיפול ארבע שנים בממוצע בלבד, ואילו המחקר האמריקאי דיבר על נשים מעל גיל 60".
לדברי פרופ' פינס, לטיפול ההורמונלי אין מגבלות של זמן ולמעשה, חרף הסיכון המסוים לסרטן שד ולמחלות לב אחרי גיל 60, ניתן להמשיך בו תוך הקפדה על בדיקות תקופתיות. "אנחנו בעד להמשיך טיפול הורמונלי אצל נשים שהתחילו בו עם התחלת גיל המעבר, אבל ניתן בהחלט גם להתחיל בו אחרי גיל 60, תוך שהאישה מגיעה לפחות אחת לשנה לביקורת לבדיקת ממוגרפיה, רירית הרחם, צפיפות עצם ובדיקות דם. ההורמונים הביאו למהפכה באיכות החיים של הנשים, והטיפול יכול להימשך כל זמן שהמשוואה הזו של התועלת ממנו גוברת על הסיכון האפשרי".
לדבריו, "ההחלטה אם לתת לאישה בגיל המעבר טיפול הורמונלי צריכה להיעשות על ידי הרופא בשיתוף עם האישה, אחרי שנבדק אם יש הצדקה לקבל את ההורמונים. לא כל אישה צריכה לקבל הורמונים לגיל המעבר. זה תלוי ברקע הרפואי שלה וכמובן גם ברצונות הסובייקטי ביים שלה, ואת הכל צריך להביא בחשבון".
הכותב היה אורח החברה הבינלאומית לגיל המעבר בכנס הטיפול ההורמונלי
