החיפוש אחר פרפטום מובילה

Ex Nihilo nihil

(מלטינית – מכלום, שום דבר לא נוצר).

אנקסגוראס, פילוסוף יווני, 500 לפנה"ס

מהי פרפטום מובילה?

בתרגום מלטינית, פֶּרְפֶּטוּם מוֹבִּילֶה היא דבר מה הנתון בתנועה נצחית, ובדרך כלל בא לתאר מכונה שמהרגע שתתחיל לנוע, תמשיך לעשות כן לנצח. יתר על כן, המכונה צריכה לא רק להמשיך לנוע עד אין קץ, עליה לעשות כן ללא צורך בהשקעה נוספת של אנרגיה.

למעשה, כדי להיחשב לפרפטום מובילה מועילה, מכונה שכזו צריכה לבצע עבודה של ממש, כזו שתביא תועלת. משמע, עליה לפעול ללא השקעה של אנרגיה חיצונית – וגם לייצר אנרגיה משל עצמה.

אך כל סטודנט למדעים מדויקים לומד, פחות או יותר מהקורס הראשון באוניברסיטה, שאנרגיה אינה מופיעה "יש מאין". החוק הראשון והחוק השני של התרמודינמיקה, המקובלים על הממסד המדעי של ימינו, פוסלים לחלוטין את אפשרות קיומן של מכונות פרפטום מובילה. נדמה כי הפרפטום מובילה שייכת לעולמם הקסום של הפיות והשדים, וממבט ראשון נראה כאילו אין סיבה של ממש לעסוק בנושא.

אך במסגרת התעניינותי בצדדים הפחות שגרתיים של מקצוע ההנדסה התחוור לי שישנם מאות ואלפי ממציאים ברחבי העולם שעדיין מנסים לבנות את המכונות הבלתי אפשריות האלה. הפורומים ברשת האינטרנט שוקקים חיים, אלפים רבים של דיונים ואתרים רבים מקדישים עמודי תוכן מלאים לנושא הלא רלוונטי, כביכול.

הגילוי השני שהפתיע אותי היה עוצמת הרגשות המעורבים בעניין. התומכים בפרפטום מובילה והמתנגדים לה מנהלים ויכוח סוער, המגיע לעתים קרובות עד כדי הכפשות והטלות רפש הדדיות. ניתן להשוות את הרגש המעורב בסכסוך לוויכוח שבין תומכי האבולוציה למאמינים בבריאה האלוהית, בהבדל אחד: הוויכוח על האפשרות לתנועה נצחית עתיק בהרבה – לפחות בשלוש מאות שנה, אם לא יותר.

מה מביא ממציאים ומדענים, אנשים מאופקים על פי רוב, להפגנת רגשות כה עזה, זלזול בוטה בדעותיהם של אחרים ואמונה כמו-דתית בצדקתם?

 המדע שמאחורי המכונה 

דברי ימי המדע מלאים בהתנגשויות בין תיאוריות מנוגדות. מוצא האדם, מקומו של כדור הארץ ביקום, ו"כדור הארץ העגול" לעומת "כדור הארץ השטוח" הן רק דוגמאות בודדות. למחלוקות אלה יש תפקיד חשוב בהתפתחות המדע: הן מפרות את המדענים וגורמות להם לעמול קשה יותר בביסוס טענותיהם או בהפרכת טענות יריביהם.

גם המחלוקת על האפשרות לבנות פרפטום מובילה תרמה באופן דומה לידע המדעי. אנשי מדע חשובים ובולטים, מליאונרדו דה וינצ'י במאה החמש-עשרה ועד ריצ'רד פיינמן במאה העשרים, תרמו את חלקם במשך השנים.

חשוב לדעת שחלק ניכר מהמחפשים אחר פרפטום מובילה לא היו טיפשים כלל. אדרבא, חלק מההמצאות הן לא פחות מגאוניות – אם בפשטות אלגנטית, ואם במורכבות מדהימה. אף שהמצאות אלה מסתמכות על חוקי טבע שגויים, לא נפגמת ההנאה שניתן לשאוב מהבנתן. אחרי הכל, גם ציוריו הבלתי אפשריים של אֶשֶׁר, המתארים בין השאר מים זורמים במעלה מפל, מדרגות עולות שהן גם מדרגות יורדות, בלתי הגיוניים בעליל, ועדיין רבים נהנים להתבונן בהם שוב ושוב.

בסופו של דבר, נדמה כי המתנגדים לפרפטום מובילה יצאו כשידם על העליונה, אך לא לפני שנעשו צעדים ענקיים במכניקה, בתרמודינמיקה ובתורת החשמל. כדי להוכיח שאכן בלתי אפשרי לבנות מכונה של תנועה נצחית היה צורך לשכלל את התיאוריות, להעמיק את הידע, ולסגור פרצות קטנות בהגדרות של חוקי הטבע.

נצח 

לפני שנצלול אל תוך הסיפור עצמו, כדאי להבהיר בכמה משפטים למה בדיוק הכוונה ב"מכונה של תנועה נצחית". בסופו של דבר, "נצח" הוא מושג לא פשוט. לכל אחד יש תחושה אחרת לגבי הזמן החולף. כשנהנים, הזמן רץ, אבל במשרד, השעון ממש "זוחל" משנייה לשנייה. מנקודת מבטו של פרפר, יומיים הם זמן ארוך כנצח, אך מבחינת עץ סקויה, שבעים שנה חולפות כהרף עין. כשמדברים על מכונה שתפעל לנצח, יש להשתחרר מהתחושה הסובייקטיבית האנושית לגבי הזמן.

נניח שבנינו מכונה שאכן לא תפסיק לפעול לעולם. האם היא באמת יכולה לעבוד לנצח? לא. בעוד חמישה מיליארדי שנים השמש שלנו תהפוך אולי לענק אדום, תתנפח ותשרוף כל גרגיר על כדור הארץ. המכונה שלנו תושמד, יחד עם כל היצורים החיים (אם יהיו כאלה בכלל) על הפלנטה. כדי ליצור מכונה שתוכל לפעול לנצח במובן המילולי של ההגדרה, יש להתגבר לא רק על חוקי הפיזיקה, אלא גם על בעיות "פעוטות" כמו סוף העולם.

בספר זה בחרתי שלא להתייחס למימד הזמן באופן ישיר. אין זה משנה אם המכונה יכולה לעבוד מאה שנים או מאה אלף שנים. בחרתי להתייחס לעיקרון בלבד – לעצם הרעיון שניתן לתכנן מכונה שתיאורטית יכולה להמשיך ולבצע עבודה לעד ללא השקעת אנרגיה חיצונית.

כדאי גם להתייחס למילה "מכונה". כאן אני מתכוון למכונה במובן הרחב ביותר – כל דבר שניתן להמציא ולבנות כדי שיבצע פעולה כלשהי. גם "תנועה" משמשת כאן במובן של פעולה ולא כתזוזה של עצם ממש. מכונות פרפטום מובילה הומצאו באלפי גרסאות וצורות שונות ומשונות – ממפלצות מתכת השוקלות טונות רבות ועד רכיבים אלקטרוניים זערוריים שבהם אין כלל חלקים נעים במובן הרגיל של המילה. חלקן פעלו במשך שנים וחלקן לא פעלו כלל.

לכל המכונות יש מכנה משותף אחד: כולן כשלו בניסיון להיות פרפטום מובילה אמיתית.

הכוח המניע

למדענים ומהנדסים נוצרה תדמית של אנשים שקטים, תרבותיים, סגפניים משהו. חייהם מוקדשים לקדמה, להרחבת הידע האנושי וליצירת עתיד טוב יותר לאנושות. מטרה זו היא סיבה מספקת לנסות למצוא דרך לתכנן מכונה שתפטור את המין האנושי אחת ולתמיד מהצורך במקורות אנרגיה. ללא כורח זה אין צורך לשרוף נפט כדי להניע מכוניות, אין צורך בתחנות כוח זוללות פחם כדי להאיר את בתינו וכדומה.

אבל ספק אם הרצון להיטיב עם האנושות הוא מניע חזק מספיק. ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאדם מוצלח במיוחד בעיקר כשהעניינים נוגעים בו אישית. גם במקרה של פרפטום מובילה, רוב רובם של הממציאים שאפו לקדם בעיקר את האינטרסים האישיים שלהם – מי על ידי צבירת הון ומי על ידי רכישת כוח והשפעה. לעתים קרובות הדגישו הממציאים כיצד יכולה המצאתם לשפר את מצבו של המין האנושי ולהביא לעתיד טוב יותר לכלל האנושות, אך רק לעתים נדירות הם לא ניסו לרשום פטנט על התכנון או הסכימו לשתף את העולם בתגליתם.

על ידי התחקות אחר דרכה המפותלת של הפרפטום מובילה לאורך ההיסטוריה אפשר לשפוך אור על צדדים אחרים, אפלים יותר או פחות, באופיים של מדענים, מהנדסים וממציאים. במידה רבה, סיפורנו הוא סיפורם של הצדדים השונים בנפש האדם – הטוב והרע, הרמייה והפתיוּת, האינטרס העצמי והפילנתרופיות וכל מה שביניהם.

ובסופו של דבר, "פרפטום מובילה" הוא סיפורו של חלום: חלומם המשותף של עשרות אלפי מהנדסים, ממציאים ומדענים במשך מאות ואלפי שנות היסטוריה. במידה רבה זה גם חלומם של אנשי עסקים שביקשו עושר מהיר, ונוכלים שידעו כיצד למכור להם את אותו חלום.

אבל ישנם גם חלומות שמתגשמים.

בדורנו, רבים הם הרעיונות שנראו פעם כמדע בדיוני וכעת הם מציאות יומיומית.

מי יודע, אולי גם הפרפטום מובילה תמשיך לנוע?...