שמות והקשר בין אבות ובנים

תשובה: לגולש היקר שלום, אכן, המסורת היהודית קוראת לאדם על שם אביו, ואם אין בכך כדי לזהותו באופן חד-משמעי, מוסיפים גם את שם אבי-אביו (יוסף בן שמעון בן יעקב); אך כבר בתלמוד אנו מוצאים את השם הפרטי צמוד למקצועו של האיש (דוגמת יוחנן הסנדלר), ולעתים נדירות, למקום מוצאו.

נוהג דומה היה קיים גם בעמים אחרים, כפי שמעידים למשל ריבוי השמות המסתיימים בהברה "סון" או "סן" בארצות סקנדינביה ובארצות הדוברות אנגלית, או הצמדת שם אב לשם הפרטי בשמות רוסיים (איבן איבנוביץ'); נוהג הפוך לזה קיים במידה מסוימת בעולם הדובר ערבית, שם עשוי אדם להיקרא גם "אביו של", ולא רק "בנו של". כיום, איסלנד היא המדינה המערבית היחידה, ככל הידוע לי, שבה נותר השימוש בשם האב כאמצעי זיהוי בלעדי: לאנשים שמות פרטיים בלבד, ואליהם מוסיפים את שם האב עם הסיומת "סון" (בן) או "דוטיר" (בת).

השיטה עבדה מצוין כל עוד היה תחום ההיכרויות של כל אדם מצומצם למדי. אך בהדרגה גברה בארצות אירופה ההכרה בכך ששם פרטי ושם אב אינם מספיקים לזיהוי ודאי, והתרחב השימוש בשמות מקצוע, מקום לידה או מגורים, ואף תכונות אופי וגוף, כנספחים לשם הפרטי המציינים שיוך למשפחה. המנהג התפשט גם לקהילות היהודיות בארצות השונות, ובכמה מקומות נכפה עליהם הדבר בצו השלטונות (במקרים אחדים אף נכפו על יהודים שמות מבזים או נלעגים). התופעה השתרשה, משום שהיא מועילה. אך עד עצם היום הזה, בטקסי הדת היהודית נשארים השמות כפי שהיו במשך כל הדורות - שם פרטי ושם האב (או שם האם, כאשר מבקשים על אדם רחמי שמים, כמו בברכת "מי שברך").

למאגר התשובות - לחצו כאן .

אנציקלופדיה ynet מכילה מגוון עצום של ערכים וחיונית לתהליכי למידה והעשרה כמקור מידע מוביל, אמין ובטוח. ערכי האנציקלופדיה נכתבים ונערכים על-ידי צוות עורכים מקצועי, ומשולבים בהם סרטונים, מצגות ועוד.

                              לרכישת מינוי לאנציקלופדיה ynet