מקסיקו: בעקבות פרפרי המונרך

זוהי המלצה מיוחדת לעונת החורף. טיולנו הפעם איננו מוקדש למדינה מסוימת ואפילו למחוז מסוים, אלא לשמורה קטנה במקסיקו אליה מתרכזים פרפרי המונרך - פרפרים גדולים יחסית, הזוהרים בצבעי כתום ושחור, המוכרים יותר בשמם העברי "דָנאית מלכותית" (Danaus plexippus).

מונרך בודד. יצור שברירי אך שורד (צילומים: גילי חסקין)

פרפרים אלו נודדים מדי שנה מארה"ב, מקנדה ואף מאלסקה, למקומות קבועים ברמה המרכזית של מקסיקו. עבור כמאה מיליון הפרפרים זהו סוף המסע בן 4,800 הקילומטר. הסיבה לנדידה היא הקור הנורא בצפון אמריקה והאקלים המתאים השורר באזורי הכינוס בחורף.

מרבית החרקים קטנים וחלשים מכדי לנדוד למרחקים. אולם המונרכים מוכיחים כי גם היצורים השבריריים הללו מסוגלים לחצות מרחקים מרשימים. יכולת הניווט המדויקת של הפרפרים מעוררת התפעלות מיוחדת, משום שמתברר כי בניגוד לציפורים המתעופפות במסלול הנדידה הלוך-ושוב פעמים מספר, הרי שכל פרפר מונרך עושה את הדרך הזו רק פעם אחת בחייו. יכולתם המופלאה לנווט ולנדוד, יחד עם המראה המרהיב שלהם כשהם מכסים את גזעי העצים, מושכים למקום סקרנים מרחבי העולם.

הכפר מתעורר לחיים

ישנם כמה מקומות הם ניתן לצפות ביצורים המופלאים הללו. המקום הנוח ביותר הוא השמורה הסמוכה לכפר הקטן אנגנגאו (Angangueo) שבמדינת מיצ'ואקאן (Michoacan), שהינה אחת המעניינות שבמדינות מקסיקו ויש בה הרי געש, גייזרים, אגמים וכפרים ציוריים.

בחודשים ינואר ופברואר, מדי יום כמעט, יוצאים אל השמורה סיורים מודרכים

 ממקסיקו סיטי או ממורליה (Morella). לאחר כשעתיים של נסיעה בכביש אספלט משובח, מגיעים אל דרך משובשת יחסית המטפסת אל הכפר זיטאקוארו (Zitacuaro), שם חונים האוטובוסים הציבוריים ומשם יוצאים טנדרים לכיוון אנגנגאו, הכפר הבא.

לאורך הדרך, הנוף יפהפה: הרי געש, שדות מעובדים, בתים חומי רעפים ושרידי יערות. הכפר, המזכיר מעט את ימי "המערב הפרוע", משנה את אורחותיו בחודשים דצמבר-פברואר. ילדים משוטטים ברחובות ומציעים את עזרתם, הגברים עובדים בתורנות כמלווים, מסעדות ובתי מלון מנסים לעבוד ולהרוויח כמה שיותר, טרם שינדדו הפרפרים ועמם האורחים.  במגרש החניה המאולתר עוטים ילדים קטנים על המבקרים ומציעים להם למכירה, סיכות ראש בצורת פרפרים ושאר מזכרות מקומיות. כל זה עד שייכנס הכפר לתרדמת הקיץ.

כעלים רוטטים

מכאן יוצא שביל תלול אל מקום התצפית. זו עליה לא קלה. המבקרים נדרשים שלא להכניס מזון ולשמור על השקט. השביל מתפתל בין דוכנים קטנים ומסעדות מאולתרות. ניתן לעצור לרגע לאכול פירות יער חמצמצים או קֶסָדייה - מאכל בצקי ממולא בגבינה, תרד או פרחי דלעת ומטוגן בשמן עמוק. מומלץ להגיע לכאן באמצע השבוע ולא בסופו, כדי להימנע מהמולת המבקרים הפוקדים את השמורה במספר גדל והולך.

כעבור כחצי שעה של הליכה נראים בצד הדרך פרפרים מתים ואחר כך גם פרפרים חיים, הצמודים לצמחים, כעלים חורגים רבי צבע. גם במתים אסור לגעת. כמו כן, אין לצלם בעזרת מבזק. חוקי שמירת הטבע נוקשים, אם כי לדאבוני, אין המלווים המקומיים מקפידים על אכיפתם.

צמודים לצמחים כעלים חורגים רבי צבע

עוד רבע שעה של טיפוס, מגיעים לקצה מסלול המותר לטיול. למעלה, כך מספרים, מצויים ריכוזי פרפרים גדולים בהרבה, אך לשם אסור להיכנס כדי לשמור את הפרפרים החיים שם מטרדתם של המבקרים. למען הדורות הבאים. אולם גם כאן, המראה מרהיב. גזעי העצים מכוסים באלפי פרפרים הנראים כעלים רוטטים. לרגע הם יוצאים במעוף חגיגי, מכסים את השמים ושבים למקומם.

לאחר שנרגעים מהמחזה המסחרר, זה הזמן לעקוב אחר פרפר בודד, לראות אותו נח לרגע על עלה ירוק, מוצץ צוף מאחד הפרחים, מרפרף בכנפיו ושב לעוף. יש משהו מרגיע במראה הזה של היצורים הענוגים, של הירק, של היער, של השקט ושל חוויית הכפר המנומנם אליו שבים בסיומו של המסלול.

זהירות: פרפרים רעילים

הדנאית המלכותית היא פרפר גדול יחסית שמוטת כנפיו מגיעה עד כ-10 ס"מ. צבעיהם הבולטים הם צבעי אזהרה, המרמזים לטורפים כי כדאי להימנע מטריפת פרפרים אלה. יודעי דבר מספרים שהצמחים הרעילים, בני משפחת האסקלפיים, גורמים לריכוז של רעל בגוף הפרפרים. ציפורים שבמהלך האבולוציה לא למדו שעליהם להיזהר מפגיעתם הרעה, אכלו את הפרפרים ושילמו בחייהם.

מומלץ שלא לאכול אותם

פרפר המונרך אינו מסוגל לשרוד תנאי חורף קשים. את התקופה הזאת עליו להעביר במקום ממוזג, שאינו קר מדי אך עם זאת לא חם מדי במידה כזו שתגרום לו להעלות את רמת חילוף החומרים בגופו, דבר המצריך את ניצול מאגר השומן בגופו. כמו כן, הוא זקוק לאספקה רצופה של מים ושל צוף, לחשיפה חלקית לשמש, ולהגנה מפני רוחות.

משקלם הרב של הפרפרים על הענפים, עוזר להם להתמודד עם רוחות והצפיפות שומרת על חום הגוף. עם זאת, ייתכן כי הסיבה העיקרית להתקבצות היא דווקא אחרת. אולי משום שאין הרבה אתרים העונים על דרישתם הקפדנית לתנאי מחייה אידיאליים.

תעלומה מופלאה

הנדידה מתבצעת בגבהים של עד שלושה קילומטרים, תוך הסתייעות ברוחות ובזרמי אוויר. מהירות ההתקדמות המשוערת היא כ-75 ק"מ ליום, אך יש גם דיווחים על פרפרים מסומנים שקצב התקדמותם הגיע ל-129 ק"מ ליום. מהירות התעופה הממוצעת עומדת על כ-18 קמ"ש, והיא תלויה, כמובן, בגורמים סביבתיים כמו מהירות הרוח וכיוונה.

הייחוד בנדידה זו הוא בעובדה כי הפרטים הנודדים מעולם לא ביקרו באתרי היעד לפני כן. יתר על כן, פרטים אלה הם דור חמישי, בני נינים, לאותם פרפרים שערכו בדיוק את אותו המסע שנה אחת לפניהם. מכאן, שאין ביניהם "מורי דרך" שיובילו אותם למקומות מוכרים. איך הם יודעים לאן לנדוד? איך מנווטים לאורך מסע ארוך כל כך? איך עובר הידע הזה חמישה דורות ורק אז נמצא לו שימוש? אלה מהתעלומות הנפלאות שלחלקן הטבע עדיין לא מצא תשובות.

כפר הפרפרים

במשך מיליוני שנים הם נודדים כאן. טרם שהגיעו בכלל בני האדם ליבשת האמריקאית. בשלב מסוים, מוקדם מכזה שאנו יכולים לאתר, הם מצאו את הדרך להימלט אל מקום החיות האלטרנטיבי שבדרום. במשך שנים רבות, מדי חורף,התכסו היערות שברמה המקסיקנית בצבעים הזוהרים. לימים, כשהגיעו לכאן בני האדם הם ידעו לחיות בשלום עם היצורים היפהפיים, שבישרו על ראשיתה של תקופה חדשה.

זן הולך ונעלם

אולם בעשרות השנים האחרונות הולך ופוחת מספרם הכולל של הדנאיות בצפון אמריקה. ניתן רק לשער מהן הסיבות לצמצום האוכלוסייה עד כדי 10%, וקיימות כמה תיאוריות: בצורת בת חמש שנים במערב ארה"ב, צרעה טפילה או וירוס קטלני שתקפו וחיסלו אוכלוסיות שלמות, או שמא שינוי טבעי בגודל האוכלוסייה, שהיא תופעה מוכרת בממלכת החרקים.

הפרפרים הללו רגישים במיוחד לשינויים קיצוניים במזג האוויר ומתברר כי גם ברמת מקסיקו, הנעימה בדרך כלל, מזג האוויר עלול להיות קטלני. להערכת החוקרים מתו בסערת חורף חמורה שהשתוללה ב-2002 מספר דמיוני כמעט של 220-270 מיליון פרפרי מונרך, כ-75-80% מכלל האוכלוסייה. החוקרים גורסים אמנם כי לא סביר שאירוע יחיד יביא להכחדת המין הזה במקסיקו אך הידלדלות משמעותית באוכלוסייתם מותירה את הפרפרים פגיעים עוד יותר לאירועי מזג אוויר, למחלות ולכריתת היערות המתמשכת באזור.

למרבה הצער, השטחים הטבעיים אליהם נדדו הפרפרים בעבר הולכים וקטנים, בעיקר בשל התיישבות חקלאית וברוא מסיבי של היער. לאט לאט הצטמצמו שטחי הכינוס החורפי של הפרפרים לכדי שרידים המפוזרים בין חוות, בתים, שדות מרעה ועצים מנוונים, וזאת אף באזורים שהוגדרו כשמורות טבע. הבעיה היא, שהממשלה הפקיעה שטחים מחקלאים מקומיים מבלי לפצותם בשום צורה, מה שעורר את כעסם והביאם להתעלמות מוחלטת ומופגנת מהאיסור על כריתת עצים בתוך השמורות.

אך עדיין מדובר במיליונים, שבחודשי השיא ינואר-פברואר, מכסים את ענפי העצים בכסות מרהיבה של צבעים לוהטים. מעת לעת, כשקרני השמש מבצבצות מבע לעלים, יוצאים הפרפרים במעוף מרהיב שמכסה את השמים במראה הדומה לרגע לנשירה המונית של עלי שלכת. יש מהדמים אותם לעננים צבעוניים. הדבר המרשים ביותר בתצפית על דנאיות הוא הזמזום שהם משמיעים במעופם.

• לאתר הבית של גילי חסקין לחצו כאן