נולד לרזות
רקדנית רעבה היא רקדנית מתה, בדיוק כמו דוגמנית רעבה, או סתם ילדה שבא לה להיות "כוסית" כי ככה זה בטלוויזיה
את ר', רקדנית מחוננת באחת מלהקות המחול הנחשבות שהייתה חברתי, תפסתי בוקר אחד בשירותים בדירתנו המשותפת. קולות לא ברורים בקעו מהחדר. חששתי. הצצתי דרך חור המנעול וראיתי את נשמתי הצעירה גוחנת מעל האסלה. את אותה תמונה מוכרת לי ממקומות אחרים, קיבלתי בין קירות הבית שלי. כשהיא יצאה משם, הסתכלתי לה בעיניים. "זה לא מה שאתה חושב", אמרה. "אני פשוט אכלתי יותר מדי אחרי שיעור המחול של הבוקר והקיבה פשוט פלטה את זה החוצה". לא באמת הייתי צריך להבהיר לה שמאוד קשה לעבוד עלי בנושא, אבל נתתי לה ליהנות מהספק. בשמונה בערב היה ברור לי שאני לא טועה. הפעם היא שכחה לסגור את הדלת. באותה נקודת זמן היא סיפרה לי שהיא מקיאה מגיל 14.
בבגד שחור. 30 קילו החזיקו את גופה, לא יותר. אחרי שתי פסיעות, חרצה ביתי: "אבא, הנה אנורקסית". הילדה צדקה. לא צריך להיות מנהל מחלקה להפרעות אכילה כדי להבחין בעובדה שהבחורה סובלת מאנורקסיה קשה. זה לא מנע מכבוד השופט דוד דביר להחמיא לה על ביצועיה ולהעביר אותה לשלב הבא. התפללתי שבדרך לשלב הבא מישהו יבין שאותה נערה תזדקק לניידת נט"ן בריקוד הבא. למזלנו, צביקה הדר הבחין במבנה הצנום מיד בראשיתו של האודישן שהגיע אחרי. "לכי הביתה, תעלי עשרים קילו. בעונה הבאה תתקבלי בלי אודישן", הבטיח לה.
שיהיה ברור: מדובר בבחורה שעובייה כחוט השערה, אולם האגן עמד על רוחב של 93 ס"מ. שום דיאטה, שום סתימת פה, שום הקאה לא יכלה לשנות את מבנה גופה. אלא שמורתה הנערצת הקפידה ואמרה: "ככה לא תוכלי להיות רקדנית". המסקנה הייתה ברורה: המסגרת בה עבדה ולמדה חייבה אותה להקיא, להגיע חיוורת ושקועת עיניים לשיעור, הרי אחרת לא תאמין לה מורתה הנוקשה שהיא אכן עושה מאמץ לרדת במשקל. חמש שנים חלפו מאז. הייתי שמח לומר שדבר לא השתנה, אבל האמת הכואבת היא שדברים בהחלט השתנו. לרעה.
נחזור קדימה. לא מזמן ישבתי וצפיתי באודישנים של נולד לרקוד. ישבתי לצד בתי בת ה-10, שגמעה בשקיקה את המראות. על המרקע הופיעה בחורה קצוצת שיער
נולדה לרקוד
והזוכה היא
קרן נתנזון
יוליה איגלניק, שרקדה בשלב הגמר למרות פציעה בחזרות, היא המנצחת הגדולה
שמחתי. סוף-סוף מסגרת טלוויזיונית עם רייטינג בשמיים מנצלת את מעמדה לטובה ומשנה את פני הדברים. אלוהים יודע כמה בנות היו מבלות באותו לילה מול האסלה, מקיאות את עצמן לדעת, אם אותה בחורה שדופה הייתה עוברת לשלב הבא. שמחתי מוקדם מדי. הפרקים הבאים הראו אחרת: אינספור משפטים עוקצניים נזרקו לחלל האוויר על-ידי השופטים, שקבעו איך רקדנית צריכה להיראות: "דוגמנית כמו דוגמנית, רקדנית כמו רקדנית", אמרו, והתכוונו לכך שציצי, טוסיק, וכל מה שמאפיין גוף נשי אמיתי - מחוץ לתחום.
אז מה בעצם אני אומר? שהגיע הזמן לחזור אל השפיות. זה בידיים שלנו. אין לכם מושג מה משפט אחד שנזרק מתוך חוסר אחריות יכול לגרום לעשרות אלפי נערות. המקיאנית מהבלוג של "ארץ נהדרת" היא לא פרי מוחם הקודח של כותבי התכנית, אלא המציאות המזעזעת בהתגלמותה. אם פעם אותן נערות היו מתגנבות לשירותים כדי לעשן סיגריה בסתר, היום הן עושות את זה כדי להקיא. ושלא יספרו לי סיפורי סבתא, על זה שבחורה עם אגן בהיקף 93 ס"מ לא יכולה להיות רקדנית. למה? כי רקדנית רעבה היא רקדנית מתה, בדיוק כמו דוגמנית רעבה, או סתם ילדה שבא לה להיות "כוסית" כי ככה זה בטלוויזיה.
הכותב הוא צלם אופנה, המוביל קמפיין להגברת המודעות להפרעות אכילה
לפנייה לכתב/ת 
עדי ברקן
צילום: צביקה טישלר
משפטים עוקצניים: דוד דביר
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים
