למה אני לא לוקח חלק ב"יום לאינטרנט בטוח"?

אינטרנט בטוח (לטעמי דווקא "בטוחה") זה דבר טוב. אפילו מצויין. כשהסיסמה שלו היא "הגנה והגינות" אני בכלל מתמוגג ורווה נחת לנוכח המטרה הראויה.

כאשר גופים רבים וידועים נרתמים ולוקחים חלק פעיל, זו השנה השלישית ברציפות, בפעילות חינוכית מונעת בענייני אינטרנט – אני מתמלא חדווה וגאווה לאומית. אני מתחייב שב-19.3.07 אני מתייצב בעמידת דום ושר את "התקווה" לכבוד האירוע. שכן מחוץ לתקווה אין לצפות לשום דבר ענייני טוב שיצא מה"יום" הזה בהקשר למטרותיו המוצהרות.

למה אני מסרב להצטרף ליוזמה החשובה הזו?

לא, לא בגלל שאני סבור שבאינטרנט אין סיכונים. לא בגלל שאני סבור שלא ניתן למנוע חלק ניכר מסיכונים אלו. גם לא משום שאני סבור שמניעה לא ניתנת להיעשות באמצעות מעשה חינוכי. ובטח שלא בגלל שאני לא מאמין בחינוך.

אני פשוט חושב שככה – כמו שנעשה ב"יום הלאומי לאינטרנט בטוח" – ככה לא מונעים, ככה לא מחנכים, ככה רק מבזבזים כספים ומשאבי אנוש, ככה רק יוצרים אשליה אופטית של חינוך ומניעה. ה"רווח" היחיד ב"מניעה" שכזו הוא של החברות והארגונים התופסים טרמפ על הפרסום, בתקווה שהתודעה הציבורית תחבר "מעשה חינוכי ראוי", כביכול, עם תדמית חיובית, שאולי-אולי תתרום משהו לחשבונות האגו והבנק של המתפרסמים.

גם השנה, כמו בשנים קודמות, פנו אלי, כמי שמבין קצת בנושא, לקחת חלק ב"יום הלאומי". גם השנה סירבתי. וגם השנה סירובי היה מנומק, ואף התנדבתי להיפגש בכל פורום שאתבקש על-מנת להסביר את עמדתי ולהציע דרכים אלטרנטיביות, ראויות יותר.

בשנים הקודמות, ואף לפני התפתחות יוזמת "היום הלאומי", לא היה מי שניצל את ההצעה שלי. אני מניח שאף השנה אשמור את רעיונותיי לסטודנטים שלי, המשתאים משנה לשנה לנוכח הפער בין הרצוי למצוי בנושא חשוב זה. אני מניח שיום אחד יבוא הקץ לנכונותי להתנדב ולעזור לגופים אלו, ואשמור את אנרגיית ההתנדבות העודפת שלי למי שבאמת פתוח ורוצה לקבל ממנה, ולא חסרים כאלו.

מה שאמרתי, טענתי, כתבתי, רשמתי, סיפרתי והצעתי לגבי "היום הלאומי", ועוד רעיונות הקשורים אליו, לא השפיע בכלום, למרות שעשיתי זאת ברמה העממית, ולא המדעית (שם תרמתי אחרת), ובכוונה מה-זה טובה. אני מניח, לכן, שגם לרשימה זו יתייחסו כמה קוראים בצקצוק לשון, לכל היותר קצת בכעס (עלי או על "היום") ושום דבר אחר לא יקרה.

האם הם מבינים בחינוך מונע?

ל"יום הלאומי" חברו גופי ממשלה (משרד החינוך), בתי-ספר רבים ברחבי הארץ, משטרת ישראל, צה"ל, איגוד האינטרנט, עמותת אשנ"ב, וכמובן גופים מסחריים (דוגמת מיקרוסופט ישראל). למרות שרשימה זו מרשימה בגודלה וביוקרתה, הרי שאני מטיל ספק רב אם מישהו שם מבין בחינוך מונע בכלל ובחינוך מונע של סיכונים באינטרנט בפרט. בעצם, אני לא רק מטיל ספק; לאור מה ואיך שהם עושים אני בטוח שהם פועלים בשליפות יצירתיות, תוך השקעת אנרגיה וממון רבים, ותו לא.

כמה עקרונות מרכזיים של מעשה חינוכי מונע

חינוך מונע אינו המצאה חדשה. זה שנים רבות תחומי החינוך והפסיכולוגיה חברו יחד ונקטו יוזמות מקצועיות רבות ומגוונות על-מנת למנוע סיכונים, לשנות התנהגויות בעייתיות, לחנך אנשים לתפקוד בריא ותקין יותר. זה נכון בתחומי האלימות, הסמים, האלכוהול, העישון, שמירת הבריאות, התנהגות מינית, נימוס והליכות, שמירת הטבע והסביבה, ועוד ועוד. הידע הרב שהצטבר – לאור הצלחות וכישלונות, בארץ ובעולם – הביא ללמידת מספר כללים החייבים להתקיים (קובץ PDF) על-מנת שחינוך מונע יצליח או, לפחות, תעלה הסתברות הצלחתו לגבי רוב אלו שלוקחים בו חלק.

• עיקרון חשוב, אולי הכי חשוב, זה שהתערבות קצרה, חד-פעמית, ללא המשכיות קבועה לאורך זמן – נדונה לכישלון חרוץ. תוכנית מניעה מוצלחת חייבת להתבצע לאורך זמן ממושך ובצורה שיש בה קביעות ולא ארעיות. יוזמי "היום הלאומי" שכחו זאת.
  

• עיקרון אחר, חשוב לא פחות, קובע כי התערבות מונעת חייבת להינתן בקונטקסט מתאים, הכולל עיתוי, מקום ונסיבות. יוזמי "היום הלאומי" כנראה שלא מכירים את הכלל החשוב הזה.
  

• עיקרון נוסף, קריטי למדי לדעתי, מתייחס לסביבה החברתית המקיפה את המתחנך כתומכת ועקבית עם התערבות המניעה. יוזמי "היום הלאומי" נכשלים כאן לחלוטין, שכן מאמציהם מכוונים אל תלמידים, בעוד שרוב ההורים והמשפחות, שלא לדבר על מורים ומנהלים, נותרים בורים וחסרי הבנה ועניין בנושא בו מתחנכים, כביכול, ילדיהם ותלמידיהם.
  

• עיקרון מהותי – אם כי נלווה לתוכנית ההתערבות ולא חלק ממנה – מתייחס למחקר שחייב ללוות את התוכנית, כדי למוד על האימפקט שלה ושל מרכיבים שונים שלה, בהקשר לאפיונים וגורמים רלוונטיים. מחקר מעקב שכזה עשוי להיות קריטי בחשיבותו על-מנת להביא להצלחה אמיתית של התוכנית בשינוי התנהגויות, מעבר להילה ולרשמים שהיא יוצרת. אני מניח ש"מחקר תוצאה" מוקפד לא נערך כי זה לא נראה דבר חשוב להוגי "היום הלאומי", ואולי כי הם חוששים מתוצאותיו.
  

• עיקרון אחרון שאזכיר כאן (יש עוד כמה עקרונות חשובים) מתייחס לשיטת ההתערבות, שחייבת להתבסס על התנהגות ממשית פעילה מצד אחד, והדרכה ותמיכה אישית, מצד שני. לא רק שאין לאלו זכר בתוכניות "היום הלאומי", אלא שיש דגש על הרצאות משמימות (אפילו אם הן מלוות במצגת מה-זה מושקעת), על-ידי מרצים המוניים, לילדים מפוהקים (אשר שמחים מאד ל"שיעור חופשי").
  

התפיסה המטופשת של "יום" כאמצעי הסברה אפקטיבי 

אני חייב להודות ש"יום" אינו המצאה של יוזמי "היום הלאומי" שבענייננו כאן. אנחנו עדים ל"ימים" רבים, וככל שעולה מספרם כך קטנה השפעתם, שהיא זעירה בלאו הכי. יש לנו "יום ללא עישון", לפני כמה ימים ציינו את "יום האישה הבינלאומי", מדי פעם יש "יום ללא תאונות", "יום ללא בנקים", "יום ללא סלולרי", "יום ללא קניות", וכולנו זוכרים את "יום האם" שהפך (נורא חבל, אגב) ל"יום המשפחה".

יש "ימים" רבים נוספים, אבל השפעתם האמיתית אפסית בהשגת המטרות שלשמם נועדו. אגב, למי שמשלה את עצמו – גם "שבוע" באותו הקשר לא שווה הרבה יותר. יוזמות כאלו מעוררות "רעש", בעזרת התקשורת, משרדי היחצ"נות, וכמה פעילים אכפתיים (או רודפי כותרות), אך "רעש" זה גווע במהירות רבה ואפילו המודעוּת הציבורית – אם נוצרה בכלל – בוזבזה לשווא.

זה לא רק שגוי אלא אפילו מזיק

לדעתי, ה"יום הלאומי" לא רק שגוי מבחינה חינוכית-מעשית, אלא גורם נזק בעליל. למה?

• כי הכסף הרב המושקע בו (להערכתי: כמות נכבדה של מיליוני שקלים) היה יכול להיות מושקע בדרך שתביא לתוצאות הרבה יותר טובות.
  

• כי תוכנית המניעה, רובה ככולה, מבוססת (לצערי, כמו ביוזמות מניעה אחרות) על הפחדה. הפחדה אינה רק אמצעי בלתי-יעיל בעליל לשינוי התנהגויות, אלא שיש לה תוצרי לוואי מדאיגים.
  

• כי נוצרת אשליה שכאילו נעשה משהו למניעת התנהגויות בעייתיות באינטרנט, בעוד שמה שנעשה לא שווה כלום.
  

• כי למוּדעות לנושא – אם אפילו נוצרת כזו באמצעות הפעילויות והפרסומות של "היום הלאומי" – אין כל השפעה על שינוי אורחות התנהגות. מודעות היא תנאי חשוב, בדרך-כלל הכרחי, אך לגמרי אינו תנאי מספיק להביא לכדי שינוי ממשי.
  

• כי המניעים והרווחים של חלק מהמשתתפים ביוזמה משפיעים על דרכו והתנהלותו של "היום", ללא כל סיבה עניינית.
  

• כי מטרטרים ילדים ובני-נוער לשווא.
  

• כי לא מנצלים נכון מומחים ומחנכים שהנושא חשוב להם ויקר לליבם, וגורמים להם עוגמת-נפש ותחושת בזבוז.
  

לסיכום

אני נמצא בקשר תכוף עם מורים, מחנכים, מנהלים, יועצים, פסיכולוגים וכמובן הורים. אני עד לבורות וחוסר המעש בנושא חשוב זה מחד והתחינה והצורך המשוועים לעזרה מקצועית מאידך. צר לי כי "היום הלאומי" לא יתן להם מענה ראוי, ולכל היותר ישלה אותם שמשהו חינוכי נכון נעשה.

אולי פעם נשכיל להתעלות מעל לבינוניות ומעל לתרבות המקצועית השלטת בארצנו ולעשות משהו טוב בנדון. בינתיים, אני אחגוג את "היום הלאומי לאינטרנט בטוח" כעוד יום אקדמי חשוב בחיי כדי ללמוד וללמד איך עושים דברים אחרת, ב"מגדל השן" שלי.

מרושתים - לבלוג המלא