פרס ישראל לתקשורת יוענק לנחום ברנע

פרס ישראל לתקשורת יוענק לעיתונאי נחום ברנע, כך נמסר היום משרד החינוך. ברנע, הנמנה על רשימת הכתבים הבכירים בישראל, קיבל את הבשורה בשעות אחר הצהריים מפי שרת החינוך, יולי תמיר.

בוועדת הפרס בראשותו של מרדכי קירשנבאום ישבו השנה ד"ר אילנה דיין, פרופסור דב שנער, יועץ השרה לפרסי ישראל פרופסור דב גולדברגר והממונה על פרסי ישראל, חיה הורביץ. בנימוקים למתן הפרס כתבו חברי הוועדה: "נחום ברנע מלווה את ההוויה הישראלית במשך עשרות שנים. מדובר בעיתונאי בעל סגנון ייחודי המשלב כשרון כתיבה עם עבודת שטח. ברנע מקפיד תמיד 'להיות שם', קרוב למאורעות, גם במוקדים של סערה חברתית, גם במלחמות ובימים של פיגועים, גם כשנוכחותו כרוכה בסכנת חיים ממש. הוא משכיל לאורך השנים להיות פרובוקטיבי ומלא חמלה, ביקורתי וישראלי מאד, תמיד אנושי ותמיד מכאן. נחום ברנע הוא עיתונאי שכמעט כל כתב צעיר נושא אליו עיניים. בגלל התמדתו, בגלל עומק התובנות שלו, בגלל כשרון הכתיבה שלו, בגלל אומץ ליבו ובגלל יכולתו ללכוד את הישראליות בדרכו המיוחדת, החליטה הוועדה להעניק לו את פרס ישראל".

נחום ברנע (בורשטיין) זכה לכינוי "האיש שנולד עם העט ביד". הוא נולד בפתח תקווה בשנת 1944 לאם משפטנית שהיתה הדוברת הראשונה של המשטרה והמזכירה האקדמית הראשונה של אוניברסיטת תל אביב ולאב, מראשי ההסתדרות וסגן ראש עיריית תל אביב. את הוריו תאר לא אחת כ"חילוניים עם אלוהים בליבם". ברנע מעיד על עצמו כמי שקרא את כל העיתונים כבר בבית הספר העממי. בגיל 16 עברת את שמו מבורשטיין לברנע והצטרף לתנועת נוער לנוער ומאוחר יותר לגרעין הנח"ל של בני פועלים מקרית שלום. בצה"ל שירת כלוחם בנח"ל מוצנח והשתחרר ממילואים, כלוחם, רק אחרי מלחמת של"ג (1982).

לעיתונות הגיע במקרה כשיחפש פרנסה במקביל ללימודי ההיסטוריה ומדעי המדינה באוניברסיטה בירושלים. הוא החל את דרכו בעיתון הסטודנטים הירושלמי "פי האתון" ומשם המשיך לעיתון "דבר" כמחליף לעיתונאי שיצא למילואים. בשנת 1973 נשלח מטעם עיתונו לוושינגטון והעביר מארה"ב כתבות וידיעות על היחסים הנרקמים בין הממשל האמריקאי וממשלת ישראל. כתבותיו זכו לשבחים רבים. בשנת 1981 זכה בפרס סוקולוב, אות ההוקרה הגבוה ביותר לעיתונאים בישראל. במשך 16 שנה עבד ב"דבר", וכתיבתו עוררה הדים רבים והוא עצמו הפך לכותב מרכזי בעיתון. לאחר-מכן מונה ברנע לעורך הראשי של השבועון "כותרת ראשית" ובמשך שבע שנים העמיד דור של כותבים שמשמשים כיום בתפקידים מרכזיים בתקשורת הישראלית. השבועון בעריכתו, הצטיין במקוריות הרעיונות והראיונות, בייחודו ובלט ברמתו האינטלקטואלית הגבוהה אך נסגר בעקבות מיעוט קוראים.

בשנת 1989 הצטרף ברנע ל"ידיעות אחרונות" כראש וראשון לכותביו. בשנת 1997 הוכתר על ידי ערוץ 2 כעיתונאי בעל ההשפעה הגדולה ביותר בישראל. לאורך השנים יצאו לאור שתי אסופות ממאמריו – "יורים ובוכים" ו"ימי נתניהו".