דמעות כאב הופכות דמעות שמחה

ליהודית רביץ יש כישרון לרכוש נכסים חדשים, מבלי לגרוע מנכסיה הקודמים, שמהווים את תשתיותיה. עטיפת אלבומה החדש, "עיר קטנה", מדגימה את העניין: רביץ מופיעה בה כפי שהיא, כלומר במלוא חינה הוויזואלי והפנימי, אבל בלי לרטש את קמטיה.

עוד מהמשוררת שבך

רביץ, שהלחינה את רוב שירי האלבום, יצרה מנגינות יפות למדי, אם כי לא תמיד מרתקות. רק בשיר אחד, "בודהה", היא חתומה על המילים, שהלחן של צורף מבליע אותן מעט, וחבל. יש לה יכולת להבחין בפרטים ולהמחיש את המציאות ("תלתלים מתגודדים על החוף המרוחק"), אבל גם להשגיב אותה ("וברגע או שניים נדלקת נורת אלדין"). היא מיטיבה להחזיר סלנג למשמעותו המקורית ותוך כדי כך להמשיך אותו בדרכה ("נעשה אהבה שחבל על הזמן, שעבר ועשה בנו כרצונו"), בדומה לאופן שבו שיחקה בביטוי "על הפנים" באלבום "געגוע". מדובר באיכויות של משוררת, שיש לקוות שתבטא אותן הרבה יותר.

רוצים להאזין לסינגלים מתוך האלבום החדש?