פורים כהלכתו בריו דה ז'נרו

אז איפה חוגגים

זה מתחיל בכך שפורים הוא תמיד סיבה למסיבה. ומתברר שהמקום האידיאלי לחגוג בריו דה ז'נרו בתחפושת (בלי להיות המחופשת היחידה - ממש לא בא לי להיות בריג'יט ג'ונס) הוא בבית כנסת. למימוש המטרות בחרנו את בית הכנסת של בני עקיבא בשכונת קופקבאנה.

על חוף האטלנטי. ריו דה ז'נרו (צילומים: תמרה נוביס)

טרם יצאנו מהאכסניה תליתי על עצמי שרשראות מהקרנבל, כוסות פלסטיק, לימונים וקשיות, ועל המצח כתבתי קפיריניה. צעדתי עם חברותיי, דאיקירי, תות ופינה קולדה במורד הרחוב, וחשבתי לעצמי שרק בברזיל המטורפת הזאת, החבורה שלנו לא נראית מוזרה. יותר מפעם אחת ראיתי בחורים רצים ברחוב בתחתונים בלבד (ולא בבוקסר) ואנשים שכל גופם צבוע באדום או בירוק על מנת לגייס כסף למטרה זו או אחרת.

טראנס יהודי

אחרי שגילינו איך ניצל העם היהודי לפני 2,500 שנה (וחיסל בדרך כמה עשרות אלפים משונאיו), המשכנו לאולם הסמוך, שם חיכתה לנו מסיבת פורים. איך חוגגים פורים כהלכתו בברזיל? הרב משפריץ על הילדים את הקצף שנשאר מהקרנבל, הבנים רוקדים במעגל לשירים חסידיים, מלצרים שחורים מחלקים קולה ונקניקיות והעיר ריו צהלה ושמחה. בינתיים הכרנו שני חברים חדשים שהציעו לנו להצטרף לסיור במסיבות פורים החמות בעיר. כמובן שקפצנו על ההזדמנות. וכך, שלושה קוקטיילים ושני בחורים קצת פחות מחופשים (אצלם זה יותר קטע של ילדים) נכנסנו לאוטו.

פורים פה. המסיבה של בני עקיבא

התחנה הראשונה הייתה במסיבת טראנס ברחבת בית הכנסת הספרדי. עשרות יהודים ברזילאים מקפצים לצלילי אונצים בומצים וחוגגים עם עוד כמה ישראלים עד דלא ידע. בחזית המבנה תלוי פוסטר ענק, שהיה מזכיר תפאורה של דיסקוטק, לולא כיכב בו ילד חביב עם פאות שמחזיק ספר תורה.

תפילה ראשונה בחו"ל

בשבוע שלאחר מכן הצטרפתי לסיור מרתק בפאבלות, וכמובן שלא ויתרתי על התצפית מהר הקורקובדו, עליו ניצב הפסל האדיר והמוכר של ישו. ללא ספק, ריו היא אחת הערים היפות שהייתי בהן. העיר יושבת לשפת האוקיינוס האטלנטי, בתוכה אגם ובין מישוריה מתנשאים הרים רמים וירוקים. בסופו של השבוע הרגשתי בפעם הראשונה בטיול שבא לי ללכת לבית הכנסת, לאו דווקא כחוויה דתית, אלא יותר כדי להרגיש חלק מהקהילה.

אחרי התפילה הוזמנתי לסעודת שבת אצל שני השליחים הישראליים של בני עקיבא, ביחד עם ארבעה מדריכים מקומיים מהסניף. המדריכים, שלושה סטודנטים ותלמידת תיכון נחלקו לשניים:

אלה שכבר ביקרו בישראל (במסגרת פרויקט "תגלית"), ואלה שמתכננים להגיע לארץ בקרוב.

בעברית שוטפת הם הסבירו לי שבדרך כלל מתחילות המשפחות לשמור שבת דווקא בעקבות הילדים, לאחר שאלה נחשפים לתכנים יהודיים בתנועה. אחד המדריכים סיפר שהוא מעביר לאמו שיעורים ביהדות, וחברתו מקווה שגם אביה יתחיל לשמור כשרות. היית יוצא עם בחורה לא יהודיה? אני שואלת אחד מהם. "לא... אולי רק ללילה אחד", הוא מחייך.

הבת המתוקה של השליחים מדברת פורטוגזית באופן חופשי ומציגה לפנינו תנועות קפוארה מקומיות. היא רק בת ארבע. ברזיל או לא ברזיל. בסיום הערב ליוו אותי המדריכים בחזרה לאכסניה, לא התאפקתי, ושאלתי: "לא מפחיד לגור פה, עיר עם אחוזי פשיעה כל כך גדולים?", "לא", אמר אחד מהם, "אלוהים שומר עלינו".

• לקריאת הפרקים הקודמים לחצו כאן