אכלנו כמה דברים טובים
פורום אוכל ב-ynet, שבו אחת הקהילות השוקקות באתר וברשת העברית בכלל, חצה מזמן את מסכי האנונימיות וחבריו מקיימים מפגשי אוכל - וקצת יותר מזה. ככה זה נראה
בעיצומו של חג פסח אשתקד, תקף את גדי המל, אילתי בשנות החמישים, התקף לב בעקבות צנתור לא מוצלח. הוא אושפז ב"סורוקה", ומכל האנשים בעולם הוא בחר להרים טלפון לזו המכונה "קיצי", שגולשת בפורום הקבוע שלו, פורום אוכל, ולבקש ממנה משלוח אישי מבושל מעשה ידיה, למרות שמעולם שלא פגש אותה קודם לכן.
המל, פנסיונר מתחום המלונאות, מסביר כי בשבילו ובשביל מאות כותבים קבועים בפורום, זה היה מעשה טבעי: "היה לי טבעי לבקש כי אני יודע שאני הייתי מביא למי שהיה מתקשר אלי", הוא אומר. מחוות יוצאות דופן, שתיראנה לאדם הסביר כמעט הזויות, היו לשכיחות מאוד בפורום. לא מזמן נסעה גולשת כל הדרך מגוש דן עד נהריה, כדי להביא לגולשת אחרת שלא פגשה מימיה קוּבּה מעשה ידיה, לאחר שזו כתבה שמעולם לא ניסתה את המאכל העיראקי המסורתי.
אכילה כלקסיקון משפחתי
אכילה היא טקס. הטקס המרכזי בחיי כל משפחה הוא הארוחה המשותפת. המפגש המשפחתי המאחד, האסקפיזם והנחמה שיש באכילה ובתקשורת שסביבה הם מעמודי התווך של הלקסיקון המשפחתי. כשפורום מקוון ברשת עוסק בנושא כל-כך משפחתי וקולקטיבי, טבעי שיעלה הרצון לחצות את מסך האנונימיות ולקיים את הטקס בצוותא. וזה מה שעושים עשרות רבות של גולשי הפורום, מהפופולריים ב-ynet, כבר כמה שנים. את הפורום מנהלות העיתונאית איריס ז'ורלט וגולשת חובבת בישול בשם נטע.
על אף שבפורום גולשים אנשים מקצוות שונים של ההשתייכות הגילאית, הגיאוגרפית והחברתית, המכנה המשותף הקולינרי חזק ומאחד, גם את אלה שכנראה לא היו נפגשים בדרך אחרת. "הפורום בשבילי הוא משפחה, בית שני", אומרת עידית, מורה לחינוך מיוחד מחיפה, שהגיעה למפגש קטן שהתקיים השבוע בשכונת בבלי בתל-אביב. את רוני טגנסקי, המארחת, היא הכירה בפורום לפני כשנה ומאז הן חברות בנפש: "בימים קשים כמו שהיו במלחמה, הפורום הזה היה בית תומך, זה היה המקום שלי להירגע, לקבל פרופורציות. אנשים הזמינו אותי להתארח אצלם בלי שראיתי אותם, ולא הכרתי אותם מעולם! אבל לא נסעתי כי אני לא עוזבת בתים. עד שיום אחד הגעתי לרוני בתל-אביב, ואמרתי לה, תאפסי אותי, רוני. הגעתי אליה ליום אחד, וכשהתכוונתי לחזור בלילה, כי נסראללה לא ירה בלילה, היא ציידה אותי בשקית גדולה עם מצרכים. לא היה לי כלום בבית, ובחיפה הכל היה סגור בלילה".
אגו של בשלנים
שמונה אנשים הגיעו למפגש האחרון, שהיה חזק באינטימיות, ובעיקר חזק מאוד באוכל מעורר חושים (תמונות ומתכונים בהמשך). רוב הנוכחים בשנות הארבעים לחייהם, וניכר שיש להם מכנה משותף שמעבר לגרגרנות. המל האילתי הגיע יממה קודם לתל-אביב והתארח אצל אירן אשל. רוני זלוטוגרסקי, חקלאי שמגדל פלפלים ("רק צהוב ואדום") ממושב צופר שבערבה, נסע במשך כארבע שעות כדי לפגוש את חבריו לפורום, והביא איתו את גילי דעי, מזכירה רפואית מבאר-שבע. המארחת, רוני טגנסקי, המכונה בפורום "סיאם" נחשבת גם היא כמוהם, מעמודי התווך בפורום השוצף, וניכר שהתרגשה מאוד מהמפגש הראשון בביתה.
מפגשים ספונטניים קטנים מעין אלו רווחים מאוד בין אלו שיצרו לעצמם "קליקות חבריות" בתוך הפורום. מטבע הדברים, המעבר ליחסים ממשיים הכניס מימד חדש לקהילה הווירטואלית, וחיזק את הקודים החברתיים המקובלים של מקובלים יותר ופחות, תככים וקנאה. גדי המל, למשל, הוא מהחברים הדומיננטיים בפורום ורבים רואים בו אוטוריטה בבישול, בגלל המתכונים והתשובות שהוא מספק לבשלנים תועים.
"בפורום אני מזוהה בתור הפיתות של גדי", הוא מדווח, "פיתות חוצות גבולות, אין יבשת בעולם שלא מכינים את הפיתות של גדי. אנשים כותבים לי אימיילים, אפילו בסין הכינו אותן. גם באלסקה הכינו אותן, ובדרום אפריקה ובאוסטרליה, ארצות-הברית כמובן, בליון בצרפת מכינים את זה. הן קלות להכנה ומאות טעימות, יש שם טריק של לרכך אותן כשהן יוצאות מהתנור, מכניסים אותן לשקית ואז האדים מרככים את הבצק שהתייבש באפיה ואפשר מיד לאכול וליהנות.
יש מצב שבו לא תגלה טריקים שלך בפורום?
"אף פעם לא! אני לא מתפרנס מזה, מה אכפת לי שאנשים עושים אותו דבר? בפורום זה לא קורה, הבעיה היא עם שפים מקצועיים שנותנים מתכונים כאלו וכל פעם אנחנו נופלים עם המתכונים, כי הם שוכחים להכניס כל מיני דברים בכוונה. הכי טוב זה חיים כהן - כל מתכון שלו אפשר ללכת ולקנות את החומרים בלי לפספס. ואני לא מוכן להזכיר שני שפים מפורסמים שתמיד נופלים במתכונים שלהם".
למפגש השבוע הוא הכין סיר רביולי (תוצרת בית כמובן), ממולא פטריות פורטובלו קצוצות ובצלצלי שאלוט, ברוטב סויה שחור ומירין. "הכנת המחית לקחה שעה וחצי", הוא מפרט, "את הבצק הכנתי לבד, והוא בילה כמה שעות במקרר כדי לאחד טעמים. זו פעם ראשונה שאני מכין את המנה, במיוחד למפגש. זה היה אמור להיות במילוי כבד ברווז, אבל לא הביאו כבד ברווז לאילת השבוע. ניסיתי אותה קודם על אשתי ועל אבא שלי". החברים במפגש חלקו לו מחמאות חמות, דורית בגיאו, מנהלת חנות בגדים מפתח-תקווה, שבישלה לאירוע גולש הונגרי מעולה, פסקה: "גדי, תרשום לעצמך שאתה מאוד מוכשר", וזה ענה לה בלי ענווה, "את לא מכירה אותי, יש לי כזה אגו מנופח".
"זו בעיה, כי כל אחד הביא מה שהוא עושה הכי טוב. הגולש הוא פנטסטי, אבל אני מעדיף לאכול שרימפס. את המנה של הירקות בתנור אני בפרינציפ לא אוכל, סתם בזבוז מקום בבטן. כל אחד יביא את המנה שהוא חושב שהוא הכי טוב בה. כעיקרון המצאתי את המנה, אבל אין דבר כזה שמישהו באמת ממציא. את השילוב לקחתי ממנה שראיתי בג'ורף, של פטריית פורטובלה עם כרישה, אמרתי שיהיה מעניין לקחת את זה לכיוון איטלקי יפני".
מה המתכון הכי טוב שפורסם בפורום?
"יש שני מתכונים פופולריים: הבצק שהביאה אותו אלינו קיצי, ובגלל זה קוראים לו בצקיצי. זה בצק שמרים שאפשר להשתמש בו גם למלוחים וגם למתוקים. הוא בצק שמרים רגיל רק שהיחסים בין החומרים שם במקרה הספציפי הזה מאוד נוחים לעבודה ונותנים תוצאות מצוינות. המתכון השני הפופולרי זו הפסטרמה של בוטנסקי, שהבסיס שלה הוא השרייה לתקופה ארוכה במים, כך שהבשר שבדרך כלל מתייבש בתנור יוצא עסיסי ותענוג לאכול אותו".
יש תופעה של העתקת מתכונים בפורום?
"היתה פעם מישהי שעדיין נמצאת בפורום, ואני לא אגיד את שמה, שמתכון שהיא פרסמה, זיהיתי שזה היה שלי. לפעמים גם מייחסים לי מתכון שלא אני המצאתי, ונתתי קרדיט. זה לא מרוע לב. ברגע שמשהו עלה לאינטרנט, זה הופך להיות נחלת כולם, מחליפים כפית סוכר, וזה הופך להיות מתכון מקורי".
יש תחרות סמויה מי מבשל יותר טוב?
"הייתי אומר שזה יותר ציפייה לקבל קומפלימנטים. אני מתאר לעצמי שבפורום קישוט עוגות זה הרבה יותר, שם כולן מתפרנסות מזה. מאוד מפרגנים אצלנו, נותנים קומפלימנטים גם לשניצל שנשרף. כשכותבים משהו ונראה לי שיש בו טעות מקצועית, אני אעיר, אני לא מהביישנים. האוכל במפגשים מאוד מגוון, רובו מתחום הבישול הביתי, לא גורמה או משהו. בדרך כלל הרמה הכי גבוהה היא בקינוחים".
יש טרנדים בפורום?
"כשמגיע מתכון חדש שמאוד מוצא חן בעיני אנשים - לדוגמה העוגה שהבאתי, עוגה גרמנית עם שזיפים שמפוזרים עליה סוכר וקינמון, עוגת השזיפים של גדי, בתקופה שיש שזיפים בשוק - כל יום יש מישהו שמתייחס לזה. כמה זה טוב, או כמה לא יצא לו. כשבוטנסקי הגיע עם המתכון של הפסטרמה זה היה בום ענקי בהתחלה. הטרנד הכי קבוע זה הבצקיצי, כנראה שהטרנד יישאר גם אחריה".
יש חומרים שאופנתי להשתמש בהם תקופתית בפורום?
"זה תלוי, אנחנו באים מכל מיני שכבות באוכלוסייה. יש כמוני שאם התכולה עולה פחות מעשרים שקל - אנחנו לא מכינים, ויש כאלו שמכינים משאריות. למרות שגם אני מכין היום כנפי עוף, אבל כי זה טעים, לא כי זה זול. מפעם לפעם נכנס מישהו שמציג את עצמו כמובטל או מסכן, ואיך אנחנו מכינים כבד אווז כשלו אין כסף לקנות לחם. אצל החבר'ה הקבועים זה לא קורה".
"יש טרנדים", מסכימה עידית החיפאית, שהכינה למפגש חיתוכיות עוגת לימון מצופה וניל. "יש תקופות שבפורום רצות חיתוכיות הלימון, יש תקופות של לחם שאור, יש תקופות של עוגות גבינה, ואז ואיי ואיי ואיי! כו-לם נדבקים בחיידק ומכינים. יש את התקופות של החמין, יש כל-כך הרבה סוגים ועדות. אני הצמחונית שבחבורה, מסיבות אידיאולוגיות, לא אוכלת חיות. אבל אני צמחונית קלה, לא מפריע לי בכלל שמפרסמים מתכוני בשר, ובחיים לא ניסיתי לשכנע אף אחד לא לאכול בשר.
"הכי אוהבים את עוגת התפוזים שלי וזה תפס בגדול. זו לא עוגת המיץ שרצה בפורומים, זו עוגה שלי, שעשיתי לה שפצור עם ציפוי שוקולד, וזה מה שתפס. אני לא נותנת מתכונים בעל-פה, פעם עשיתי את זה והחסרתי רכיב, ומאז אני לא חוזרת על זה. פעם נכנסה אחת לפורום, כתבה על המתכון שלי לעוגת תפוזים, איזה מתכון זה, שלא הצליח לה, והמתכון לא טוב. אפילו לא התייחסתי אליה".
סלט מבית סבתא
גילי דעי, מזכירה רפואית ב"סורוקה" מבאר-שבע, בישלה למפגש דגי בורי ברוטב חריף וסלט מעניין של תפוזים וסלרי. "זה הסלט שתמיד אמצא אצל אמי וסבתי כשאלך אליהן בחורף", דיווחה אחרי המפגש בפורום, כשהחברים קיבצו את כל המתכונים והתמונות, לשמחתם ובעיקר לקנאתם של החברים האחרים. במשך כל המפגש, בין הסירים המבעבעים לכיור הגדוש, עמד על השולחן מחשב נייד מחובר לאינטרנט, כמובן. הנוכחים לא הצליחו להתאפק, ולעתים קרובות "ריעננו" את דף הפורום, כדי לבדוק אם כתבו משהו חדש ומעניין.
יש סיכוי שמישהו יביא למפגש מנה לא טעימה ואתם תספרו לו את זה בפורום?
"אנחנו בדרך כלל אומרים שזה יצא נורא טעים הכל", מודה גילי דעי, "לא מקובל שמישהו יגיד על משהו שמישהו הכין שזה לא טעים. אני מניחה שיכולים לחשוב ככה, אבל לא אומרים את זה. כל אחד רוצה ששלו יהיה יותר מרשים ושימליצו על המתכון כל הזמן. יש בהחלט מתכונים שמקנים ליוצריהם בלעדיות, לי זה קרה עם הדגים שהכנתי, הם פרסמו אותי".
אז יש קליקות בפורום?
"בטח, נוצרות חבורות שמעבר לווירטואליה, זה מנוע מסוים שגורם לך להכיר אנשים אחרים ולהשתלב בקשר אישי. זה סוג של קליקה. אתה צריך להיות מאוד פעיל בפורום כדי להיות כוכב, בולט, להיראות הרבה, קליקות נוצרות. זה תלוי באישיות שלך, כמה אתה אדם שיודע להתערבב עם אנשים. הגולשים הבולטים בפורום הם קיצי, גדי, חומוסון ובוטנסקי. זה לא קשור רק למתכונים שהם מפרסמים, זו גם האישיות עצמה, כמה אתה משלב את עצמך לתוך שיחות, אם אתה עונה לאנשים ששואלים, אתה בולט. לומדים לראות אותך בנוף. יש גם תככים בפורום, טרולים שנכנסים ונותנים הערות לא במקום, על מתכונים שלא כתבת מי המקור שלו. יש כאלו שנכנסים בניק אנונימי ולטעון שזה לא המתכון שלך".
איזה מפגשים הכי הצליחו לכם?
"היו שני מפגשים מוצלחים, שהיו במועדון במושב, היו בסביבות 50 איש, אנשים הביאו כמה מנות, היה אוכל בשפע. אנשים לקחו במגשיות הביתה".
ומה לדעתך המנה הכי טובה שהביא משתתף למפגש?
"מנה נהדרת היתה עוגה מדהימה שאירן הכינה, מרנג ואגוזים, סטייק טונה של סלע, שכבר לא רואים אותו בזמן האחרון, לחמניות שום של חגית. המתכון הכי מוצלח שפורסם בפורום - עוגת בריאות עם שיבולת שועל ושומשום שסיאם הכינה, זו הברקה בעיני. יש שם קמח מלא, קראנצ'י כזה, כמו חטיפי גרנולה. בעלי ממש דורש שזה יהיה, כי הוא מת על זה".
מוטי ברון מרמת-גן, הביא למפגש מנה מענגת במיוחד של צלי בקר בבירה בתנור. הוא עובד כמנהל שיווק בחברת אדריכלים, וכבר נכח בכמה מפגשים. "הפורום הוא מאגר אינפורמציה אדיר, יותר מספרייה. להבדיל מספר בישול, פה אנשים התנסו במתכונים. הייתי בכמה מפגשים של הפורום, אני די מעורה ברמה החברתית, משתף בחוויות שלי, מעורה בחוויות של אחרים", הוא מספר.
"מה גורם להיפגש? מילת המפתח היא סקרנות. את יושבת יום יום, בוקר וערב, מדברת עם אנשים שמעולם לא ראית אותם, אנשים שמאוד מרשימים אותך ברמה של הפורום, והסקרנות מאוד מוסיפה לעניין. במקרה האישי שלי זה רק ברמה של הפורום, אלו לא אנשים שאני יוצא לבלות איתם, אבל בכיף אני מבלה איתם במפגשים. המפגשים מתחילים מהקטע של ההתכנסות, במפגשים גדולים, המבנה הוא התכנסות, כל אחד מביא את המתכונים שהוא חושב שהוא הכי טוב בהם, יש את הקטע הראשוני של המבוכה, אבל לאט לאט העניין נמס, בדרך כלל זה חבורות חבורות, בדרך כלל זה אותן קליקות שמתחברות בפורום, זה הכי טבעי בעולם שיהיו ביחד גם במפגש", מסכם מוטי.
לפנייה לכתב/ת 
