שיעור 22: חינוך דמוקרטי וצמצום פערים חברתיים

על רקע המשבר הפוקד את מערכות החינוך, מספרם של בתי הספר הדמוקרטיים בישראל ובעולם הולך וגדל בשנים האחרונות. החינוך הדמוקרטי, שהצטייר כחינוך המיועד לילדי המעמד הבינוני, הולך ותופס מקום חשוב בשיח החינוכי הממוקד סביב צמצום הפערים הלימודיים ומתן שוויון הזדמנויות לכלל האוכלוסייה - ובכללה ילדים הנמצאים בסיכון והבאים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. הניסיון המצטבר של החינוך הדמוקרטי דווקא באזורי מצוקה, שנצבר במוסדות דוגמת תיכון רוגוזין בתל-אביב, בתי הספר הדמוקרטיים בגבעת אולגה ובחולון והכנסת מרכיבים דמוקרטיים למסגרות החינוך בבת-ים, הם תחילתו של מסלול חדש המבקש למצוא מענה לבעיית הפערים בדרך שאינה קונבנציונאלית, והדורשת התייחסות אחרת למטרות ולתהליכי למידה שונים מהמקובל.

נקודת המוצא של החינוך בבתי הספר הדמוקרטיים היא ההכרה בשוני בין בני האדם. זוהי שונות המבוססת על מטענו הגנטי של הפרט, שבא לידי ביטוי בייחודיותו, בגיבוש מטרותיו האישיות ובדרכי הלמידה שלו. במובן זה, כל פרט מביא לעולם דבר מה המיוחד רק לו. תפקידו של בית הספר הוא לספק את התנאים לכך שהפרט יוכל להשיג את מטרותיו האישיות, ואת האופן בו הוא רוצה לממש את עצמו. תנאים אלה כוללים הענקת ביטחון, קבלה, אהבה, הבנה ואמפתיה, ללא ביקורת ושיפוט, לצרכיו של התלמיד.

מדד מספרי או מימוש אישי?

תהליך הלמידה הוא שאמור להביא את התלמיד להשגת מטרותיו, והוא מתבסס על ההנחה כי התלמיד אינו צריך להפנים חומר מאורגן או נתון, אלא להשתמש בכל מרכיבי החיים כחומר למידה. כלומר, בית הספר הדמוקרטי מספק לתלמיד סביבה המאפשרת תהליך של גילוי וחיפוש המונעים על-ידי הצרכים והנטיות של הפרט, ושבמסגרתם ההתנסות האישית היא לב לבה של הלמידה.

כל פעולה והתנסות בחיים היא למידה, כל אינטראקציה של האדם עם סביבתו ועצמו והאופן שהוא נותן משמעות לכך היא בבחינת למידה. בתוך התנסות זו נחשף הלומד לרגשותיו מפתח את האינטליגנציה הרגשית שלו, רוכש ומפתח את העולם הרגשי והופך מודע לעצמו, לכישוריו ולסגנון הפעולה והלמידה המתאימים לו.

בניגוד לאינטליגנציה הקוגניטיבית, האינטליגנציה הרגשית אינה תכונה מולדת, והיא תלוית סביבה חינוכית הרבה יותר מאשר תורשה גנטית. בחינוך הדמוקרטי היא מהווה יסוד מהותי וחשוב בתהליך הלמידה של כל פרט.

מתוקף הנחה זו הלמידה איננה נתפסת בקרב בתי הספר הדמוקרטיים כמוגבלת לזמן או למרחב מסוים. זהו מסעו של הלומד אל הלא נודע, ומכאן טווח ההתנסויות והמגוון שלהם בלתי מוגבל. במסגרת תפיסה שכזו המסגרת הכיתתית והמבנה ההיררכי הבית ספרי המקובלים במערכת החינוך נתפסים כגורם המעכב את התפתחותו האישית, ואינם מאפשרת תהליכי בחירה מורכבים ומגוונים שהם בסיס לתהליכי המימוש העצמי של הפרט.

החינוך הדמוקרטי מאמץ את המיפוי שנערך ליכולות הרבות המייחדות את בני האדם, שסווגו למספר רב של אינטליגנציות. מכאן שקיימת דחייה מוחלטת של תפיסת האינטליגנציה ככזו הניתנת למדידה אובייקטיבית ולסיכום מספרי בדמות ה-I.Q. כמו כן, החינוך הדמוקרטי דוחה כל מדד אחר שמטרתו להעריך הישגים חינוכיים על בסיס השוואתי.

הוראה או למידה?

ההתנסות, כמו גם תהליכי הגילוי והחיפוש של התלמיד, אינם ניתנים להעברה על-ידי מבוגר. לעומת זאת התהליך יכול להיפסק בידי המבוגרים, כאשר הללו כופים את הלמידה מבחוץ או מטילים דרישות חיצוניות כדוגמת מבחני הבגרות והמיצ"ב, שמילויין תופס מקום מרכזי בחיי הילד. מכאן ההבחנה בחינוך הדמוקרטי בין הוראה ולמידה. תפיסת ההוראה כפי שקיימת בחינוך הקונבנציונאלי נשללת על-ידי אנשי החינוך הדמוקרטי, מכיוון שהיא קשורה רק במלמד המבוגר.  בכך היא מסרסת את הסקרנות הטבועה באדם, הבסיס ללמידה טבעית שאינה מכוונת לאספקת ידע על-ידי המבוגר ואחסונו, שתפקידה להניע תהליך הבנה ומשמעות אישית עבור הלומד. בתהליך למידה טבעי שכזה המבוגר - המורה - משמש לתלמיד דמות מגוננת, זו המעניקה לו סביבה חופשית ותומכת.

את תפקיד המבוגר המסייע, התומך והמלווה באופן אישי את התלמיד, ממלא בחינוך הדמוקרטי ה"חונך". המבוגר יכול למלא את תפקידו זה כחונך רק משעה שהוא נמנע מלעצב את מטרות התלמיד או מבנה מראש את הסביבה הלימודית. מכאן שתפקיד החונך שונה לחלוטין מתפקיד מחנך הכיתה בחינוך הקונבנציונלי.

על-פי תפיסת החינוך הדמוקרטי קיימת התנגדות לבחינות הבגרות ולכל מדד אחיד להישגים לימודיים, שכן הם יוצרים ומנציחים את הפערים החברתיים והלימודיים. האלטרנטיבה המוצעת היא הפניית המשאבים העצומים המוקדשים להצלחה אקדמית לפיתוח הכישרון הייחודי, כלומר אזורי החוזק שכל אדם ניחן בהם ואשר חלוקתם הטבעית אינה מבדילה בין ילדי שכבות המצוקה לילדי המעמד הבינוני.

מוטיבציה פנימית או חיצונית?

מכאן יוצא שהחינוך הדמוקרטי מתאים לכלל האוכלוסיה ובעיקר לאוכלוסיית שוליים. כיוון שאין בזרם הדמוקרטי תכלית ברורה אחת, כדוגמת תכלית ההישגים הלימודיים בזרם הקונבנציונלי, אין במסגרת בית-הספר הדמוקרטי מדדים להצלחה. המדדים היחידים נקבעים בשיתוף בין התלמיד והחונך במסגרת הסכם אישי אותו התלמיד מתחייב לממש. ההסכם האישי כולל את כלל בחירותיו הלימודיות והחברתיות של התלמיד, ומספק מסגרת מחייבת לכלל פעולותיו בבית הספר.

בחינוך הדמוקרטי אין עדיפות להשגה של סטטוסים גבוהים, אם הישגים אלו לא הונעו בידי מוטיבציה פנימית. בניגוד למוטיבציה החיצונית (שיקולי יוקרה, גמול חברתי וכלכלי ועוד), גורם ההנעה המרבי במערכת החינוך הרגילה, המוטיבציה הפנימית מאפשרת לכל-אחד להגיע להישגים שונים. שכן כזכור, לכל-אחד יכולות

שונות וגורמי הנעה שונים. מוטיבציה חיצונית פוגעת במיוחד ביכולת ההתפתחות והשגשוג של תרבויות מוכפפות ואוכלוסיות עניות.

החינוך הדמוקרטי הנשען על מוטיבציה פנימית יוצר שגשוג של מגוון כישורים ופלורליזם של כוחות יצירה אנושיים. מוטיבציה פנימית מונעת על-ידי סקרנות, חדווה עניין ומשיכה בלתי אמצעית. מתן ביטוי למגוון המוטיבציות הפנימיות יוצר קנה מידה אחר להתייחסות אל האדם - הוא מגלה את כוחו של האדם לממש את עצמו, ואת העושר התרבותי הנלווה למימוש שכזה.

תהליכי הלמידה בחינוך הדמוקרטי, אינם מסתיימים בנקודה כלשהי, והם אמורים להתרחש כל החיים. אלה תהליכים שבמסגרתם אדם מציב לעצמו מטרות על-פי המניעים האותנטיים שלו כפי שהוא מבין אותם, ועורך עליהם רפלקציה והתבוננות פנימית. במובן זה, תורמים תהליכים אלה ליצירתה של חברה בריאה יותר ושוויונית. לא משום שיש בה שוויון כלכלי, אלא משום שיש בה הערכה שווה לכל תהליכי ההתנסות והלמידה באשר הם.

יוסי ארגמן שימש כמנהל תיכון רוגוזין בתל-אביב, וכיום הוא דוקטורנט לחינוך באוניברסיטת בן גוריון

רוצים להעמיק בנושא השיעור? להלן רשימה ביבליוגרפית:

• "מה דמוקרטי בחינוך הדמוקרטי?"  / מאמר ביקורת מאת ניר מיכאלי
  

• "ביה"ס דמוקרטי - התשובה החינוכית למאה ה-21" / מאמר מבוא מאת יעקב הכט
• אתר בית הספר הדמוקרטי  בחדרה
  

• המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות מלאה. מדור חדש יגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.