חסימת אתרים המעודדים התאבדות - שגויה

אינני יודע אם נכונה הידיעה ששודרה בערוץ 10 - לא מצאתי לה זכר בשום מקום אחר – אבל אם כן, זו שטות נוספת במסגרת הניסיונות הכושלים בהתמודדות עם תכנים מזיקים בעליל באינטרנט.

על פי הידיעה, משרד החינוך פועל לחסימת אתרי אינטרנט שיש בהם הסתה או עידוד להתאבדות. כמי שמכיר היטב את הנושא של אינטרנט והתאבדויות הרי שחסימה כזו, אם תתקיים, לא תביא כל תועלת. נהפוך הוא, יש סיכוי טוב שרעש התקשורתי סביב העניין יעודד אתרים אלה ויזרים אליהם לא מעט גולשים אובדניים.

• כך גולשים בטוח: סיקור מיוחד
  

למה ההצעה שגויה?

מבחינה טכנית, חסימת אתרים כדרך למניעת חשיפה לתכנים נועדה לכישלון. יעידו על כך המוני גולשים צעירים שעקפו חסימות שהתקינו בבית-ספרם (או בביתם הפרטי), שלא לדבר על אותם מיליוני סינים ואיראנים שמצאו את דרכם להסתנן לרשת החופשית.

יתר על כן, אפילו אם חסימת אתרים אלו או אחרים במחשבים בבתי-ספר תהיה עמידה בפני עקיפה, הרי שכמעט לכל תלמיד יש מחשב בביתו (או, במקרה הגרוע, אצל השכן או החבר) שם הוא יוכל לגלוש כרצונו.

חסימה של אתר המעודד התאבדות באמצעות איתור מילים או ביטויים המופיעים בו (זוהי הדרך הטכנית העיקרית לכך) תביא בהכרח לחסימה של אתרים מצוינים העוסקים במניעת התאבדות, במידע ומחקר בקשר להתאבדות, או "סתם" אתרים העוסקים בכל מיני מצוקות נפשיות. זוהי דוגמה קלאסית של הורקת מי האמבטיה ביחד עם התינוק.

חסימה של אתר באמצעות שמו או כתובתו תביא לנדידתו לאחסון במקום אחר – דבר שקל מאד לעשותו במהירות רבה. אין ספק שדרך זו תביא רק למשחק של חתול ועכבר ולא תשיג דבר. דוגמה לכך ראינו בניסיונות הכושלים להסיר אתרי "ברית התאבדות" ביפן, שלא רק שנתנו פרסומת לאתרים כאלו (ולדרך התאבדות זו) אלא אתגרו את בעלי האתרים למצוא דרכים להשתמש בהם ולפרסמם ביתר תחכום.

צנזורה תביא לסקרנות

הפסיכולוגיה מלמדת אותנו שדווקא החשיפה והידיעה בדבר מידע מעורר ומגרה (priming) מעלה את העניין והמוטיבציה, מה שיגרום, מן הסתם, לסקרנות-יתר ומאמצים מיוחדים של בני-נוער רבים לחפש ולהיחשף לאתרים אלו, אתרים שלא היו יודעים כלל על קיומם אלמלא הידיעה עליהם..

אין ספק שאתרים המסיתים ומעודדים להתאבדות או מציעים דרכים להתאבד הינם בעלי פוטנציאל נזק אמיתי. אין גם ספק שיש לעשות על-מנת להתמודד עם תופעה אינטרנטית זו ולמנוע את השפעת תכנים אלו.

אבל לחסום חשיפה לתכנים כאמצעי חינוכי? להשתמש בצנזורה כאמצעי לתיקון העולם? לנקוט בצעד כוחני ובריוני כדרך למנוע השפעה שלילית? אינני יודע מי הגה רעיון נלוז זה, אך אין בו שום דבר מן החינוך ומן המניעה. לכל היותר יש כאן רעיון לפעולת-נפל שלא רק שלא תשיג כל תוצאה מקווה אלא אולי אפילו תגרום את ההפך.

אז מה עושים?

לצערי, אין בישראל – להבדיל מארצות רבות אחרות – סעיף בחוק הקובע שהסתה, שידול, עידוד, או הצעה להתאבדות הם מעשים בלתי-חוקיים. נראה לי שחקיקה מתאימה, שימוש בחוקים רלוונטיים אחרים, ואכיפה משמעותית (לפחות היכן שניתן) עשויים להביא לצמצום מסוים של אתרים אלו ושל מעשי עידוד להתאבדות בתקשורת המקוונת בכלל (חדרי צ'ט ושיחות צ'ט אישיות).

עם זאת, לחוקים יש כוח מוגבל מאד בשינוי חברתי, במיוחד כשאכיפתם אינה משמעותית, כנהוג במקומותינו. ניסיון העבר מלמד כי במקרים רבים ניתן להגיע לשינוי בתכני אתרים באמצעות שכנוע והסברה של מי שפרסם אותם, ללא שימוש בכוח ואכיפה כלל. אני מאמין שאיתור אתרים כאלו בארץ ושיחה מתאימה עם בעליהם יכולים להביא לתוצאות הרבה יותר מוצלחות מאשר חסימות יקרות וחסרות תועלת.

צריך לזכור כי המניעה העיקרית של ניסיונות התאבדות – בהקשר לאינטרנט או בכלל – חייבת להיות מניעה ראשונית: טיפול אמיתי, רציני, מקצועי בנושא האובדנות, כפי שהתבשרנו בשבוע שעבר וכפי שהשירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י) פועל לקדמו. בנוסף, פעולות אינטרנטיות רחבות-היקף שמטרתן הצע של תמיכה נפשית והצלה של גולשים אובדניים, כמו שנעשה בהצלחה רבה בסהר, עשויות לתת מענה הולם להסתה ושידול להתאבדות ברשת.

"מרושתים" - לבלוג המלא