אני לא בסצנה
דון מקארטי, שתופיע השבוע בישראל עם להקתה "פון פייבלס", מתנערת בתוקף מהשיוך הכפוי לז'אנר הפריק פולק. "מוזר לגלות שאתה חלק מסצנה שאתה בכלל לא מכיר"
במסגרת הגל המבורך של הופעות אמנים מחוץ לארץ נזכה לראות את "פון פייבלס" ("Faun Fables") שפועלים מסוף שנות התשעים ומשויכת לרוב לז'אנר ה"פריק פולק" שצמח (ודי דעך) בשנים האחרונות ובראשו דבנדרה באנהארט וג'ואנה ניוסם. ההרכב יופיע ביום רביעי הקרוב בתיאטרון "תמונע" בתל-אביב, וביום שישי בפסטיבל "מוזה" ובצוללת הצהובה בירושלים.
פון פייבלס. "חשוב לשתף פעולה עם אנשים שונים ולא לקבע את עצמך במקום אחד"
"פון פייבלס" הוציאו עד היום ארבעה אלבומים במהלך שבע שנות הפעילות שלהם. הגרעין הקשה של הלהקה מורכב מדון מקארטי ונילס פריקדאהל, המוכר מלהקת "Sleepytime Gorilla Museum", שהצטרף אליה מאוחר יותר. החברים בהרכב נוטים ליצור יחד עם מוזיקאים רבים שבאים והולכים כך שבפועל מדובר בקבוצת יצירה דינאמית שנעה סביב הגרעין הקשה שהוא בעצם דון מקארטי. למקארטי יש את אחד הקולות הייחודיים במוזיקה העכשווית ויחד עם טקסטים ולחנים מסתוריים, "פון פייבלס" מציעים יצירה מעניינת ומאתגרת שמסרבת להיכנע להשוואות ולסכמות מוכרות. מצב זה לא תמיד היה כך – בתחילת הדרך הלהקה יצרה פולק מינמליסטי, אך עם הזמן נכנסה עוד ועוד לתחומים ניסיוניים.
דון מקארטי, מדובר בתהליך מקרי או מתוכנן?
"רציתי ללכת בכיוון הזה. "Early song" (אלבום הבכורה – א.ש) היה הניסיון הראשון שלי ליצור מוזיקה במסגרת עצמאית ללא להקה. עד לאלבום הזה הייתי חברה בלהקות שונות שאף פעם לא הקליטו שום דבר ופשוט פעלנו המון באימפרוביזציות בסגנון של 'לעשות מה שמרגישים' וזה היה כיף. הקשר שלי למוזיקה תמיד היה מתווך דרך אנשים נוספים אבל רציתי לראות אם אני יכולה ליצור לבד בצורה מסודרת יותר. רציתי לחקור את היצירה שלי ולא ממש יכולתי לעשות משהו מורכב יותר כי רק התחלתי לנגן בגיטרה. האמת היא שאני עדיין לא ממש ידעת לנגן.
"אבל אז התחברתי לנילס. זה היה כמו למצוא את להקת החלומות שלי בתוך איש אחד. הוא הגיע ממקום מאוד שונה ממני של יצירת מוזיקה מורכבת ללהקות. הוא לא היה מסוגל לנגן שיר אחד לבד כי כל השירים שלו היו יצירות מורכבות שדורשות מספר כלים ומבצעים. הוא מצדו מאוד נמשך לעובדה שאני יוצרת שירים שלמים ופשוטים בעצמי. מדובר בתוספת מצוינת כי הוא הבין את החזון המוזיקלי שלי והוא לימד אותי המון. יש לו יכולת לחזות את ה'מומנט הגדול' של שיר והוא יודע לארגן ולחבר את כל הרעיונות הקטנים שלי לכדי יצירה מרשימה אחת".
ואיך מתנהל תהליך היצירה היום?
"אני כותבת לבד את השירים, את המלודיות הפשוטות והאווירה שאני מעוניינת ליצור. כשאני מסיימת אני מביאה אותם לנילס באותו אופן שמביאים שיר ללהקה ואומרת: הנה השיר! אחרי זה הוא מוסיף דברים לשיר ומפתח אותו. בשלב מסוים הוא היה כותב שירים ואני למדתי להלחין באופן מורכב יותר עד שבנקודה מסוימת לא ממש יכולנו להבחין מי מביא מה ללהקה. היום אני משתפת יותר ויותר פעולה עם מוזיקאים שונים אז אני משתדלת להשאיר את החלק האישי של היצירה אצלי ולכתוב לבד את הטקסטים ואת רוב השירים".
האלבום האחרון, "Transit Rider", החל כמופע בינתחומי שכלל מחול, וידיאו ארט ומוזיקה. איך התגבש הקונספט?
"היו לו כמה גלגולים שונים. בהתחלה זה היה רצף שירים שכתבתי לבד כשגרתי בניו יורק. די שכחתי מהעניין אבל שמרתי אצלי קסטה עם ההקלטות הביתיות למקרה שיום אחד אזכר בו. השירים היו בעלי אופי תיאטרלי ואחרי כמה שנים באמת נזכרתי בהם ויצרתי מופע מהסוג שמשתמש באמצעים מאוד פשוטים. המוטיב השולט הוא של רכבות ומסעות, הייתי מחלקת עיתונים לקהל ומבקשת מהם לעלות לבמה ולשחק נוסעים או שהייתי משמיעה צלילים של רכבת שהקלטתי לבד. רציתי לשלב חברים מהסצנה המקומית בה אני פועלת ומהר מאוד הצטרף במאי עוזר, נגנים שונים ועוד המון אנשים כך שלא היה שום סיכוי לצאת למסע הופעות כמו שתכננתי ובסופו של דבר ירדתי מהעניין. המשכתי להקליט חומרים שלי והוצאתי את 'Family Album' (האלבום השלישי – א.ש) אבל ידעתי שארצה לחזור ולהקליט בסופו של דבר גם את החומרים של 'טרנזיט ריידר'. אחרי כמה שנים חזרתי לשירים האלה שוב ושילבתי עוד כמה שירים חדשים. יחד עם עוד שני נגנים הרמתי מחדש את המופע ובמשך כמה חודשים הצגנו אותו ברחבי ארה"ב ולאחר מכן הקלטתי את האלבום.
את חתומה בלייבל "Drag City" בו חתומים רבים מהמוזיקאים של סצנת הפריק פולק ורבים משייכים אותך אליה. את מרגישה חלק מהסצנה הזו?
"לא, זו לא הקהילה שלי ואני לא ממש בקשר איתה. שמעתי על הז'אנר הזה לראשונה לפני כמה שנים כשיצא 'Family Album'. אחד העיתונים פרסם כתבת שער בה הופיעו יחד דבנדרה באנהארט, ג'ואנה ניוסאם, 'קוקו רוזי' ואני, 'פון פייבלס'. פתאום המון כתבות אחרות אמרו את אותו דבר אבל לשמחתי אחרי שנה זה די נעלם. אני מבינה את הקשר אבל זה מוזר לגלות שאתה חלק מסצנה שאתה בכלל לא מכיר. האמת היא שהופעתי קצת עם דבנדרה וג'ואנה אבל אני עדיין מרגישה שהוסיפו אותי לסצנה בלי סיבה אמיתית. מי שבאמת הקשיב למוזיקה שלי לא הסכים עם השיוך הזה ואחרי כמה זמן גם העיתונאים פתאום הבינו שאני לא ממש קשורה והוציאו אותי מזה. אנחנו בכלל זקנים מדי ומוזרים מדי להיות בסצנה הזו. אם יש לי איזושהי קהילה זה דווקא החברה שלי מאזור המפרץ בקליפורניה כמו Charming Hostess, Idiot Flesh ובריאן פרסנו. אני מאוד מושפעת ממוזיקאים כמו בריג'יט פונטיין ועוד יוצרים מיוחדים שפשוט זורמים עם עצמם ביצירה שלהם. עכשיו אני שומעת המון בלק מטאל בבית, ראיתי לאחרונה את 'Enslaved' מנורווגיה. התיפוף שלהם הוא ממש הישג אתלטי והזמרים מתחרים אחד בשני עם צווחות מזוויעות, האנרגיות מדהימות".
המוזיקה שלך כוללת המון מוטיבים של מיתולוגיות שונות, כישוף וקשר עמוק לטבע. מאיפה הגיע החיבור דווקא למוטיבים האלה?
"האמת היא שבכלל לא גדלתי באזור כפרי אלא בעיר קטנה בשם ספוקן שנמצאת בוושינגטון. את החיבור לטבע אני זוקפת לזכות אבא שלי שהיה לוקח אותנו להמון פיקניקים וטיולים בטבע. כשהתבגרתי הייתי יוצאת המון לטבע לבדי והתחלתי להרגיש עד כמה שזה המקור בו כל הדברים מתחברים. אני חונכתי על ביטויים כמו 'אל תתעסק עם אמא אדמה' וזה כל כך נכון. היו תקופות שמאוד התעניינתי במיתולוגיות ודתות שונות אבל עכשיו אני במקום שאני רוצה ללמוד הכל ישירות מהטבע בלי תוויות ופרשנויות אנושיות ותרבותית. אני מאוד שמחה שאני מסוגלת לעשות את זה כי אני מרגישה שהתרבות מנכרת אותנו מהסביבה שלנו והחיפוש אחר החיבור האינטימי לטבע ממש מציל אותי. למרות זאת אני עדיין מאוד אוהבת פולקלור ונוטה להאמין כי חלק ממנו אמיתי. אני תמיד בגישה שאולי באמת הדברים התרחשו כפי שמתואר במיתולוגיות. אני מעדיפה לקבל את האופציה הפנטזיונרית יותר כי בסופו של דבר אנחנו מוקפים בכל כך הרבה מסתורין".
מה מצפה למי שיגיע להופעה בארץ?
"באופן כללי אני מאוד בעד גמישות וחופש, גם בחיים וגם במוזיקה. יהיו אלמנטים תיאטרליים אבל במתכונת שונה מאלו שהיו בהופעות שלי בארה"ב. אני אוהבת את החופש בהופעה, את האפשרות למצוא דרכים שונות לעשות דברים במקומות שונים. בהופעות בישראל אני אופיע רק עם נילס ובמחצית מהשירים 'פניק אנסמבל' הישראלים ילוו אותנו. באופן כללי מדובר בסיבוב הופעות מאוד מגוון. בחלק מהזמן אני מופיעה לבד לגמרי ובחלק עם מוזיקאים מקומיים מהארצות אותן נבקר. למרות שמאוד טוב לי לעבוד עם נילס אני מאמינה שמאוד חשוב לשתף פעולה עם אנשים שונים ולא לקבע את עצמך במקום אחד".
לפנייה לכתב/ת 
