מי כיבה את הרדיו החדש?

יש תחומים שבהם האינטרנט הישראלי "מקדים" אפילו את האינטרנט האמריקני. לדוגמה, מצבו של הרדיו העצמאי. בארה"ב פורסמו לאחרונה תעריפי שידור חדשים לרדיו באינטרנט, שמאיימים להחריב את התעשייה הצעירה הזאת מן היסוד ולהשאיר את המגרש לשחקנים הגדולים בלבד.

בישראל, הפלא ופלא, זה המצב כבר יותר משנה. מה שנותר מרוב תחנות הרדיו העצמאיות שהתקיימו ברשת הישראלית בשנים האחרונות זה ערימת לינקים מתים. Radi-Yo - נסגר. רדיו הכלוב – נסגר. רדיו 5 – נסגר, וכמוהם יש עוד רבים.

מיינסטרים - רק בתחנות רדיו לא מקוונות

כיום, היחידות שיכולות להרשות לעצמן להשמיע מוזיקת מיינסטרים ישראלית ברשת הן תחנות

הרדיו הרגילות (גלי צה"ל, רשת ב', שאר התחנות של קול ישראל, והתחנות האיזוריות, שמשדרות גם באינטרנט באמצעות הסדר מיוחד), והרדיו של "וואלה!".

נכון שלא כל התחנות שהוזכרו למעלה נסגרו בגלל ענייני תמלוגים, אבל אין ספק שבטוח יותר לא לשדר ברשת מוזיקה ישראלית – או אם לדקדק – מוזיקה של אמנים שהם חברי אקו”ם.

אסף רוזנפלד מ”רדיו אוממו”, אחת התחנות העצמאית היחידות שעדיין פועלות ברשת הישראלית,

 נמנע כמעט לגמרי משידור מוזיקה ישראלית. הוא אומר שזה לא בגלל החשש מדרישות התמלוגים של אקו"ם אלא בגלל הטעם האישי שלו, אבל בכל זאת, כשמדי פעם צצים שירים ישראליים, הם שייכים לאמנים שהתירו את שידורם (למשל דן תורן).

"באקו"ם לא התקבלה מעולם פנייה לקבלת רשיון מרדיו אוממו", אומרת הדוברת של אקו"ם, אפרת פישביין. "אסף מוזמן לפנות אל מחלקת מדיה חדשה".

"זכויות היוצרים לא נמצאות תמיד בידי האמן"

ב"רדיו ראסיה", שעדיין פעיל, אך מושבת מדי פעם עקב קשיים טכנולוגיים, לא מתכוונים לאמץ את כללי המשחק של אקו"ם ותואמיה בעולם. "אם ננסה לשחק בשדה שלהם, נפסיד", אומר ד', אחד ממפעילי "ראסיה". "העולם הפך למקום שבו אי אפשר לעשות כלום בלי להפר זכויות יוצרים.

"גם אם נקפיד לשדר רק מוזיקה שיוצריה הרשו לשדר אותה, עדיין יש אמנה בינלאומית הקובעת

 שיש זכויות יוצרים אוטומטיות על כל יצירה. זה אפילו לא נתון לבחירתו של האמן. חוץ מזה, רוב המוזיקה שעושים היום כוללת דגימות של אחרים.

"אם זאת להקה גדולה כמו U2, הם משתמשים במה שבא להם וחברת התקליטים שלהם מסדירה את התשלום. אם זה אמן קטן יותר, או די.ג'יי שעושה מיקסים, הוא לא מסדיר את זה. כך שאם אני משמיע אותו גם אני עבריין".

פתרונות יצירתיים

כדי להתמודד עם הבעיות חושבים ב"רדיו ראסיה" על פתרונות יצירתיים, כמו הקמת חדר חזרות שאפשר לשדר ממנו. "חוק זכויות היוצרים האמריקני, למשל, העניק לאמן מונופול זמני על היצירה 'כדי לעודד את היצירתיות'. זוהי רוח החוק, אבל בפועל קורה ההפך הגמור", אומר ד'.

"אותו תמריץ שניתן ליוצרים הוא מה שמגביל את היצירה היום. המונופול הזה מוארך כל הזמן וכיום הוא עומד על 70 שנה, שאחריהן הזכויות עוברות ליורשים. זה אומר שמה שנוצר בתקופת חיינו לעולם לא יהיה נחלת הכלל. אם היצירות של בטהובן או מוצרט היו מוגנות בזכויות יוצרים, אף תזמורת לא היתה יכולה היה לנגן אותן. האם זה היה תורם איכשהו להתפתחות התרבותית שלנו? יצירות שהן נחלת הכלל הן קריטיות לחברה פתוחה שרוצה להתקדם".

שידור באינטרנט יקר משידור ברדיו

כיום, המינימום שאתר ישראלי - מסחרי או לא מסחרי - צריך לשלם לאקו"ם עומד על 70 סנט לאלף השמעות (סטרימינג). אתר לא מסחרי הוא אתר פרטי ללא הכנסות ועם תנועה מעטה (לא יותר מ-2,000 כניסות בחודש), או אתר של עמותה. לפי המודל הזה, מחיר המינימום לתחנת רדיו שמשדרת מוזיקה 24 שעות ביממה, עם 1,000 מאזינים

 בשעה בממוצע, הוא יותר מ-7,500 דולר בחודש (לפי חישוב של 16 שירים בשעה).

אם מדובר באתר מסחרי עם הכנסות גבוהות, אקו"ם תגבה 12.5 אחוז מההכנסות. אם ההכנסות נמוכות, האתר ישלם את סכום המינימום.

לפי החישוב הזה, התעריף לתחנה לא מסחרית שמשדרת מוזיקה 24 שעות ביממה ל-1,000 מאזינים בממוצע בשעה הוא זהה לתעריף שמשלמת תחנת אינטרנט מסחרית שמרוויחה 60 אלף דולר לחודש.

מחיר השידור באינטרנט, אולי תתפלאו לשמוע, גבוה יותר מזה של הרדיו הרגיל. תחנת רדיו מסחרית רגילה משלמת לאקו"ם עשרה אחוזים מההכנסות. באקו"ם אומרים שהסיבה העיקרית לכך היא שעלויות ההקמה והתפעול של תחנת רדיו גדולות יותר מאלו של רדיו אינטרנט.

אמנים שאינם חתומים באקו"ם זוכים ליותר חשיפה ברשת

החלק המתסכל בסיפור הוא שאם אתם משדרים מוזיקה ישראלית, הסדר עם אקו"ם עדיין לא יקנה לכם שלוות נפש. להיפך: עצם המגעים עם הארגון עלולים להביא אל פתחכם את הפדרציה לתקליטים וקלטות, שגובה את חלקן של חברות התקליטים. כך, למשל, קרה לתחנת Radi-Yo, שהגיעה להסדר עם אקו"ם אחרי מו"מ של שנתיים, ולבסוף נסגרה בגלל תביעות של הפדרציה.

גם רדיו ClickFM פועל ברשיון אקו"ם, אך בינתיים המציאות מוכיחה שלאמנים שאינם חברי אקו"ם

 יש נוכחות גדולה הרבה יותר ברשת הישראלית. התחנות העצמאיות היחידות שמספרן לא פחת הן אלה שמשדרות מוזיקה חסידית או מזרחית/יוונית, ביניהן רדיו נושמים מזרחית, רדיו עידן המזרח, רדיו יאסו, רדיו קול הנשמה  ותחנות חרדיות נוספות. רוב היוצרים בסגנונות האלה אינם חברים באקו"ם או בכל ארגון אחר שגובה תמלוגים, לכן אין בעיה לשדר אותם.

המחיר עולה גם בארה"ב

כשהמצב בישראל דפוק עד כדי כך שמגוון תחנות הרדיו באינטרנט מצומצם יותר מזה של גלי האתר, נוכל לפחות לשמוע רדיו אמריקני, נכון? ובכן, לא ממש. בשבוע שעבר קבע הממשל האמריקאי תעריפי שידור חדשים באינטרנט, שיעלו באופן הדרגתי עד שנת 2010 ויורידו מהמפה את כל מי שאין מאחוריו גב כלכלי מוצק.

לפי התעריפים האמריקניים החדשים, השנה ישלמו השדרנים המסחריים ברשת תמלוגים בסך 1.10 דולר עבור אלף השמעות של יצירה. זה אולי נשמע כמו סכום פעוט, אבל בחשבון הסופי זה נראה אחרת. אם לתחנת רדיו-אינטרנט יש אלף מאזינים בשעה מסוימת, תצטרך התחנה לשלם בערך 17.60 דולר עבור אותה שעה, ובחשבון חודשי - כ-12.5 אלף דולר. גם התחנות המצליחות ביותר אינן מרוויחות סכומים כאלה מפרסום, טוענים הארגונים שייצגו את תחנות האינטרנט בדיון על התעריפים.

עבור אתרים לא מסחריים נקבע סכום מינימום של 500 דולר בשנה לכל "ערוץ שידור”. לכאורה, אם אתה שדרן פרטי עם תחנה אחת וג'וב שמכניס קצת כסף, אתה יכול לשלם תמלוגים בסך 60 דולר בחודש, אבל כשמוסיפים לזה את מחירי האחסון והתפעול של הרדיו מגיעים למחיר כניסה שלא כל אחד יכול לעמוד בו.

כמה ערוצים יש ב"פנדורה"?

את המכה הגדולה ביותר יחטפו שירותים כמו רדיו "פנדורה" או Last.fm, המאפשרים למאזין להתאים את המוזיקה לטעמו האישי. אם התשלום הוא לפי מספר ה"ערוצים" וכל מאזין יוצר לעצמו את הערוץ שלו, אתרים כאלה, בהם מבקרים כמה מיליוני משתמשים, לא יוכלו לעמוד בתשלומים.

המחוקקים, הנמצאים בפיגור מתמיד אחר הטכנולוגיה, לא סיפקו הגדרה ברורה לשאלה מהו "ערוץ".

טים ווסטרגרן, מייסד "פנדורה", אומר שאם התעריפים יישארו כמות שהם, זה ירסק את החלום של רדיו לכל פועל. "עם תעריפים כאלה, לא נוכל להתחרות בתחנות הלא-מורשות. הצעד הזה ירחיק את הגולשים משדרנים שמנסים לעשות את הדבר הנכון”.

להעדיף מוזיקה ברישיון אלטרנטיבי

הפריחה הגדולה של הרדיו באינטרנט התאפשרה, בין השאר, בזכות אתרים כמו "Live 365”, שמספקים פתרונות נוחים וזולים לשדרנים תפרנים.

לאתרים כאלה יש הסדרים משלהם עם RIAA וגופים דומים, וכך הם יכולים לגבות מבעלי התחנות סכומים קטנים (סביב 10 דולר לחודש עבור תחנה עם פרסומות) ולשדר בלי חשש לתביעות. גם השירותים האלה צפויים להיפגע קשות מהתעריפים החדשים. אפילו אם יצטרכו לשלם רק את סכום המינימום (500 דולר לשנה), זוהי קפיצה של מאות אחוזים.

הפתרון היחיד הנראה באופק הוא קצת קיצוני אבל לא בהכרח גרוע: אם תחנות שאינן רוצות לשלם תמלוגים יימנעו לחלוטין משידור אמנים שחתומים על חוזים עם חברות שעלולות לרדוף אותן, אמנים שמשתמשים ברשיונות אלטרנטיביים וחופשיים דוגמת "קריאייטיב קומונס" (CC) יקבלו עדיפות ברשת. כיום המבחר הוא מועט ולא סביר שהוא יספק את גולשי "פנדורה”, אבל תנו לזה עוד 50-60 שנה ואנחנו מסודרים.