להתראות דיכאון, שלום להפי-הפי
היום הראשון של האביב מביא איתו את האנדורפינים המשמחים של הקיץ. אם אתם מרגישים שהמנוע עוד קר, גיא חג'ג' מגיש לכם את האלבומים שיעבירו אתכם בקלות לצד השמח של החיים
לפני חודש הצענו לכם לא מעט אלבומים להעביר לצליליהם את דיכאונות החורף. אבל בישראל כמו בישראל, החורף הגיע לאיזה שבועיים, ומיד פינה מקומו לימים שטופי שמש. החרציות פורחות השקד מלבלב והבחורות היפות בעולם מתחילות להשיל שכבות. זה אומר שהגיע הזמן לצאת מהדיכאון הארור, ולהגיח אל עולם שכולו חיוכים. וזיעה, אבל נתעלם ממנה לצורך הכתבה. הנה כמה אלבומים שישדרגו את פס הקול של החיים שלכם לרמת אופטימיות גבוהה יחסית:
CSS – Cansei de ser sexy
"נמאס לי להיות סקסית", אמרה פעם ביונסה בראיון, ובלי לדעת נתנה את שמה
לחבורה הברזילאית הכי שמחה בצד הזה של האמזונאס, מאז משפחת ז'ילברטו (אליה נגיע בהמשך, מבטיח!). CSS, בחור אחד וארבע בחורות חייכניות, הוציאו בשנה שעברה את האלבום הכי כייפי של 2006. הסולנית הכובשת Lovefoxxx, שועלה קטנה ממוצא יפני-ברזילאי (פירוש הדבר שהיא משחקת כדורגל עם סושי), מובילה את הרכב האלקטרוק המגניב-עד-כאב הזה עם קול מקסים בחוסר השלמות שלו, ואנגלית שבורה (עם התפרצויות של פורטוגזית), ומלאה רפרנסים תרבותיים: מפריס הילטון ועד להקות אינדי. אם חיפשנו צחוק וסקס, הלהקה שמכריזה "Music is my hot hot sex" בהחלט מספקת את מה שאנחנו מחפשים, ושירים כמו "Let's make love and listen to death from above", או "Alcohol" ו-"Off the hook" יטיסו לכם אנדורפינים למוח ואדרנלין לרגליים.
Gogol Bordello – Gypsy Punks
הכינורות האלה לא איטיים כמו בסרטים עצובים. האקורדיון הזה הוא לא האקורדיון של יאצק. המבטא המזרח-אירופאי לא שייך למאבטח בסופר. הפאנק הזה לא מגיע מהסקס פיסטולס, והשפם הכי שווה במוזיקה לא נמצא על פניו של עמיר פרץ, אפילו לא פרנק זאפה. תכירו את גוגול בורדלו, הצוענים הכי פאנקיסטיים בעולם, ולהיפך. להקת חתונות אנרכיסטית שתצחיק אתכם עד דמעות, תקפיץ אתכם עד התקרה ובאותו הזמן תסחף אתכם עם מחאה אותנטית מהבלקן בקצב של "שישים מהפכות לדקה". יוג'ין האץ, המנהיג הפרוע של החבורה העליזה הזו, הוא הפרפורמר הטוב ביותר שאפשר לתפוס כרגע על במה, וגם שחקן לא רע (שעשה את הופעת הבכורה שלו כאלכס בעיבוד הקולנועי ל"הכל מואר"). עם כריזמה בגודל הגוש הבלקני כולו, מנטליות פאנקיסטית פראית וארגז וודקה בוורידים, גוגול בורדלו הם המתכון הכי מהיר לאקסטזה מוזיקלית על במה, וגם בדיסק.
גוגול בורדלו בהופעה אצל ג'ולס הולנד ב-BBC
Jay-Z – Unplugged 2.0
היפ-הופ, באופן כללי, הוא ז'אנר עם פוטנציאל שמחה גדול מהרגיל, אבל לא כל הראפרים בוחרים לשמח דווקא. חלקם כועסים, חלקם רוצים רק כסף, חלקם מתמרמרים על קיפוח ועל הביץ' שעזבה אותם. אבל הנה שבירת מיתוס: לא כל היפ-הופ הוא זועם (או מסמפל שיר מזרחי), ולא כל הופעת אנפלאגד הופכת לטקס אשכבה. תשכחו את כל מה שידעתם על סדרת מופעי האנפלאגד של MTV, תשאירו בארון את הסוודר של קורט קוביין, את הפולק של ניל יאנג ואת העדינות של אלאניס מוריסט - המלך ג'יי-זי הגיע לאולפן של MTV כדי להראות לכם איך עושים מסיבת רחוב, אנפלאגד סטייל. להקת The Roots המעולה, שידועה בהיפ-הופ המשובח שהיא מנגנת בכלים חיים, מלווה את ג'יי-זי בסט מלכותי שיזריק לכם שעה של אושר מזוקק לוורידים. 13 שירים חיים מלאים גוד וייבז, הקהל משתולל, להקת ההיפ-הופ החי הכי טובה בעולם מנגנת, מרי ג'יי בלייג' מתארחת ואחד הראפרים הגדולים בעולם מנצח על כל הסיפור בשעתו היפה ביותר. האלבום הזה יוציא אתכם מחושך לאור תוך שעה אחת, אחריה תרוצו באמוק לסטריאו כדי לנגן אותו מההתחלה, ולהתחיל שוב לקפוץ.
Ella Fitzgerald & Louis Armstrong – Ella and Louis
מכירים את המשפט המעצבן ההוא שאומרים לכם כשאתה עצובים? "חייכו אל העולם והעולם יחייך אליכם"? החלק הכי מעצבן הוא שזה נכון. הדבר היחיד
שיותר מדבק מפיהוקים הוא חיוך אמיתי, מהלב. כשאלה פיצג'רלד ולואי ארמסטרונג שרים יחד, אפשר לשמוע את החיוכים ההדדים שלהם מהדהדים בכל שורה ותו. שני הענקים האלה, הזוג המושלם של ממלכת הג'ז, נפגשו כמה פעמים כדי להקליט אלבום משותף. הם אף פעם לא פספסו. חפשו כל אלבום שלהם יחד, ומובטחות לכם קלאסיקות מרנינות כמו "Cheek to cheek", "Can't we be friends", "Let's call the whole thing off", ושלל סטנדרטים ושירי מיוזיקל נפלאים אחרים. עם נגנים אגדיים כמו אוסקר פיטרסון וריי בראון, והגשה שאין שנייה לה, אנחנו מקבלים אירוע שאי אפשר לצאת ממנו מצוברחים: שני חברים טובים, שבמקרה הם גם זמרי הג'ז הכי טובים של תקופתם, מזמרים יחד ומפזרים חיוכים מוזיקליים לכל עבר. תיזהרו, זה מדבק, עם אלה ולואי עוד תחשבו לעצמכם שזה באמת אחלה עולם.
האזינו למיטב של אלה ולואי בסאונדפדיה
Erykah Badu – Baduizm
חיוכים ביום אביבי, שמש עצלה שוטפת את חדר השינה, ואתם שוכבים במיטה מיוזעים ומסדירים את הנשימה עם בחיר/ת חלציכם, השרירים נרפים והחיוכים מתרחבים. אלבום הבכורה של אריקה באדו, אחד הקולות השחורים הגדולים של שנות התשעים וכוכבת נאו-סול עם נוכחות של מלכה אמיתית, הוא פסקול מושלם לרגעים כאלה בדיוק. גברת באדו שלנו היא גרובית, פ'אנקית, אבל גם רגועה, באיזי. עם הרבה קוּליות, כמו זמרת ג'אז או סול ישנה, באדו שופכת עלינו אלבום שלם שכולו סקסיות, כיפיות ועצלות קלה. סיבוב אחד של הדיסק בזמן שאתם נרגעים ואוגרים כוח, ועד שהוא יתחיל שוב כבר תחזרו למיטה לפעם השנייה.
האזינו לכל האלבום ב-Soundpedia
Apples in Stereo – New Magnetic Wonder
הרימו ידיים לשמיים וחגרו היטב, רכבת ההרים המוזיקלית הגיעה, ובלי לשים לב אתם כבר חגורים במושב הקדמי. נוסקים, צוללים ואז נוסקים שוב, טסים במלוא המהירות בין רוק, פופ ופסיכדליה, לא עוצרים לרגע. הרוח מבדרת את קרחתו של הסולן, רוברט שניידר, והמסיבה מתחילה כשהוא צועק לכם באוזניים "תגבירו את הסטריאו!"
וכדאי להקשיב לו, ולהגביר עד הסוף. האפלז אין סטריאו לא מסתירים את חיבתם למלודיות ולמקצבים של הביטלס, The Beach boys, ELO ושאר גיבורי פופ אינטליגנטיים, והם לוקחים אותם אל ימינו כמו רוח סערה. שניידר, שהמציא סולם מוזיקלי חדש לכבוד האלבום ("סולם לא-פיתגוריאני", הוא קורא לו), סיפר בריאיון שהוא רצה "לכתוב אלבום שמורכב כולו מלהיטים". הוא הצליח. האלבום מפיל פצצות פופ וכיף בשרשרת ומעלה חיוך ענקי על הפנים בכל האזנה. האלבום הזה הוא שמש שפורצת פתאום לחדר שלכם, אחרי שבוע של חורף אפלולי, וכל הפרחים בגינה נפתחים בבת אחת: שלל צבעים מטריפים, סוטול מוזיקלי אמיתי.
Smash Mouth – All Star Smash Hits
זוכרים את החמור של "שרק", ששר בסוף הסרט את "I'm a believer" של המאנקיז? הלהקה מאחוריו היא בעצם להקת Smash Mouth, אותה הלהקה שהביאה לנו בסוף הניינטיז שירים מקפיצים וכיפיים כמו "All Star". תסמכו עליי, זו אחת מהלהקות ההן שאתם מכירים חצי מהשירים שלה, ועדיין לא תזכרו את שמה. "Walking On The Sun", "Why Can't We Be Friends" ו-"Can't Get Enough Of You Baby" הם שירים ששמעתם באלף סרטי נוער ונענעתם איתם את הראש כשחיכיתם בפקק. נכון, זו לא הלהקה הכי אינטליגנטית או חשובה של הניינטיז, ואפשר לומר שהיא ניצלה אך בקושי מפח הנוסטלגיה של אותו עשור, אבל אי אפשר להתכחש לכישרון הטבעי שלהם ליצירת להיטי פופ-פאנק-סקא-מה-שרק-תרצו ותחושת מסיבה תמידית באוטו שלכם.
האזינו לאוסף הלהיטים של Smash Mouth בסאונדפדיה
Austin Powers Soundtracks
זו לא טעות, אני מדבר על הסרטים של אוסטין פאוורס – "שאגאדליק", "Oh, behave" וכל הסיפור. הסרטים האלה יכולים להצחיק אתכם או לשעמם אתכם
– תלוי ברמת הסנוביות התרבותית בה אתם לוקים – אבל אי אפשר לעמוד בפני הפסקולים שלהם. מסווינג נענועי-הישבן של קווינסי ג'ונס וסרג'יו מנדז, דרך להיטים עם ניחוח סיקסטיז של The Cardigans, ברט בכרך ו-The lightning seeds ועד המוזיקה המקורית הפאנקדלית שנכתבה לסרט על ידי שני ענקי פ'אנק וסווינג: ג'ורג' קלינטון והקווארטט האדיר של ג'יימס טיילור (לא הפולקאי האמריקאי, אלא מוזיקאי ג'ז-פ'אנק בריטי). מייק מאיירס יכול להעלות על פניכם הבעת שמחה או עווית של גועל, אבל הפסקולים של המרגל הבריטי ישאירו אתכם עם חיוכים בכל מקום. יה, בייבי.
אוסטין מסעיר את לונדון עם המוזיקה של קווינסי ג'ונס
Mark Ronson – Version
רונסון למד היטב את היסודות שבפסקולי אוסטין פאוורס, והוא תלמידם המובהק של James Taylor Quartet וג'ורג' קלינטון הנ"ל. רונסון, מפיק מוכשר שעשה פלאים לאיימי ויינהאוס, ניקה קוסטה, לילי אלן ואחרים, הוא מדען גרוב מוכשר במיוחד. ב-Version, שייצא לחנויות בתחילת אפריל הקרוב, הוא מוצא את הגרוב הפנימי בשירים של Coldplay, The Smiths, Ryan Adams, The Kaiser Chiefs ורבים נוספים, ומחצין את הגרוב הזה בביצועים מחודשים. אלה לא סתם קאברים, מדובר בהמצאה מחדש של כל שיר ושיר, כשהדגש הוא תמיד על לקיחת הגרוב לשיא. תחת ידיו של רונסון גם השירים העצובים של הסמית'ס או רדיוהד הופכים לפיצוץ אדיר של היפ-הופ, פ'אנק וסווינג, כשאת עמדת המיקרופון תופסים בין השאר דניאל מריוות'ר, אול' דירטי באסטרד וידידתו של רונסון, לילי אלן. אלבום שיהפוך גם את השירים הכי עצובים לכדורי אקסטזי קטנים.
האזינו לכמה קטעים מהאלבום במייספייס של רונסון
Stan Getz and Joao Gilberto - Getz/Gilberto
זה מוזר, אתם יודעים. ברזיל אף פעם לא נראתה לי כמו המדינה הכי יציבה, כזו שיכולה לפתח אושר מתמשך. ועם זאת, הנה הדיסק השני ברשימה שלנו שמגיע מהארץ שטופת השמש והקרנבלים. סטן גץ הוא ג'זיסט אמריקאי, אבל חואו ז'ילברטו, אשתו אסטרוד ז'ילברטו בעלת הקול הנפלא ואנטוניו קרלוס ז'ובים – כולם ברזילאים. אם להיות ברזילאי זה לא מגניב מספיק, הם גם המציאו ז'אנר אחד, בוסה נובה קוראים אותו. היום מקובל להתייחס לבוסה נובה ("הקצב החדש") כמוזיקת מעליות משעממת או גימיק (ראו מקרהNouvelle Vague), אבל זה בעיקר בגלל שלא מקשיבים לה כמו שצריך. היא קלילה, במשקל נוצה כמעט, ולכן מתאימה כמוזיקת רקע ללובי של מלון או בית קפה, אבל בהאזנה קשובה יש בה כל כך הרבה קסם, שמש, ים וסקסיות, שאי אפשר לצאת מהאלבום הזה בלי חיוך שאורכו שלושה ימים לפחות. זה אלבום מושלם והקלאסיקה הדפניטיבית של הז'אנר. את "The Girl From Impanema" תזהו מהתו הראשון, אבל באלבום הקלאסי הזה חבויות גם פנינים כמו "Crocovado", "So Danco Samba" ועוד. באלבום המשותף השני שלהם תמצאו גם את "It Might As Well Be Spring". ובאמת, עם כזו נעימות וקלילות, אפשר לחשוב שהאביב כבר כאן.
אוי, שכחנו משהו - את האלבומים שמשמחים אתכם! לאיזה דיסקים אתם שולחים את היד כדי לצאת מהדכדוך? איזה שירים גורמים לכם לצחוק גם בימים בהם בא לכם לבכות, ובאופן כללי עושים לכם מסיבה בלב? הוסיפו אותם בתגובות, ואנחנו נלך לשמוע גם אותם, נשבעים. שיהיה סוף שבוע נעים.
