מדריך: שאלות מביכות שלא העזתם לשאול את הרופא
יש תופעות שאנחנו חשים נבוכים לדבר עליהן עם אחרים, אפילו עם רופא המשפחה שלנו. למשל העובדה שאנחנו סובלים מגזים, מטחורים, מהזעת יתר או משפשפת. מדריך מקוצר לביישנים
| גזים |  | דם בשירותים | | שפשפות | | הפרשה מהנרתיק |
| ||||||
| גירוד בישבן | | בריחת שתן | | ריח רע מהפה | | זיעה |
| ||||||
| צבע השתן | | | | | | |
מדוע אני סובל מגזים ואיך נפטרים מהם?
רוב האנשים פולטים נפיחות כ-15 פעמים ביממה. בניגוד למיתוס, נשים לא משחררות גזים פחות מגברים. נפיחה ממוצעת מורכבת מ-59% חנקן, 21% מימן, 9% דו תחמוצת הפחמן, 7% מתאן ו-4% חמצן. הרכיב המסריח בנפיחה הוא הגז מימן גפריתי. לכן תזונה עשירה בגפרית תביא לנפיחות בעלות ריח עז יותר.
בין המזונות שמעודדים נפיחות: ביצים, כרוב, כרובית ושעועית, כמו גם חלב ומוצריו - אשל ויוגורט - שמכילים לקטוז. גם מוצרי מזון שמכילים את הסוכרים מאניטול וסורביטול, שזרים לגוף, תורמים להיווצרות גזים, שכן פירוק הסוכרים מלווה בשחרור גז.
שתי סיבות נוספות, אם כי נדירות יותר, להיווצרות גזים: חוסר באנזימים שונים שמונע פירוק תקין של מזונות וחדירה של גזים ממחזור הדם. אבל רוב הגזים במעיים נובעים דווקא מבליעת אוויר (ארופאגיה). הסיבות לכך מגוונות: החל מדיבור בזמן האכילה ופיהוק ועד שתיית משקאות מוגזים.
כדי לפתור את הבעיה עליכם לבדוק יחד עם תזונאית את התפריט שלכם ולנסות לשנות אותו, כמו גם את תרבות האכילה שלכם. אגב, תרופות שמבטיחות לספוח את הגזים באמצעות פחם הראו יעילות נמוכה בהפחתת התופעה.
אם אתם לא מוכנים לוותר על מזון מעורר גזים, כמו קטניות למשל, חפשו בחנויות קטניות מונבטות (חלק גדול מהגזים פוחת אחרי הנבטת הקטניות). אל תבשלו קטניות במים שבהם השריתם אותן, הוסיפו לתבשיל עם קטניות תפוח אדמה, שנחשב לסופח גזים, או שלבו בארוחה מזון יבש, כמו לחם לא טרי. גם תבלינים מסוימים כמו כמון, כורכום, מוסקט, קינמון וקימל יכולים להפחית גזים.
מצאתי סימני דם על נייר הטואלט אחרי הניגוב. האם זה מסוכן?
פסים או כתמים בעלי גוון אדום בוהק על נייר הטואלט אחרי הניגוב מעידים בדרך כלל על טחורים, ובחלק קטן מהמקרים על פיסורה (קרע באזור פי הטבעת). לפי ההערכות, מאות אלפי ישראלים סובלים מטחורים מדממים או מכאיבים.
טחורים הם קבוצות של כלי דם שמרוכזות בפי הטבעת. כשחל שיבוש בקבוצה כזו, היא מתנפחת ומתבלטת ולעיתים גם מדממת. הטחורים מסווגים לפי ארבע דרגות חומרה, החל מאלה שמתבלטים לחלל פי הטבעת ומוגדרים כדרגה 1 ועד לטחורים חיצוניים שנראים כקפלי עור ומוגדרים כדרגה 4 - החמורה והנדירה יותר. הטחורים האלה עלולים להכיל קריש דם שגורם לנפיחות ולכאב.
מומלץ - לא לשהות זמן ממושך (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
לחיצה בעת הטלת צואה או ישיבה ממושכת בשירותים גורמות לגודש בקובץ כלי הדם שממנו בנוי הטחור, ובעקבות זאת הוא מתנפח ומתבלט. לחץ של צואה על הטחור עלול לגרום לפציעתו, ובעקבות זאת לדימום. טחורים חיצוניים נראים בקלות באמצעות פישוק הישבן. אבחון טחורים פנימיים מחייב בדיקה בעזרת אנדוסקופ. הבדיקה פשוטה, מהירה ולא כואבת. הסכנה העיקרית בטחורים פנימיים היא אנמיה בשל דימום ממושך.
הטיפול הראשוני בטחורים מדרגה 1 מתבסס על ריכוך הצואה באמצעות תפריט עשיר בסיבים תזונתיים. נרות פרוקטוגליבנול או נרות על בסיס סטרואידים עשויים להקל את התסמינים ומתאימים לכל דרגת חומרה.
טיפול אחר הוא קיבוע הטחור לדופן המעי (פיקסציה), שמונע את התפתחותו והתבלטותו. קיימות שיטות שונות לעשות את זה, בהן קשירה, זריקות, גרימת כוויית קור או חום. קשירה היא היעילה מכולן ומתאימה לכל דרגה. הטיפול לא כואב, לא דורש הרדמה ונמשך שניות ספורות. בתוך שבועיים מתה רקמת הטחור, ונוצר במקום פצע שמצטלק. טיפולי לייזר מתאימים לטחורים מדרגה 1 ויוצרים כווייה בטחור באמצעות קרן אינפרה אדומה, מה שמונע מהטחור להמשיך להתקיים.
אם כל השיטות כשלו, יופנה המטופל לאפשרות האחרונה והיעילה מכולן - ניתוח כריתת טחורים, שמתאים לטיפול בעיקר בטחורים מדרגה 4. הניתוח נמשך כחצי שעה, בהרדמה כללית או הרדמת חצי גוף. את בעיית הטחורים ניתן למנוע באמצעות תזונה עשירה בסיבים תזונתיים וקיצור משך הישיבה על האסלה. מי שכבר סובל מהבעיה, כדאי שיקפיד על ניקוי המקום במים וסבון אחרי כל יציאה כדי להקטין את הסיכון לזיהום.
למה נוצרת שפשפת ואיך מטפלים בה
חיילים מכירים את התופעה טוב מכולם: אודם, צריבה וגירוי עז, שמופיעים בחלק העליון של הירכיים בעקבות חדירת חיידקים ופטריות ששוכנים דרך קבע על העור. התופעה אופיינית לימי הקיץ (אבל לא רק) ומשגשגת בתנאים של לחות גבוהה, חוסר אוורור, שפשוף שנגרם מהליכה מאומצת, בגדים תחתונים מבדים 'לא נושמים', כמו לייקרה או ניילון, ולעיתים אף אלרגיה מקומית.
דווקא מקלחות תכופות, שזה מה שהכי רוצים לעשות כשיש שפשפת, יכולות להחמיר את המצב, כי הלחות המוגברת והשפשוף בסבון מעודדים את צמיחת הפטריות. רבים נוהגים להזניח את התופעה ואז עלולה השפשפת להחמיר, מה שידרוש טיפול אנטיביוטי נרחב.
עם הופעת התסמינים הראשונים, כשהשפשפת בדרגה קלה עד בינונית, יש לפנות לרופא, והוא לרוב יספק משחה אנטי פטרייתית למריחה על האזור למשך כמה ימים, יחד עם המלצה ללבוש מכנסיים רפויים מבד נושם שמאפשר אוורור, תחתוני בוקסר מכותנה ושמירה על האזור יבש ככל האפשר.
יש לי הפרשה לבנה מהנרתיק. האם מדובר בפטרייה?
מדובר, כנראה, בפטריית הקנדידה. הפטרייה הזו נמצאת באורח קבע במערכת הנרתיקית של האישה. במצבים מסוימים, כמו בזמן נטילת אנטיביוטיקה, שמשנה את אוכלוסיית החיידקים שמגינים על רמת החומציות בנרתיק, או במחלות כמו סוכרת - הפטרייה מתעוררת ומפרישה רעלנים ואנזימים שגורמים לגירוי, גירוד, אודם מקומי והפרשה אופיינית שמכונה 'גבינת קוטג' - הפרשה לבנה, גבישית וחסרת ריח. גם שינויים הורמונליים בהריון מעודדים את שגשוג הפטרייה (שלא פוגעת בעובר).
למרות שהקנדידה שכיחה במערכת המין הנשית, זיהום של ממש בפטרייה מוגבל כמעט תמיד לריריות, לנרתיק ולאזור הגניטלי. בניגוד למיתוס, הקנדידה לא גורמת לעייפות, כאבי בטן, כאבי ראש ותסמינים גופניים אחרים. אבחון הקנדידה נעשה אצל הרופא הגינקולוג, והיא מטופ לת בתרופה אנטי פטרייתית.
איך אפשר להפסיק גירודים בפי הטבעת?
תחושת גירוד בפי הטבעת היא ברוב המקרים תוצאה של ניקוי לא טוב אחרי פעולת המעיים. שיירי הצואה וחיכוך נייר הטואלט היבש גורמים לעיתים לתגובה אלרגית, שגורמת לגירוד. הפתרון הוא ניקוי יסודי יותר באמצעות מטליות לחות. אם הגירוד לא חולף, עשוי הרופא להמליץ על משחה סטרואידית עדינה למריחה מקומית במשך כיומיים.
עם זאת, גירוד בפי הטבעת אופייני גם לבעיות שונות, ובהן פסוריאזיס, טחורים, פיסורות, זיהומים פטרייתיים, תולעי מעיים ועוד. אם הגירוד לא חולף אחרי כשלושה ימים, חרף ההקפדה על היגיינה נאותה, יש לגשת לרופא לאבחון מדויק.
מה עושים כשכל עיטוש או צחוק גורר בריחת שתן?
כ-%40 מהנשים עתידות לסבול מבריחת שתן, תופעה שגוררת אי נעימות ופגיעה באיכות החיים. הסיכון עולה עם הגיל, כשהגורמים העיקריים להפרעה הם:חולשה וקרעים של הרקמות התומכות של איברי האגן, רפיון של רצפת האגן אחרי לידות, כריתת רחם, נטייה גנטית או סיבות הורמונליות שקשורות בגיל המעבר. לעיתים ההפרעה בהטלת השתן מופיעה לצד קשיי תפקוד של פי הטבעת, כמו בריחת גזים, דליפת צואה או צניחה של פי הטבעת.
טיפול ברפיון רצפת האגן מבוצע על ידי צוות רב תחומי, שכולל אורוגינקולוג, גסטרואנטרו לוג, כירורג, פרוקטולוג ופיזיותרפיסט. הטיפול נכלל בסל הבריאות ובדרך כלל מצליח לפתור את הבעיה. בין הטיפולים המוצעים: פיזיותרפיה לרצפת האגן, ביופידבק, גירוי חשמלי לשרירי רצפת האגן, משקולות נרתיקיות שמסייעות לכיווץ שרירי הנרתיק, התקנים שמוחדרים לנרתיק ומשמשים תמיכה וכן תרופות שמפחיתות את התכווצויות שלפוחית השתן. משחות הורמונליות שמכילות אסטרוגן הוכחו אף הן כיעילות.
במקרים שלא הגיבו לטיפולים מוצע ניתוח לשיקום רצפת האגן, שבמהלכו מותקן תומכן שסוגר את השופכה בפני דליפת שתן בזמן מאמץ. הניתוח נעשה לרוב בהרדמה מקומית או אפידורלית, נמשך כ-20 דקות ושיעור ההצלחה שלו מגיע ל-%90. נשים שלא מועמדות לניתוח מסיבות רפואיות מופנות להתאמה של תותבים נרתיקיים, שתומכים בקירות הנרתיק ומונעים צניחה של רצפת האגן.
מה גורם לריח פה רע ואיך נפטרים ממנו?
אתם מצחצחים שיניים כמה פעמים ביום, מעבירים חוט דנטלי, לא מעשנים ועדיין נודף מפיכם ריח רע? ריח פה, או בשמו הרפואי הליטוזיס, הוא בעיה שכיחה שבה לוקים כ-90 מיליון אנשים ברחבי העולם. אך לרוב הם לא אלה שסובלים מהבעיה, אלא דווקא הסובבים אותם. מנגד, מתברר שכרבע מהפונים לרופא בתלונה על הבעיה בעצם לא סובלים ממנה ורק מדמיינים שיש להם ריח פה רע.
הליטוזיס נגרם לרוב בשל פעילות חיידקית בפה שגורמת לפירוק חלבונים. זרימת הרוק בפה מסלקת את החיידקים ואת תוצרי הלוואי שלהם, ומהסיבה הזו צום, עישון, דיבור ממושך ותרופות שונות, שמגבירים את היובש בפה, מחמירים את הבעיה.
משפר קצת את הטעם ואת הריח (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
אצל אנשים בריאים החיידקים מצטברים בעיקר בחלק האחורי של הלשון, לשם מגיע פחות רוק, וזה גם אזור שזוכה לתשומת לב מועטה בזמן ניקוי הפה והשיניים. זו הסיבה העיקרית אצלם לריח הרע. אצל מי שמזניח את היגיינת הפה עלול מקור הריח להיות גם אבן שן, דלקת חניכיים, תותבות לא נקיות, מורסות ואפילו טיפול שיניים לא מוצלח שהותיר רווחים שבהם מצטברים החיידקים.
את ריח הפה תוכלו לאבחן בעצמכם באמצעות ליקוק גב כף היד והרחת שכבת הרוק שנותרה או על ידי הרחת חוט דנטלי שהועבר באזורים שונים בפה. אם אתם סובלים מהבעיה, תחושו בריח עז ולא נעים. דרך מקצועית יותר היא מדידה של האנזים בטא גלקטוזידאז ברוק, שמהווה סמן לפעילות חיידקית מוגברת בפה, או באמצעות 'שופט ריח' - מכשיר ששואב אוויר מחלל הפה ומודד באמצעות חיישן את כמות הגפרית שמצויה באוויר שנשאב.
הטיפול בריח הפה תלוי בגורם לבעיה. אם מדובר בבעיית שיניים, תוכלו לשים קץ לתופעה באמצעות שמירה על היגיינת פה ושימוש בחוט דנטלי ובמי פה שקוטלים את החיידקים. אם אתם סובלים גם מיובש בפה, תוכלו לרכוש מי פה על בסיס שומני. לעיתים נגרם ריח הפה משאריות מזון שנאספות בחריצי הלשון, ולכן שימוש במנקה לשון בוקר וערב עשוי לפתור את הבעיה או להקל אותה.
לפני כשנתיים מצא רופא מבית החולים מאיר שלחלק גדול מהסובלים מריח פה יש מרבצים חיידקיים במחילות שעל השקדים בגרונם ופיתח טיפול שמצמצם את מושבות החיידקים יוצרי הריח העז. האבחון נעשה אצל רופא אף-אוזן-גרון, ולפי הצורך נשלח המטופל לביצוע הטיפול.
אני סובל מהזעת יתר. אפשר לטפל בזה?
הזעת יתר היא תופעה תורשתית שנחלקת לשני סוגים: ממוקדת או כללית. הסוג הראשון, שנקרא גם הזעת יתר ראשונית, קשור לעיתים קרובות למצבי התרגשות או לחץ. הזעה מהסוג הזה מופיעה בדרך כלל באיבר מסוים או בכמה איברים כמו בתי שחי, פנים וכפות ידיים ורגליים. גם ניתוח שבמהלכו נחסם עצב מסוים עלול לגרום להזעת יתר ראשונית, בעיקר מתחת לחזה, בבטן ובגב. ההזעה הכללית, לעומת זאת, עלולה להיות תסמין של פעילות יתר של בלוטת התריס, גידולים סרטניים, השמנת יתר ושינויים הורמונליים של גיל המעבר.
להזעת יתר מוצעים מגוון טיפולים. הראשון שבהם הוא תכשירים למריחה מקומית (דוגמת אנהידרול), שמפחיתים את ההזעה לתקופה של בין כמה שעות לכמה ימים. רובם מכילים מלח אלומיניום בריכוז גבוה מהמקובל בדאודורנטים ולעיתים קרובות גורמים לגירוי בעור.
זיעה, לאו דווקא מהתרגשות (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
טיפול אחר הוא הזרקה של בוטוקס לאזור המזיע, שמשתק את השריר שאחראי לכיווץ בלוטות הזיעה ומפסיק את ההזעה באזור הזה לתקופה של כתשעה חודשים. בשנים האחרונות זהו טיפול מוביל, שנחשב בטוח ולא מצריך אשפוז או הרדמה. הבוטוקס יעיל בעיקר במניעת הזעת יתר בבית השחי. עם זאת, מדובר בטיפול יקר, שלא מומלץ לילדים, לנשים בהריון ולנשים מניקות.
אפשרות נוספת היא שימוש ב'דריוניק' - מכשיר ביתי שפועל על סוללות ויוצר באמצעות זרם נמוך שכבת בידוד חשמלית על העור, שמונעת את הפרשת הזיעה באזור המטופל. השפעתו נמשכת כשישה שבועות, והוא יעיל במיוחד לטיפול בהזעת יתר בכפות הידיים והרגליים.
למזיעים יתר בכפות הידיים מוצע ניתוח סימפטקטומיה אנדוסקופית שנערך בהרדמה כללית ובמהלכו מנתק הרופא את העצב שאחראי לבלוטות הזיעה באזור, פעולה שמפסיקה את ההזעה לחלוטין. זהו ניתוח קל יחסית, שכרוך באשפוז של לילה אחד, אך אצל מחצית מהמנותחים הוא עלול לגרום להזעה מפצה ולחלקם ליובש מוחלט בכפות הידיים.
צבע השתן השתנה. האם זו סיבה לדאגה?
צבעו של השתן בדרך כלל צהבהב, בשל כמויות קטנות של צבען (פיגמנט) שמופרש מכיס המרה. צבעים אחרים עשויים להופיע במצבים מסוימים, וחלקם מעידים על בעיה. כך למשל שתן צהוב כהה או כתום מופיע עקב התייבשות או מיעוט בשתייה, אכילה מופרזת של גזר וירקות כתומים או צהובים אחרים, מחלת כבד או מחלת דם שבה קיים הרס מוגבר של כדוריות דם אדומות.
שתן אדום עלול להעיד על דלקת בדרכי השתן, פגיעה כלייתית, דימום, פירוק מוגבר של כדוריות דם אדומות, אכילה מופרזת של פירות יער ועוד. צבע כתום-אדום מופיע לפעמים עם נטילת התרופה סדורל. צבע כחול עלול להופיע עקב נטילת תרופות אנטיביוטיות מסוימות או זיהום בחיידק פסאודומונס. שתן בצבע שחור או חום כהה עלול להעיד על מחלה כלייתית, דימום ומלנומה ולעיתים הוא תוצאה של נטילת תרופות שונות.
אם השתן שינה את צבעו לפרק זמן של יממה או פחות, ללא חום, נפיחות בגפיים התחתונות, צריבה במתן שתן או כאבי בטן או מותניים, ככל הנראה לא מדובר בבעיה דחופה, ולרוב נדרש מעקב בלבד. אם הבעיה נמשכת או מלווה בתלונות נוספות, יש צורך לפנות בהקדם לרופא לבדיקת שתן כללית, ובמקרה הצורך לבדיקות דם או אולטרסאונד של הכליות.
