מסמך: מיוזמת השלום הסעודית ליוזמה הערבית

היוזמה הסעודית באה לאוויר העולם בפברואר 2002 בעקבות ראיון שהעניק יורש העצר הסעודי, הנסיך עבדאללה, לעיתונאי האמריקני תומס פרידמן. את עיקרי היוזמה פירט פרידמן בטורו ב"ניו-יורק טיימס", ובהמשך היא גובשה לכדי מסמך עקרונות, שאמור לשרטט את הדרך לקץ הסכסוך הערבי-ישראלי ולנורמליזציה מלאה בין עמי האזור.

במרס אותה שנה, במהלך חג הפסח, אומצה היוזמה בפסגת הליגה הערבית בביירות. שלא במקרה, רבים ממנהיגי ערב הדירו רגליהם מהפסגה - איש איש וסיבותיו. הכינוס עצמו היה מהסוערים שידעה הליגה וכמעט נגמר בפיצוץ. לבסוף אומצה היוזמה פה-אחד על-ידי 22 חברות הליגה, והפכה ל"יוזמת השלום הערבית". ברגע האחרון, בלחץ הסורים והלבנונים, נוסף ליוזמה סעיף הנוגע לזכות השיבה וההתנגדות ליישוב הפליטים הפלסטינים במקומותיהם הנוכחיים. תוספת זו, שמתקבלת בהתנגדות ישראלית גורפת, היא כעת סלע המחלוקת העיקרי.

וזו יוזמת השלום הערבית, שהתקבלה בפסגת הליגה הערבית בביירות במרס 2002, כפי שפרסמה הליגה הערבית.

מועצת הליגה של המדינות הערביות, במושב ה-14 של ועידת הפסגה,

מאשרת את ההחלטה שהתקבלה ביוני 1996 בפסגה הערבית המיוחדת שהתקיימה בקהיר, על פיה שלום צודק ומקיף במזרח התיכון מהווה אופציה אסטרטגית בעבור מדינות ערב. יש להשיגו בהתאם לחוק הבינלאומי, והוא מצריך מחויבות זהה מצידה של ממשלת ישראל.

לאחר שהקשיבה להודעתו של הוד מעלתו הנסיך עבדאללה בן עבד אל-עזיז, יורש העצר של הממלכה הסעודית, שבה פרש הוד מעלתו את יוזמתו, הקוראת לנסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים הערביים שנכבשו מאז יוני 1967, ליישום החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338, ההחלטות שהתקבלו בוועידת מדריד ב-1991 והעקרון של שטחים תמורת שלום, וכן הסכמתה של ישראל לרעיון המדינה הפלסטינית העצמאית שבירתה מזרח ירושלים - בתמורה לביסוס יחסים נורמליים בהקשר של שלום מקיף עם ישראל.

בהתאם לאמונתן של מדינות ערב בהנחה שפתרון צבאי לסכסוך לא ישיג שלום או יביא ביטחון לצדדים השונים, המועצה:

1. מבקשת מישראל לשקול את מדיניותה ולהכריז כי שלום צודק מהווה אופציה אסטרטגית בעבורה. 

2. קוראת לישראל:

א. לסגת באופן מלא מכל השטחים שנכבשו מאז 1967 לקווי 4 ביוני 1967, בכלל זה גם נסיגה מרמת הגולן הסורית ומהשטחים הלבנונים שנכבשו בדרום לבנון.

ב. השגת פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים, שתוסכם בהתאם להחלטת האו"ם 194.

ג. להסכים להקמתה של מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית בשטחים הפלסטינים שנכבשו מאז 4 ביוני 1967 בגדה המערבית ובחבל עזה, שבירתה היא מזרח ירושלים.

3. בהתאם, מאשרות מדינות ערב את הדברים הבאים:

א. מבחינת מדינות ערב זה סופו של הסכסוך הישראלי-ערבי, ותחילתו של הסכם שלום עם ישראל. המדינות ידאגו לשלומן של כל המדינות באזור.

ב. מדינות ערב יכוננו יחסים נורמליים עם ישראל בהקשר של שלום מקיף.

4. מדינות ערב דוחות כל סוג של ריבונות פלסטינית שעומדת בניגוד לנסיבות המיוחדות שהציבו מדינות ערב המארחות. 

5. מדינות ערב קוראות לממשלת ישראל ולכל תושבי ישראל לקבל יוזמה זו על מנת לשמור על האפשרות להשיג שלום, לעצור את המשך שפיכות הדמים, ולאפשר למדינות ערב ולישראל לחיות בשלום ובשכנות טובה, ולספק לדורות הבאים ביטחון, יציבות ושגשוג.

6. מדינות ערב מזמינות את הקהיליה הבינלאומית ואת כל המדינות והארגונים לתמוך ביוזמה זו.

7. מדינות ערב מבקשות מיושב ראש הפסגה להקים ועדה מיוחדת, שתכלול נציגי המדינות הנוגעות בדבר וכן את המזכיר הכללי של הליגה הערבית, שתפעל לשם השגת תמיכה ביוזמה זו בכל הדרגים, ובייחוד באו"ם, במועצת הביטחון, בארצות הברית, ברוסיה, במדינות המוסלמיות ובאיחוד האירופי.