דברים שכדאי שתדעו לפני שאתם יוצאים לטיול
מה עושים אחרי הכשת נחש, אילו זחלים לא כדאי להחזיק ביד, איך מזהים את העקרב הכי מסוכן וכיצד מתמודדים עם עקיצת דבורה? עקיצות, הכשות, נשיכות ושאר סכנות. כתבה נוספת בסדרה שכל הורה חייב לדעת
הפסח מבשר את בוא האביב ואין כמו שבוע החופשה כדי לנצל את הטבע שמתחיל להראות את יופיו. אבל לצד הפריחה ואתרי הנופש, טמונות לא מעט סכנות מבעלי חיים האורבים למטיילים. קיבצנו את הסכנות העיקריות המאיימות עליכם ועל ילדיכם.
רגע לפני, הנה כמה כללי ברזל למזעור הנזקים, שלא תגידו שלא אמרנו:
1. אל תתנו לילדים להתהלך יחפים בחוץ.
2. נעלו נעליים סגורות וגבוהות בטיולים.
3. בדקו ונערו היטב שקי שינה, סדינים ושמיכות לפני השינה.
הכשת נחש
הנחשים הארסיים בארץ הם צפע ארץ ישראל, אפעה, שפיפון הנגב, עכן גדול, עכן קטן, צפע עין גדי, צפע החרמון והפתן השחור. ברוב זמנם מסתתרים הנחשים מתחת לסלעים או מאחורי סלעים. רוב פעילותם הינה באביב, בשעות הערב המוקדמות.
הם לרוב אינם תוקפים בני אדם, אלא מתגוננים. טרם התקיפה, עשויים הנחשים להשמיע קולות איום כדוגמת לחישה, חיכוך גופם או תנועות מאיימות. הנחש מכיש באמצעות נשיכה: ארס הנחש חבוי בבלוטות ומוזרק לנפגע דרך שיניהם החלולות. רוב הנפגעים נבהלים, מחווירים וסובלים מהזעה מרובה ואף עשויים להגיע למצב של איבוד הכרה.
הטיפול:
- הרגיעו את הנפגע והשכיבו אותו במנוחה מוחלטת, כדי להקטין ככל האפשר את התפשטות הארס בגוף. אם אפשר – קבעו את גופו כדי להפחית למינימום כל תזוזה.
- הזעיקו בדחיפות צוות מד"א, אשר יפנה את הנפגע לבית החולים. אם אפשר, הביאו את הנחש לבית החולים כדי לקבוע את סוג הארס ואת הטיפול הנכון.
- אין למצוץ את הארס, אין להניח חוסם עורקים על האיזור המוכש ואין לקרר את איזור ההכשה, שכן הקירור אינו מועיל ועלול להחמיר את הנזק.
- יש להימנע ממתן משקה אלכוהולי לנפגע: האלכוהול מגביר את זרימת הדם ועלול להחיש את התפשטות הארס בגוף.
נשיכת כלב או שועל
הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, אולם הכלבת, מחלה נגיפית, עלולה להביא למות האדם הננשך זמן קצר לאחר ההדבקה. הנגיף מועבר בעיקר דרך רוק הכלב באמצעות נשיכה, אולם הנפגע עלול להידבק גם באמצעות ליקוק באיזור שבו יש פצע ואף שריטה קלה.
מחלת הכלבת מתחילה במספר ימים של חום, כאבי ראש, חולשה, בחילות והקאות, כאבי גרון, שיעול, איבוד תיאבון וכאבי שרירים. תוך מספר ימים מתלווים פגיעה במצב ההכרה, בלבול, הזיות, חשיבה מוזרה, החמרת כאבי הראש עד להתכווצויות ושיתוקים. לבסוף משתתקים מיתרי הקול, מוגברת הפרשת הרוק עד לתמונה האופיינית של ריר וקצף היוצאים מהפה.
הטיפול:
1. נקו היטב את הפצע במים וסבון.
2. חטאו את האיזור וחבשו את הפצע בתחבושת סטרילית.
3. יש להעביר את הכלב הנושך להסגר שיקבע האם נדבק בכלבת. את הנפגע יש לפנות ללשכת הבריאות המקומית של משרד הבריאות, שם ינתן חיסון נגד כלבת.
4. בדקו האם הננשך קיבל חיסון אנטי טטנוס בחמש השנים האחרונות. אם לא, יש לגשת לחדר המיון כדי להתחסן תוך 48 שעות מרגע הנשיכה.
עקרבים ועכבישים
בישראל נפוצים כ-12 סוגי עקרבים, כשהמסוכן בהם הוא העקרב הצהוב המצוי, הנראה בגוונים צהוב עד כתום. העקרבים חובבי מסתור ומצויים תחת סלעים באיזורים מדבריים יבשים או לאורך החוף.
ארס העקרב המכיל חלבון, גורם לאודם, צריבה וגרד תחילה. לעתים מופיע כאב עז המתלווה לחרדה וקצב לב מהיר. אצל אלה הרגישים לארס העקרב, עלולה להתפתח תגובת הרעלה המביאה לריור מוגבר, כאב בטן, בצקת ריאות (הצטברות נוזל בריאה) עד לחוסר הכרה.
שני סוגי עכבישים מסוכנים נפוצים בישראל: אלמנה שחורה וששן חום. עקיצת העקרב גורמת להופעת אודם במקום ופסים אדומים הנמשכים מאיזור העקיצה. בנוסף מופיע כאב עז, התקשות של הבטן ולעתים גם נמק באיזור העקיצה.
הטיפול:
1. כמו בהכשת נחש, נסו להרגיע את הנפגע. כל תזוזה שלו, תגביר את זרימת הדם לגף הפצועה וממנה הארס יתפשט בגוף.
2. קררו את מקום העקיצה.
3. פנו את הנפגע לבית החולים במהרה. במידת האפשר הביאו את העקרב או העכביש, בצנצנת סגורה כמובן.
עקיצות דבורים, דָבּוּרים וצרעות
במרבית המקרים, עקיצות אלו אינן מהוות סכנה, אלא במקרים של רגישות יתר לחיה העוקצת, ריבוי עקיצות או עקיצה באזור הגרון. הסימנים לעקיצות הינם פשוטים וביניהם אדמומיות, כאב מקומי, נפיחות או בצקות העלולות להתפתח לבעיה מערכתית. במקרים הקשים יותר יופיעו קוצרי נשימה, פריחה כללית, גירוד, כאבי ראש וירידה בלחץ דם.
הטיפול:
במידה והתגובה אינה חמורה, הטיפול הוא שטיפת הפצע עם מים וסבון, הוצאת העוקץ על ידי גירוד עדין (על ידי להב ובצורה מאוזנת) וקירור מקום העקיצה. אם החולה איבד את הכרתו יש לבצע החייאה.
קרציות
היצורים האלה חובבי הכלבים, מוצצים את הדם ועל הדרך מעבירים מגוון מחלות. דרך המציצה ערמומית למדי: במקביל לשאיבת הדם, מפרישה הקרציה נוגדי קרישה, מעכבי מערכת חיסון וחומרים אנטי דלקתיים לאיזור הנשיכה, המסייעים לקרציה להמשיך ולקבל אספקת דם מבלי שהנפגע חש בה. החומרים האלה גם מסייעים להעברת המחלות.
הקרציות עלולות להעביר כאמור מגוון רב של חיידקים, נגיפים ואחרים. הסכנה המרכזית מעקיצת קרציות היא מחלת ליים, הנגרמת על ידי קרציה מסוג החיידק בורליה בורגדורפרי, הגורמת לפריחה, חום, חולשה, כאבי ראש, כאבי שרירים ומיפרקים, דופק מואץ עד להופעת דלקת קרום המוח ושיתוק. הבשורות הטובות הן שהחיידק אינו מצוי בישראל וקיים טיפול יעיל באמצעות אנטיביוטיקה.
הטיפול:
אם זיהיתם קרציה, הסירו אותה מהעור בזהירות, באמצעות פינצטה וחטאו את המקום היטב באמצעות חומר חיטוי אלכוהולי.
אם לא הופיעו תסמינים כללים ובהם חום, פריחה, כאבי שרירים ומיפרקים, כאבי ראש, נקודות אדומות שאינן נעלמות בלחיצה קלה או אודם הולך ומתפשט סביב איזור העקיצה, תוכלו לפנות לביקורת אצל הרופא המטפל בקופת חולים. אם אחד התסמינים המתוארים הופיע, פנו מיד לחדר המיון לצורך בדיקות וקבלת טיפול אנטיביוטי מונע.
זחל טוואי התהלוכה
תהלוכן האורן או בשמו המדעי תומטופואה פיתיוקמפה הוא זחל ששערותיו המכילות ארס צורבות וגורמות לאלרגיה העלולה להימשך גם שבועיים. במגע של שערות הזחל עם העין, נוצר גירוי עז, דמעת, אודם והגבלה בכושר הראייה. שאיפה של הארס הצורב עלול לגרום לקשיי נשימה, צפצופים ושיעול. בליעה של הארס גורם לגירוי עז במערכת העיכול, הפרשת ריר, קשיי בליעה, בחילות והקאות.
במקרה של מגע עם הזחלים, יש להסיר מהר ככל האפשר את השערות מהעור או העיניים, לשטוף את המקום במים זורמים ולפנות לחדר המיון. הטיפול הוא באמצעות תרופות אנטי היסטמיניות המעכבות את התהליך האלרגי, ולעתים בשילוב עם תרופות ממשפחת הקורקיטוקסטואידים, המפחיתים את התהליך הדלקתי-אלרגי. במקרה של שאיפה וקשיי נשימה יש לעתים צורך גם באינהלציות ובהשגחה רפואית.
