א-זהאר: השלב הראשון - שחרור כל פלסטין

למי שחשב שממשלת האחדות הפלסטינית תמתן את עמדות החמאס, כדאי לקרוא את הדברים הבאים שנאמרים מפי מחמוד א-זהאר, לשעבר שר החוץ בממשלת החמאס, וכיום האיש החזק של התנועה בשטחים. החמאס, כך הבהיר, ממשיך לדגול בשחרור כל פלסטין, וזה רק שלב הביניים. היעד הסופי, לדבריו - הכנסת האיסלאם לכל בית בעולם - באמצעות שלטון חליפה.

הדברים נאמרו בשבוע שעבר בכנס לציון יום השנה לחיסולו של אבו-יוסף אל-קוקא, מפקד פלוגות סלאח-א-דין, הזרוע הצבאית של ועדות ההתנגדות העממית. הנוסח המלא של הנאום הגיע הבוקר (יום א') לידי ynet, והוא מצביע על הקשחה אידיאולוגית בעמדת חמאס. 

הפגנה של החמאס, שנערכה בסוף השבוע ברמאללה (צילום: רויטרס)

לדברי א-זהאר, קווי היסוד של הממשלה הפלסטינית אינם מייצגים את עמדת החמאס. זהו רף מינימלי שאמור לאחד כוחות פוליטיים שונים ברשות, אבל עמדת החמאס שונה בתכלית: "תוכנית הממשלה הנוכחית תימשך לכל היותר על פני שלוש שנים, אבל תוכניתנו היא שחרור פלסטין, כל פלסטין, וזה רק שלב הביניים. התוכנית האסטרטגית שלנו היא הכנסתו של האיסלאם לכל בית. לכן, אין לחשוש לעתיד תנועת החמאס. אנו חסינים מפני כל הלחצים והאילוצים, והמחלות של העמים" אמר א-זהאר.

עמדת החמאס, הבהיר, שונה ממצע הממשלה הפלסטינית. "אנו מאחלים לממשלה להצליח, אבל תוכנית החמאס מתבססת על האמנה שלה. מבחינתנו ההתנגדות אינה טקטיקה, ההתנגדות היא תרבות". 

השינוי שמציג א-זהאר הוא בראייה של חמאס כתנועה איסלאמית כוללת, ולא רק כתנועה איסלאמית שאמורה לשחרר את השטחים. לדעתו, יש להכין את השטח לשלטון איסלאמי כולל, תחת חליפה (המנהיג המוסלמי - כמו אפיפיור אצל הנוצרים) שינהיג את האיסלאם בעולם. מקור בחמאס אומר ל-ynet כי דבריו של א-זאהר מייצגים את התנועה.

המקור אומר כי ישיבת חמאס בממשלה יצרה בלבול ברחוב הפלסטיני בנוגע לעמדות האמיתיות של החמאס: "דיוני האחדות הביאו לכך שהגבול בין עמדות התנועה לעמדות הממשלה היטשטש, ודברי א-זהאר, לא רק שמבהירים את עמדת החמאס, אלא מדגישים את היותה חלק מתנועה איסלאמית עולמית שנועדה להביא להקמתה של מדינה איסלאמית בכל העולם הערבי והמוסלמי". 

המודל של תנועת החמאס הופך, לדברי א-זהאר, לדוגמה במקומות רבים בעולם. ולכן ההערכה ברשות ובעולם הערבי, כי הקמת ממשלת האחדות נועדה בראש ובראשונה לנסות ולצמצם את ההשפעה הרעיונית והאידיאולוגית של החמאס על ההמונים בשטחים ובעולם הערבי, על-ידי הצגתה של תנועה פרגמטית פוליטית.