אלפא רומיאו 159 - ספורט או סאלון?

שנה שלמה חלפה מאז אירוע ההשקה של אלפא רומיאו 159 לעיתונאים ישראלים, שנערך כבר אז כשנה אחרי חשיפתה, אי-אז בתערוכת ז'נבה 2005. ובכל זאת, למרות כל הזמן הזה, כבישי הארץ נותרו נטולי 159.

הסיבה, כמו לעיתים קרובות אצל אלפא בפרט והאיטלקים בכלל: היעדרה של תיבת הילוכים אוטומטית. בלעדיה אין למכונית - כמעט שום מכונית - סיכוי להצליח בישראל, גם אם היא בעלות יומרה ספורטיבית. אולם, עם תחילת שיווקה של גרסת ה-Q4 של ה-159, המצוידת בהנעה כפולה ובתיבה אוטומטית רגילה, המצב עשוי להשתנות. אז יצאנו לבדוק אותה.

נטל העבר

עם תיבה אוטומטית או בלי, אלפא 159 - כמו כל אלפא - היא קודם כל העיצוב. הסבכה הקדמית המסורתית, הצללית הנמוכה, סמל הנחש והצלב הגאה. אי אפשר לטעות במוצאה. ובכל זאת, גם אי אפשר שלא להרגיש מעט אכזבה. ה-156, קודמתה, הייתה נאה יותר, סקסית הרבה יותר. לעומתה, מכונית המבחן נראתה קצת שמרנית, מרובעת-משהו.

והרגשת האכזבה אינה מרפה בתוך תא הנוסעים. אכן, העיצוב נאה ונעים ו"איטלקי", אבל חסרה הנשמה היתרה. מדי המהירות והסל"ד ויתרו למשל על צמד "צינורות המפלט" בהם התארחו בעבר, לטובת סביבת מגורים שטוחה ובנאלית. למרבה השמחה, המחוונים המשניים - מד דלק, שמן ומים - נותרו שקועים בקונסולה המרכזית.

נקודות תורפה מסורתיות של אלפא, איכות החומרים ואיכות ההרכבה, זכו לטיפול שורש לרגל רצונה של אלפא לתת "פייט" רציני ליריבות הגרמניות. והפלסטיק אכן איכותי מאי פעם, ואין בנמצא דיפונים רופפים כבעבר. אך למרות השיפור, האיכות עדיין אינה "גרמנית". מכונית המבחן, שרשמה כ-7,000 ק"מ בלבד, קרקשה וזמזמה יותר מן הראוי.

עוד פער מהיריבות הגרמניות נרשם במרחב המחייה. עם בסיס גלגלים של 270 ס"מ, אין פלא שהמושב האחורי מציב מרחב מצומצם למדי לרגליים ולברכיים. לשם השוואה, ב.מ.וו סדרה 3 ומרצדס C קלאס החדשה מציעות שישה ס"מ נוספים, ואפילו לקסוס IS, הנחשבת לקמצנית יחסית בסעיף המרחב, מציעה שלושה ס"מ נוספים.

מתכון מפתה

את הנימה המאוכזבת אמורה לנפץ היכולת הדינמית של ה-159, והמתכון הבסיסי אכן נראה מפתה: מנוע V6 בנפח 3.2 ליטר, 260 כ"ס, הנעה כפולה המעבירה 57% מהכוח לגלגלים האחוריים, תיבה אוטומטית בעלת שישה הילוכים ואפשרות לתפעול ידני. שמישהו יקשור לנו את רגל ימין, או שזה ייגמר בשלילה לשלושה חודשים ועבודות פרך במטה משטרת התנועה.

אבל מספיקות שתיים-שלוש פניות כדי להבין שגם כאן התרחקה אלפא מאמת המידה הגבוהה שהציבה ה-156. אין ויכוח על כך שה-159 היא מכונית מהירה, מאד מהירה. גם אין ויכוח על כך שהיא מהנה. אבל היא אינה מהנה כמו קודמתה, וזו בעיה. ההגה אינו שופע רגש, התגובה להיגוי אינה מידית ומחשמלת כמו ב-156, וההרגשה הכללית היא שבמשוואה של "מכונית סאלון-ספורט", ה-159 היא יותר סאלון מאשר ספורט.

אחת הבעיות העיקריות של ה-159 בכל הנוגע להתנהגות היא המשקל: גרסת ה-Q4 שוקלת - שימו לב - 1,740 ק"ג מאד-מאד כבדים. ב.מ.וו 330, למשל, שוקלת כ-200 ק"ג פחות. והמשקל הזה גובה את מחירו בביצועים. הנתונים הרשמיים אמנם מבטיחים - 7.0 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, 240 קמ"ש מרביים - אבל ה-159 אינה מרגישה מהירה כמו שאפשר לצפות. גם מהמנוע אפשר לצפות ליותר. חסר לו "פאנץ'" אמיתי בסל"ד גבוה והצליל שלו אינו סקסי ו"אלפיסטי" כמו זה של ה-V6 הישן של אלפא.

לקנות או לא לקנות?

הסיבה העיקרית להעדיף אלפא בעבר על-פני יריבות גרמניות, הייתה הייחוד הספורטיבי, אותו ניצוץ שנדלק בעיניים כשהנהג אוחז בהגה. אולם לאחר שהאיטלקים הבינו כי יש מעט מדי לקוחות שמחפשים ספורטיביות כזו, הם פנו למכנה משותף רחב יותר והחלו לייצר מכוניות מאוזנות, בוגרות יחסית.

אלא שבכך מאבדת אלפא את הייחוד ואת הסיבה להעדיף אותה. ה-159 אמנם מגובשת ואיכותית - אולי האלפא האיכותית מעולם - אבל יריבותיה עם תג מחיר דומה טובות ממנה: ב.מ.וו 325 מהנה יותר, מרצדס C280 החדשה כנראה נוחה בהרבה, ולקסוס IS איכותית וזולה בהרבה - גם אם חלשה יותר. כולן מציעות חבילה כוללת טובה ומשכנעת יותר. אז נכון, ה-159 יפה מהן, אבל עם תג-מחיר של 345 אלף שקל, זו לא סיבה מספיק טובה כדי להעדיף אותה על פניהן.