אלם העתיד
מדור שבועי מציג מדי יום שישי עבודת אמנות חברתית/פוליטית, לצד שיר המגיב למציאות כאן ועכשיו
ורד ניסים, "דיוקן פסים", צילום, 2005
* * *
הערבית שלי אילמת / אלמוג בהר
הערבית שלי אילמת
חנוקה מן הגרון
מקללת את עצמה
בלי להוציא מילה
יֵשֵנָה באוויר המחניק של מקלטֵי נפשִי
מסתתרת
מבני-המשפחה
מאחורי תריסי העברית.
והעברית שלי גועשת
מתרוצצת בין החדרים ומרפסות השכנים
משמיעה קולה בַרבים
מנבאת בואם של אלוהים
ודחפורים
ואז מתכנסת בסלון
חושבת את עצמה
גְלוּיוֹת גלוּיוֹת על שפת עורה
כסוּיוֹת כסויות בין דפי בשרה
רגע עירומה ורגע לבושה
היא מצטמצמת בכורסא
מבקשת את סליחת לבה.
הערבית שלי פוחדת
מתחזה בשקט לעברית
ולוחשת לְחברים
עם כל דפיקה בשעריה:
"אהלן אהלן".
ומול כל שוטר עובר בַרחוב
שולפת תעודת זהות
מצביעה על הסעיף המגונן:
"אנא מִן אל-יַהוּד, אנא מִן אל-יַהוּד".
(והעברית שלי חירשת
לפעמים חרשת מאוד.)
2004, מתוך הספר "צמאון בארות" שיראה אור השנה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
