הדיסטורשן של בנאי
יוסלס איי-די? להקה טובה מאוד. סיילם? ייחודי. סיסטם אוף א דאון? מומלץ. פעם בחודש נביא לכם את דעותיהם של גדולי המוזיקה הישראלית לגבי מוזיקה כבדה. לפתיחה, קבלו את יובל בנאי
כשחושבים על רוק "מייד אין יזראל", מייד עולה שם אחד בראש הרבה לפני כולם: משינה. כשחושבים על משינה כלהקה, עולה בראש היצירה המקומית. מהכאסח של "את באה לבקר" לרגש של "אנחנו שניים" או ליצר הנעורים של "שלג צח".
מתוך כבוד וסקרנות חיפשנו לנו צליל מוזר, מתכתי ומשוחרר והגענו בבוקר לאולפן בדרום תל-אביב בכדי להשמיע ליובל בנאי כמה ממוקדי הדיסטורשן של ימינו ולשמוע את חוות דעתו עליהם ועל הז'אנר.
"גדלתי על הרבה סגנונות מוזיקה", מספר בנאי, "'דיפ פרפל', 'לד זפלין' ו'ריינבו' היו דברים ששמעתי באופן סדיר יחד עוד המון סגנונות. אוסף האלבומים שלי הוא עצום וכולל הרבה דברים. אהבתי את אליס קופר ואת ההופעות שלו, לא כל דבר בסגנון אני אוהב, אבל תשמע, להקות כמו 'איירון מיידן' או 'בלאק סאבת'' הן להקות קאלט. ראיתי הרבה אמנים שהגיעו לארץ, בין היתר את Hanoi Rocks בקולנוע דן ב-84'. זו היתה תקופה מטורפת, הגיעו לכאן אמנים בעלי שם בזה אחר זה".
אז פתחנו את המערכת והכנסנו להילוך ראשון.
Useless - I.D – Bring Me Down
(מתוך No Vacation From The World)
בנאי: "אני מכיר טוב את Useless ID, יצא לי לראות אותם בהופעה בהולנד יחד עם הבן שלי, אלישע (שמנגן בלהקת הפאנק רוק 'Got No Shame'), הרגשתי גאווה שאני מישראל בהופעה הזו. מאד נהניתי לראות אותם, הם מופיעים טוב מאוד וידעו להזיז את הקהל שרובו לא הכיר אותם קודם לכן. אני מעריך להקות כאלה שלוקחות את עצמן קדימה, שרות באנגלית ומכוונות לחו"ל. היום הפאנק רוק חם מאוד בעולם, מ'גרין-דיי' ועד 'נו יוס פור אה ניים'. זה סטייל מאד חזק שמדבר להרבה מאוד אנשים, אני אוהב את רוח הדברים כאן, יוסלס היא להקה טובה מאד".
"Useless ID". לוקחת את עצמה קדימה
In Flames – Reroute To Remain
(מתוך האלבום Reroute To Remain)
"הכי אהבתי כאן את הסולן, את הדינמיות שלו. הסאונד תופים מנופח מדי ובומבסטי מדי וזה לא מוציא החוצה את הבשר שלהם. שיר בסדר, נשמע מודרני ועדכני אבל בגדול ממש לא התחברתי".
Samael – Inchallah
(מתוך האלבום Reign Of Light)
"מעניין השילוב של המוזיקה האלקטרונית והמטאל. יש פה משהו חדש: מטאל עם מכונת תופים ולופים ומגע קצת מזרחי. זה מעניין, אנשים עושים בשנים האלו קרוס אובר מטורף של סגנונות, טראנס עם גיטרות, מוזיקת עולם עם רוק ומה לא. אני כמוזיקאי אוהב לשמוע דברים חדשים ומרעננים. מעבר לזה הם שווייצרים ואני אוהב את הקטע האלקטרוני-מתועש של הלהקות משם כמו Yellow ו-Young Gods".
Betzefer – Fucking Rock n Roll
(מתוך האלבום Down Low)
"שמעתי שהם מצליחים עכשיו בחו"ל. יש להם סאונד טוב אבל השיר נשמע לי קצת רטרו. במובן מסוים, הנגינה טובה אבל אין כאן משהו חדש מוזיקלית או ווקאלית. זה רוק אנד רול ומטאל פשוט ועשוי טוב, אבל שמעתי כבר דברים כאלה. בלי קשר לזה אני מאוד שמח על כל הצלחה של להקה ישראלית בחו"ל ושמעתי שהם מאוד מצליחים וזה נפלא".
Nevermore – The Sound Of Silence
(מתוך האלבום Dead Heart In A Dead World )
"הם אמריקאים? – מיד שומעים את זה. הדיוק, ההפקה, אי אפשר לפספס, לעומת המקור (של סיימון וגרפינקל, י.ש) אין דמיון. נשאר רק הטקסט, אבל הנגינה שלהם מאד מרשימה. התפקידים מתחלפים דינמית נכון, הסאונד מצוין, אטרף אמיתי. זה מסוג הדברים שאני אוהב בסגנון הזה, את ההליכה עד הסוף עם האינטיליגנציה בכתיבה והעניין, אהבתי את זה".
Stratovarius – The Kiss Of Judas
(מתוך האלבום Visions)
"אם יש סגנון במטאל שאני פחות מתחבר אליו זה הסגנון הזה. הדבר היחיד שכן אהבתי כאן זה נגיעות הפרוגרסיב בקלידים ובגיטרות בחלק השלישי של השיר. מעבר לכך, מדובר בשילוב ממוצע של מטאל, עם פופ שמאד בולט בהפקה, גל חדש ובסוף היום זה ממש לא דיבר אלי".
Salem – Flames
(מתוך האלבום A Moment Of Silence)
"את האלבום הזה לא שמעתי מעולם אבל את הלהקה אני מכיר מאז תקופת 'הפינגווין' באמצע שנות השמונים. אהבתי את המילים של השיר הזה וגם את המוזיקה. שיר טוב מאוד, לעניין, נשמע ייחודי, אהבתי מאוד".
System Of A Down – B.Y.O.B
(מתוך האלבום: Mezmerize)
"הפקה מצוינת של ריק רובין שבעיני עשה כאן עבודה נפלאה. אני ביקשתי מיוזמתי לדבר על ההרכב הזה מפני שגם אני וגם כל חברי משינה מאוד אוהבים אותם. יש בהם משהו מאוד ייחודי אולי בגלל הקטע הארמני, זה סוג של מטאל עם הארדקור, עם סקא, עם מלא השפעות מטורפות בהרבה צבעים, גיטרות מעולות, קטעים כבדים מאוד לצד קטעים מרגשים. זה לא משעמם לרגע וזז כל הזמן. אני מאוד ממליץ על האלבום הזה".
בשלב מסוים נכנס לחדר גיטריסט הלהקה, שלומי ברכה, ומייד מתפתחת שיחה בענייני דיסטורשן. במהלך השיחה אנחנו מדברים על להקות כמו "ספלטורה", "קרייטור" ועוד. מסתבר שגם ברכה יודע לא מעט על מה שקורה בצד האפל של הירח. חייבים להודות שלמרות שחלפו עשרים שנה מאז הוציאה "משינה" את אלבומה הראשון, אצל ברכה, בנאי ושאר החברים בלהקה, הרעב למוזיקה חדשה, הרצון להכיר, להתפתח, לספוג ולהיחשף עוד לא נגמר. האמת? גם לא נראה שייגמר בזמן הקרוב.
לפנייה לכתב/ת 
