הסופר קורט וונגוט הלך לעולמו

וונגוט, שתמיד התפאר שחי חיים ארוכים למרות הרגלי העישון שלו, סבל מנזק מוחי בלתי הפיך לאחר שנפל שבביתו שבמנהטן לפני כמה שבועות, כך סיפרה אלמנתו, הצלמת ג'יל קרמנץ.

וונגוט כתב מחזות, מאמרים וסיפורים קצרים, אך הרומנים שלו, הם שעשו אותו לקלאסיקון של תרבות הנגד האמריקנית ולאייקון ספרותי, במיוחד בקרב הסטודנטים בשנות ה-60 וה-70.

ספריו של וונגוט טיפלו באופן הומוריסטי בשאלות הגדולות של הקיום. כתיבתו היתה תערובת של הבדוי והביוגרפי וסגנונו נטה לפסקאות של משפט אחד, סימני קריאה והדגשות. הוא ניצב בשורה הראשונה של הסופרים האמריקנים המודרנים, בזכות ההומור השחור, כתיבתו העוקצנית, החצופה והביקורת החריפה שהוא מותח על החברה האמריקנית. ספריו יצרו עולמות אלטרנטיביים ואוכלסו בדמויות צבעוניות ובגזעים ודתות פרי דמיונו הקודח. הידוע ביניהם, "בית מטבחיים 5", נכתב בעקבות הפצצת דרזדן במלחמת העולם השנייה. וונגוט, שראה את דרזדן המופצצת במו עיניו, כשבוי מלחמה, טען כי היה זה אירוע מכונן בחייו. אשר שימש בסיס לרומן שראה אור ב-1969, ויצא נגד המלחמה בוייטנאם, המתח הגזעי ואי הצדק החברתי והתרבותי.

וונגוט כבש את מעמדו כגיבור תרבות כשהספר הגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר. הספר אף הוחרם בבתי ספר וספריות בשל התוכן המיני, השפה הבוטה ותיאורי האלימות שבו. ברומן מופיע הביטוי "so it goes" שהיה למטבע לשון בפי המתנגדים למלחמת וייטנאם. אחרי פרסום הספר, שקע וונגוט בדיכאון, ונשבע לא לכתוב יותר. ב-1984 ניסה לשים קץ לחייו בעזרת כדורי שינה ואלכוהול.

בין המבקרים, יש שטענו כי הוא המציא סגנון ספרותי חדש, ואחרים האשימו אותו במחזור נושאים ודמויות. ספרו האחרון של וונגוט, "אדם ללא ארץ", אוסף רשימות ביוגרפיות, ראה אור ב-2005 והיה רב מכר. תרגום מחודש של "בית מטבחיים 5" יראה אור בחודשים הקרובים בהוצאת זמורה ביתן.

וונגוט נולד באינדיאנפוליס ב-1922, דור רביעי למשפחה שהיגרה לאמריקה מגרמניה. הוא למד ביוכימיה באוניברסיטת קורנל. לאחר מלחמת העולם השנייה התמחה באנתרופולוגיה באוניברסיטת שיקגו.

וונגוט, שברשותו היו בתים במנהטן ובהמפטונס בניו יורק, אימץ את שלושת ילדיה הקטנים של אחותו לאחר מותה. היו לו גם שלושה ילדים משלו מאשתו הראשונה, אן קוקס, ומאוחר יותר אימץ בת, לילי, עם אשתו השנייה.

ספריו של וונגוט: "הסירנות של טיטאן" (1959), "אמא לילה" (1961), "עריסת חתול" (1963), "יברך אותך אלוהים, מר רוזווטר" (1965), "בית מטבחיים 5" (1969), "ארוחת בוקר של אלופים" (1973), "סלאפסטיק" (1976), "ציפור כלא" (1979), "דיק הצלף" (1982), "גלפגוס" (1985), "זקן כחול" (1987), "הוקוס פוקוס" (1990), "רעידת זמן" (1997), "ברוכים הבאים אל בית הקוף" (1982), "קופסת הטבק מבגומבו" (2000), "יברך אותך אלוהים, ד"ר קבורקיאן" (2002).