סיפורה של כבאית מאוזרחת

הכבאית של אורי איילון צדה את עיני לפני מספר שנים, באחד האירועים השנתיים של מועדון החמש. בין מכוניות מוכרות וצפויות כמו סיטרואן דה-שבו, רובר P5 וסוסיתא, ניצב בגאון עוף מוזר, מעין כבאית בצבע אדום בוהק. ובאמת שדי בסיטואציה ביזארית כזו כדי למשוך את תשומת לבי. בטח כאשר החזית נראית לפתע מוכרת, עם סבכת שבעה חריצים וכיתוב "Jeep". ואכן, החברה שהביאה לעולם את רכב השטח המיתולוגי, ייצרה משאיות קלות למטרות חקלאיות ונשיאת מטענים מכל סוג, החליטה לייצר גם במכונה שנושאת חצי טון מים לטובת כיסוי שריפות.

עובדת כמו גדולה, למרות שהיא קטנה (צילומים: רני פלג)

העובדות היבשות

למשאית הקלה שאתם רואים בתמונות, מתוצרת ג'יפ, קוראים באופן רשמי FC170. מדובר ברכב שיוצר בין השנים 1957 ל-1965, בסך הכל ב-27,801 עותקים. הרעיון היה להציע משאית קלה עם הנעה לכל הגלגלים, עם שטח רב למטען. מערכות ההנעה המוכרות של ג'יפ ושלדת CJ5 היו הבסיס. ואילו תצורת תא נהג שמוצב לפני הגלגלים הקדמיים איפשרה ליישם את הרעיון והעניקה את השם - ר"ת של Forward Control, שליטה מלפנים. כך נוצר משטח הטענה ארוך מאד, ארוך אף מבסיס הגלגלים, ובנוסף נמוך יחסית, לטובת נוחות תפעול.

לעומת דגם ה-150 שיוצר במקביל עם בסיס גלגלים קצרצר ומנוע ארבעה צילינדר של ה-CJ5, דגם ה-170 שניבט אליכם מהתמונות קיבל בסיס גלגלים של 2.63 מטר ומנוע "סופר-הוריקן" - שישה צילינדרים בנפח 3.7 ליטר, עם הספק מרבי של 105 כוחות סוס וקצת יותר מ-26 קג"מ. כל הכוח הזה, המגוחך בסטנדרט עכשווי, עובר לגלגלים דרך תיבת שלושה הילוכים.

אהבה רטובה

הכבאית "שלנו" שייכת לאורי איילון, החלה את חייה ב-1961 והגיעה ארצה כחלק מהסיוע האמריקני לישראל. מה שמסביר את לוח המתכת בתא הנהג, המציג בגאווה לוגו ידיים-שלובות של מפעל הסיוע. את חייה החלה הכבאית במפעל הלבידים של קיבוץ אפיקים, שם בילתה את חייה בחוסר מעש מבורך.

אגב, איילון הוא ממקימי מועדון החמש, אספן ומשפץ בנשמתו, אך אל עסקי הכבאות הגיע ממש במקרה. לפני שנים מספר נקלע לבית חברים בעין הוד, ובאותו זמן פרצה שם שריפה נוראית. אורי עזר לחברים להילחם בלהבות ונלכד בתחביב. אז גם נזכר בכבאית המאובקת מאפיקים, והחליט לשפצה.

בתוך הסדנה של אורי נראית הכבאית הרבה יותר קטנה מאשר בחברת מכוניות נוסעים. המשאיות המשמשות בימינו את כוחות הכיבוי גדולות ממנה משמעותית. אבל ממדים אלה מעניקים לה מראה חביב, והצבע הנוצץ והכרום עושים רושם מצוין.

בניגוד לרכבי אספנות אחרים עמם התעסק אורי בעבר, הכבאית היתה כלי רכב מבצעי לכל דבר ולכן הייתה במצב טוב, מה שחסך הרבה בעיות בתהליך השיפוץ. ובכל זאת, התהליך כלל טיפוח מכאני ושיפוץ קוסמטי מלא, כפי שיעידו הפח הנוצץ וחלקי הניקל הרבים. מערכות הכיבוי זכו גם הן לשיפוץ וחידוש נעורים. עם המנוע התעסק אורי בעצמו, את חלקי הניקל ועבודות הפחחות והצביעה העביר למקצוענים, בתהליך שארך כשנה. 

עם מראה מבריק ובעלים נלהב, פתחה הכבאית הקטנה פרק חדש בחייה. אורי עבר השתלמויות ככבאי, והחל לעבוד כמתנדב. עד היום הצליחה הכבאית, לכבות שתי שריפות במושב שלו ומגיעה גם למקומות רחוקים יותר. לדבריו, במקרה של שריפות רחוקות כדאי להודיע מראש, שכן הישישה אינה מסוגלת למהירות בה נעות כבאיות בנות זמננו.

כבאי וכבאית שללא ספק נולדו אחד לשני...

הכותב עורך את אתר השטח הישראלי