המדריך השלם להאצת תפקוד המוח

מדיטציה היא שיטה שמאפשרת השגת ריכוז, העלאת מודעות עצמית, התחברות למישור הרוחני, רגיעה ושיפור מצב הרוח. קיימות טכניקות וגישות רבות לביצוע מדיטציה: דמיון מודרך, שינון חוזר ונשנה של מילה מסוימת (מנטרה), תרגול נשימות ועוד.

לאחרונה בוצע בארה"ב מחקר ייחודי: מדענים מאוניברסיטת ויסקונסין הוזמנו על ידי הדלאי למה לבדוק את השפעת המדיטציה שבה עסקו נזירים בודהיסטים על המוח. לצורך המחקר נשלחו שלושה נזירים למעבדה בארה"ב. הנזירים, יחד עם קבוצת ביקורת בת עשרה סטודנטים מתנדבים, חוברו באמצעות חיישנים אלקטרוניים למכשיר אלקטרו - אנצפלוגרף (EEG) שבודק את גלי המוח, והתבקשו לבצע מדיטציה בפרקי זמן קצובים. החוקרים התעניינו במיוחד בגלי מוח מסוג גמא, שמעידים על איכות ההולכה החשמלית במוח ונחשבים לגלים המשמעותיים ביותר בעת תפקוד המוח בזמן הערות.

תוצאות המחקר הראו שהמדיטציה גרמה לפעילות שונה במוחם של הנזירים, בהשוואה למוחם של הסטודנטים: אצל הנזירים נצפתה פעילות רבה יותר של גלי גמא. גם זרימת גלי המוח אצלם היתה מאורגנת יותר בהשוואה לזו שבמוחם של הסטודנטים. אצל חלק מהנזירים נראתה פעילות גלי גמא עוצמתית יותר מכפי שנראתה אי פעם אצל אנשים בריאים.

עוד נמצא שהנזירים שעסקו יותר שנים במדיטציה היו בעלי הרמות הגבוהות ביותר של גלי גמא. החוקרים אמרו שתוצאות המחקר מוכיחות שמדיטציה עשויה לשפר באופן משמעותי את התפקוד המוחי, ושקיים קשר ישיר בין משך שנות המדיטציה לבין השיפור בתפקוד המוחי.

אומגה-3 היא חומצת שומן חיונית, שלא מיוצרת על ידי הגוף ויכולה להגיע אליו רק באמצעות מזון. היא מסייעת להוריד את רמת הכולסטרול בדם ועוזרת בספיגה של ויטמינים מסיסי שומן כגון A ,D ,E ו-K. הוויטמינים האלה מפחיתים את הסיכון ללקות במחלות כרוניות, מחלות לב, אלרגיה, דיכאון, עייפות וזיהומים. מקורות עשירים באומגה-3 הם דגי סלמון, סרדינים, פורל, מקרל, טונה או תזונה עשירה בדלעת ובפשתן.

במחקר שערכו מדעני אוניברסיטת פיטסבורג בארה"ב השתתפו 55 מבוגרים, שמילאו שאלונים בשני ימים נפרדים, שבהם תיעדו את תזונתם יום קודם לכן. בהמשך עברו המשתתפים הדמיה מוחית באמצעות סורק MRI. החוקרים בדקו בעיקר את החומר האפור במוח, שאחראי על עיבוד מידע ומצוי גם בשלושה אזורים מוחיים ששולטים במצב הרוח. במחקר נמצא שנבדקים שצרכו את הכמות הגבוהה ביותר של אומגה-3 היו בעלי הכמות הגדולה ביותר של חומר אפור באותם שלושה אזורים שקשורים במצב הרוח. ההשערה היא שצריכה של אומגה-3 עשויה להגדיל את כמות החומר האפור במוח כולו.

שתייה קבועה של תה ירוק ושחור מעכבת את פעילותם של אנזימים מסוימים במוח שקשורים בפגיעה בזיכרון, כך גילו לאחרונה מומחי אוניברסיטת ניוקאסל בבריטניה. בניסוי שערכו נבדקו מרכיביהם של קפה, תה ירוק ותה שחור בסדרת בדיקות מדעיות.

האנזים אצטילכולין אסטראז נמצא במשקעים החלבוניים שמצויים במוחם של חולי אלצהיי מר. האנזים הזה מפרק את המעביר העצבי אצטילכולין במוח ומפחית את ריכוזו - תופעה שמאפיינת את מחלת האלצהיימר. החוקרים מצאו שתה שחור וירוק מעכבים את פעילותו של האנזים.

החוקרים מצאו גם שתה ירוק מעכב אנזים נוסף, שנקרא ביתא סקראטז, שמשתתף ביצירת אותם משקעי חלבונים במוחם של חולי אלצהיימר. כעת מתכוונים החוקרים לערוך מחקרים נוספים בתקווה לפתח תרופה, שמבוססת על מרכיבי התה, לעיכוב המחלה.

תפריט תזונתי עשיר בדגים, בפירות, בירקות ובשומנים בלתי רוויים (דוגמת שמן זית), שמכונה תזונה ים תיכונית, מפחית את הסיכון לפתח אלצהיימר בשיעור של עד 40%. כך מצא מחקר חדש, שנערך באוניברסיטת קולומביה בארה"ב. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת 'Anals of Neurology'.

במחקר השתתפו 2,258 תושבי ניו יורק, שחולקו לשלוש קבוצות, בהתאם לסוג התזונה שלהם. החוקרים עקבו אחרי הנבדקים במשך ארבע שנים, שבמהלכן שיעור הלוקים באלצהיימר היה נמוך ב-%20-%40 אצל אלה שכללו בתזונתם דגים, פירות, ירקות ושומנים בלתי רוויים והמעיטו באכילת בשר וחלב.

סוד הקסם נעוץ בתזונה הכוללת ולא במרכיב תזונתי אחד: "הצירוף של תזונה ים תיכונית כולל מזונות רבים, כך שלא ניתן לדעת מה מהמזונות גרם להפחתת הסיכון לאלצהיימר", אמרו החוקרים. אחת ההשערות שהעלו היא שמרכיבי התזונה הים תיכונית, שידועים כמפחיתי סיכון ליתר לחץ דם ולמחלות לב, הם בעלי השפעה דומה על כלי הדם המוחיים. בנוסף, המזונות שכלולים בתזונה הים תיכונית הם בעלי אפקט נוגד חמצון, מה שעשוי להסביר את האפקט המגן מפני המחלה.

מבוגרים שנוטלים חומצה פולית עשויים לשפר את תפקוד המוח ותהליכי החשיבה שלהם. כך עולה ממחקר חדש שנערך בהולנד וממצאיו פורסמו בכתב העת 'לנצט'. רמה נמוכה בגוף של חומצה פולית גורמת לעלייה ברמה של חומר נוסף, שנקרא הומוציסטאין. המרכיב הזה קשור לסיכון מוגבר ללקות במחלות לב, בשבץ מוחי ובמחלות כלי דם אחרות.

מחקרים כבר גילו בעבר שהומוציסטאין פוגע בשכבה הפנימית של כלי הדם ומאיץ את היווצרותם של קרישי דם, ושחומצה פולית מפחיתה את רמות ההומוציסטאין. מהסיבה הזו ממליצים הרופאים למבוגרים שמצויים בקבוצת סיכון למחלות לב וכלי דם ליטול באופן יומיומי תוסף של חומצה פולית.

במחקר החדש נבדקו 818 מתנדבים בני 70-50. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות: האחת קיבלה חומצה פולית במינון יומי של 800 מיקרוגרם, והשנייה, ששימשה כקבוצת בקרה, קיבלה תרופת פלסבו. בתחילת המחקר, שנמשך שלוש שנים, מדדו החוקרים את רמת החומצה הפולית בדמם של הנבדקים, שעמדה על 12 ננומול לליטר בממוצע. בתום המחקר רמת החומצה הפולית בקבוצה שקיבלה תוספת עלתה ל-76 ננומול לליטר, בעוד שבקבוצת הבקרה היא נותרה סביב 13 ננומול לליטר.

החוקרים בדקו גם את רמות ההומוציסטאין בדמם של הנבדקים. בתחילת המחקר עמדה הרמה על 13 מיקרומול לליטר. בתום המחקר ירדה רמת ההומוציסטאין אצל הנבדקים שקיבלו חומצה פולית ל-10.1 מיקרומול לליטר, בעוד שאצל הנבדקים בקבוצת הביקורת נותרה הרמה דומה לזו ההתחלתית.

הנבדקים התבקשו גם לעבור כמה מבחני חשיבה בתחילת המחקר ובסיומו. החוקרים מצאו שאצל הנבדקים שלא קיבלו חומצה פולית היתה ירידה ניכרת יותר במהירות החשיבה ועיבוד הנתונים. גם תהליכי הזיכרון והשטף המילולי היו ירודים יותר בקרב הקבוצה הזו, בהשוואה לקבוצה שטופלה בחומצה פולית, שם נשמרה רמה קרובה לרמה ההתחלתית.

החוקרים קבעו שבקרב הנבדקים שטופלו בחומצה פולית תוצאות מבדקי הזיכרון היו דומים לשל אלה שצעירים מהם ב-4.7 שנים, מהירות החשיבה היתה דומה לזו של אנשים שצעירים מהם ב-19 חודשים, ומהירות עיבוד הנתונים היתה דומה לזו של צעירים מהם בכ-18 חודשים.

עוד מצאו החוקרים שבמבדק שמכונה 'זיכרון מעוכב', שמהווה את אחד המדדים העיקריים לתפקוד חשיבתי, נרשם שיפור דרמטי ביותר אצל הנבדקים שקיבלו חומצה פולית, ותפקודם המוחי היה זהה לשל אלה שצעירים מהם בשבע שנים. החוקרים ציינו שהתוצאות מובהקות יותר אצל אנשים בעלי רמות התחלתיות גבוהות של הומוציסטאין.

מחקרים רבים מהשנים האחרונות הרעיפו שבחים על הפעילות הגופנית כמתכון בדוק לבריאות ולתוחלת חיים ארוכה. פעילות גופנית, בין השאר, משפרת את חוזק דפנות כלי הדם, מפחיתה את רמות השומנים בדם והכולסטרול, שתורמות להיצרות כלי הדם ולהפחתה בזרימת הדם למוח, מאזנת את רמת הסוכר בדם ומשחררת אנדורפינים שתורמים להרגשה טובה ולהפגת לחצים.

חוקרי אוניברסיטת קולומביה מצאו שפעילות גופנית עשויה לשפר גם את הזיכרון. לדברי החוקרים, הפעילות הגופנית משפיעה על בלוטת ההיפוקמפוס במוח, שאחראית על מנגנוני הזיכרון. במאמרם, שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי 'PNAS', טענו החוקרים שבאמצעות סריקות מוחיות במכשיר MRI הם הצליחו לזהות יצירת תאי עצב חדשים באזור ההיפוקמפוס אחרי פעילות גופנית שביצעו נבדקים. בשלב הבא בכוונתם לבדוק איזו פעילות גופנית מצליחה להפחית את איבוד הזיכרון, כך שהרופאים יוכלו להמליץ עליה למטופלים.