פרופ' שלוי: לפסול מפלגות שרוצות מדינת הלכה
קבלת פרס ישראל על מפעל חיים לא מהווה עבור פרופ' אליס שלוי נקודת סיום. בראיון חגיגי ל-ynet היא מבטיחה שהמפכה הפמיניסטית בישראל עוד תמשיך, ושיש להילחם עוד ב"נוקשות וקשיחות הלב" של בתי הדין הרבניים בכל הנוגע לעגונות ומסורבות הגט. ואיך פותרים את הבעיות? הפרדת דת ממדינה והפרדת דת מהפוליטיקה יהיו התחלה טובה
אולי מעט מפתיע לגלות, אבל המודל הרוחני של פרופ' אליס שלוי, ממובילות המהפכה הפמיניסטית בישראל וזוכת פרס ישראל לחינוך – הם דווקא שני גברים: פרופסור זאב פאלק, ופרופ' ישעיהו ליבוביץ. שניהם מהווים בעבורה דגם של אנשים בעלי ידע מעמיק ביהדות, בעלי אדיקות עמוקה, מחויבות מוחלטת לדת היהודית, ויחד עם זה רוחב לב ורוחב ידיעות. אולם למרות ששלוי לא מצאה דמות נשית כמודל, במידה רבה בזכותה צומחות היום המנהיגות הנשיות של הדור הבא.
למרות כל החוליים הרעים בחברה, והפליית שנשים שעדיין נמשכת, שלוי (80) שומרת על אופטימיות. "בעבר אי אפשר היה לחלום שמישהי תזכה בפרס ישראל דווקא על פועלה למען מעמד האישה", היא אומרת בראיון חגיגי ל-ynet. "הזכייה בפרס מראה שהתחום הזה זוכה להכרה ציבורית והמפכה נמשכת. הדור הצעיר עסוק בנושא, יש לו ביטחון עצמי וידע להמשיך לחתור לחברה שוויונית באמת".
23 שנה עברו מאז שהקימה שלוי את שדולת הנשים בישראל, שהפכה את מעמד האשה לנושא חשוב על סדר היום הלאומי. השדולה בראשותה פעלה לחקיקה, הידיינות משפטית וחינוך, לקידום הנשים ורווחתן. בטקס הענקת פרסי ישראל שנערך היום (ג') היא תקבל על כך את פרס ישראל בתחום מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
פרופ' שלוי. העזה ראויה להערכה (צילום: אלכס קולומויסקי)
"פרופ' אליס שלוי היא מהפכנית ופורצת דרך - באומץ לב, ביושרה אינטלקטואלית ובחזון ארוך טווח", כתבו חברי ועדת פרס ישראל בנימוקים לבחירתה. "כך בתחום החינוך - כך בהפיכת בית הספר פלך לבנות בירושלים לבית הספר הניסויי הראשון בחינוך הדתי, שהוא באחת גם דגל מוביל לבתי הספר הדמוקרטיים בישראל. וכך בתחום החברתי, בו הישגה החשוב ביותר הוא הקמת 'שדולת הנשים בישראל', בראשה עמדה מייסודה ועד לאחרונה.
"כאישה שאורח חייה מעוגן בעולמה של המסורת היהודית ראויה העזתה לכל הערכה. זו באה לידי ביטוי בקידום בית ספר דתי הפתוח לדיאלוג עם החברה הישראלית החילונית, ובעיצוב הפמיניזם הדתי הנאור. בצד אלה ופעילויות חברתיות אחרות בקידום השיח לדו-קיום בין יהודים וערבים, מקיימת פרופ' שלוי משך עשרות שנים יצירה אקדמית פורייה".
לפרש את ההלכה בכל דור
בשנות ה-70' נחשפה שלוי לקשייהן של השנים העגונות, וככל שהעמיקה בנושא הבינה עד כמה נמצאת האשה במקום נמוך בחברה הכללית, ובחברה הדתית בפרט. ההכרה הזו חלחלה לתוך תוכה וגרמה לה לרצות להביא למהפכה בחינוך וליצור בית ספר מסוג אחר - מוסד חינוכי שבו הבנות לומדות גמרא ותורה שבעל פה, בית ספר שבו תהיה אינטגרציה בין לימודי קודש וחול והבנות ילמדו גם פילוסופיה ואמנות.
שנים ספורות עברו, ובאופן לא מתוכנן, נקרתה לדרכה ההזדמנות. שלוי, אם לשישה ילדים, היתה אמא לבת בבית הספר "פלך" בירושלים, בשנים שריחפה מעליו סכנת סגירה. היא התנדבה למלא מקום כמנהלת באופן זמני, אך בסופו של דבר נשארה שם 15 שנה. בית הספר בהנהלתה חרת על דגלו להקים דור של נשים שידיעותיהן בתחום ההלכה והתורה שבעל פה אינה נופלת מזו של הגברים, ואכן חלק מהבוגרות הקימו מוסדות תורניים, כמו מדרשת לינדנבאום - המקבילה לישיבות ההסדר לבנים.
ממרומי גילה וניסיונה, יש לפרופ' שלוי כמה מילות ביקורת על רמת הידיעות וההשכלה של התלמידים. "ריבוי המקצועות בתחום הטכנולוגי באים על חשבון לימוד התרבות העשירה שלנו, תרבות שיש להכיר אותה נוסף על תרבות של עמים אחרים", היא אומרת. "רמת הידיעות בשפה המדוברת והכתובה היא נמוכה. יש כמה דורות של יהודים שהם בורים ועמי ארצות בכל הקשור ליהדות. צריך חינוך יהודי במובן הרחב של המילה: תנ"ך, תולדות עם ישראל, ספרות עברית. פעם גם היו לומדים שירת ימי הביניים, שמונה פרקים לרמב"ם ,כוזרי".
היכולת של הנשים להגיע לשוויון וידע הובילה אותן, לדעתה של שלוי, למהפכה נוספת: דרישה מצדן למעמד שווה בכל הקשור לתפילה בבית הכנסת - שליחות ציבור, עליה לתורה – כפי שאכן קורה בחלק מהמניינים. לדבריה, עד לפני 20 שנה הבנות היחידות שידעו לקרוא בטעמי המקרא היו בנות של רבנים קונסרבטיביים שעלו מארה"ב, ואילו היום טקס בת מצווה שבו בנות עולות לתורה אינו כה נדיר.
שלוי סבורה כי בתוך היהדות הדתית אמנם יש נטייה לפלורליזם, אבל עדיין אין פלורליזם שמכיר בזרמים הלא-אורתודוכסים. כמי שנולדה בבית אורתודוכסי - אבל ליברלי ופתוח, כהגדרתה - היא ביצעה בשנות ה-90' מעבר חד ואמיץ לתנועה הקונסרבטיבית.
מה גרם למעבר הזה?
"באופן אישי נמאס לי להיות דמות שנייה בחשיבותה. ההרגשה הזו התחדדה במיוחד בשמחת תורה, שם הוּדרתי מהאפשרות לעלות לתורה ולקרוא בה. ההרגשה הזו אמנם ליוותה אותי מאז שנות ה-70', אבל היא הלכה והתעצמה ככל שהתבגרתי. התחלתי ללכת לתפילות בבית תפילה הקונסרבטיבי, אך אורח החיים שלי לא השתנה. אני מגדירה את עצמי יהודיה הלכתית, אבל ההלכה שלי היום היא ההלכה הקונסרבטיבית, שמודעת לזה שהלכה יש לפרש בכל דור".
בתי דין לגברים בלבד
במהלך השיחה עם שלוי נראה שאחד המניעים המרכזיים למהלך שעשתה הוא סוגיית העגונות ומסורבות הגט, שמטריד אותה כבר יותר מ-30 שנה. "נמאס לי מהנוקשות ומקשיחות הלב בכל הקשור לנושא הזה. אחרי שייסדנו ב-1984 את שדולת הנשים, התחלנו לפעול בצורה נמרצת, יחד עם ארגוני נשים נוספים, בעניין. פנינו לרבנים הראשיים והצענו להם פתרונות מעשים לבעיה, אבל שום דבר לא התקדם.
"בתי הדין הם על טהרת הגברים. אין ייצוג לנשים, וזה דבר פארודכסלי במדינה שיש בה נשיאת בית המשפט העליון. הדיינים החרדים הם בעייתיים מכיוון שהם לא מכירים את העולם שבחוץ, לא שירתו בצבא, וגדלו בחברה שבה האישה מנועה מלהופיע בבית המדרש או בית הכנסת, וכמובן שגם בבית הדין".
אז איך אפשר לפתור את הבעיה?
"קודם כל הפרדת דת ממדינה. הרבנות הראשית הוקמה על ידי מנדט בריטי כדי שיהיה ייצוג רשמי ליהודים בארץ. העיקרון של היהדות הוא עשה לך רב, ולא ייתכן שיהיה מוסד אחד שיש לו בלעדיות בכל מה שקשור למעמד האישה, לנישואין וגיור.
"צריך גם הפרדה של הדת והפוליטיקה - לא ייתכן שיהיה ייצוג למפלגות שמודות בפה מלא שהן חותרות לתיאוקרטיה במקום לדמוקרטיה. אין הגיון היום בפסולי החיתון כמו כהן וגרושה, וגם הנושא של התנועה הרפורמית יכול לבוא על פתרונו".
עם כל הפמיניסטיוּת וקידום הנשים, שלוי אומרת כי בפרס ישראל שתקבל יש חלק לא קטן לבעלה שסייע ותמך לאורך כל הדרך. היא מספרת שכשהיא התחילה לצאת מהבית, בן זוגה עבר שינוי מהפכני - אביו עבר לגור אצלם, והוא פרש מעבודה סדירה כדי לטפל בו ובילדים. "הורות זה עניין לשני הצדדים", היא אומרת בנחרצות, ומציעה לאישה שרוצה גם לגדל ילדים וגם לטפח קריירה למצוא בן זוג שהוא שותף אמיתי.
לפנייה לכתב/ת 
