קרית שמונה, על שום מה?
26 יישובים בארץ נקראים בשמם של לוחמים שנפלו בהגנה על המולדת, כמה מן היישובים קרואים על שם יותר מלוחם אחד. מקריית שמונה באצבע הגליל ועד עין השלושה במערב הנגב. על שם מי נקראים היישובים?
כמה מן היישובים קרואים על שם יותר מלוחם אחד. מקריית שמונה באצבע הגליל, דרך מעלה החמישה בהרי ירושלים ועד עין השלושה במערב הנגב. על שם מי נקראים היישובים?
קריית שמונה
עיר באצבע הגליל, בקרבת גבול לבנון. נוסדה ב-1949 כמעברת עולים בשם "חלסה", כשם הכפר הערבי שקדם לה. אחר כך נקראה "קרית יוסף", על שמו של יוסף טרומפלדור, ומאוחר יותר שונה שמה ל"קרית שמונה", על שם טרומפלדור המפקד ושבעת חבריו שנפלו על הגנת תל חי ב-1920. שמונת הנופלים טמונים בחלקת השומר, בבית הקברות של כפר גלעדי.
הקרב על תל חי, אף שנסתיים בנסיגת הכוחות העבריים, היה לאחד מסיפורי הגבורה המפורסמים בתולדות הציונות, והוא מהווה סמל לרעיון ההקרבה עד מוות למען המולדת, גבורת לוחמים, והגישה כי "אין נוטשים ישובים עבריים".
האריה השואג בתל חי (צילום: אריאל כרמון)
שתי אנדרטאות מצויות בקריית שמונה. האחת, בכניסה הדרומית, לזכר חלליה במערכות ישראל. באנדרטה שלושה טנקים, צבועים צהוב, כחול ואדום, ולצדם שיירי טנק פגוע על עמוד. שלושת הטנקים כבולים לטנק הרביעי בשלשלאות, וצביעתם מסמלת את הסבת כלי המלחמה למקום משחקים. האנדרטה השנייה, בכניסה הצפונית, לזכר שלושה חיילי גולני שנהרגו בתאונת דרכים במהלך מבצע ליטני (1978).
גבעת השלושה
קיבוץ ממזרח לפתח תקווה. נוסד על ידי גרעין תנועת "החלוץ" בשנת 1925 בתחומי העיר פתח תקוה. חלק מהמבנים של הקיבוץ המקורי אף נותרו על כנם ונמצאים מול מוזיאון יד לבנים ברחוב ארלוזורוב שבעיר.
נקרא על שם שלושה פועלים בני פתח תקווה: מנחם גרויליך, אייזיק מרינג ושמואל שטרייפלר, שהתנדבו להסגיר עצמם (1916) במקום אחרים, לידי השלטונות העות'מאניים, במחשבה שלא יאונה להם כל רע, משום היותם אזרחי אוסטריה. בסופו של דבר הם הואשמו בריגול, עונו והוצאו להורג בדמשק ב-1916.
עד קום המדינה שימש גבעת השלושה מוקד אימונים והכשרה של הפלמ"ח. חברי ההגנה נהגו להחביא בסליקים שבמקום את נשקם, ועל כן היה הקיבוץ אחת המטרות בפשיטה שערכו הבריטים ב"שבת השחורה".
בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית ב-1952 התפצל גבעת השלושה לשני קיבוצים: התושבים חברי מפ"ם העתיקו את קיבוץ גבעת השלושה למיקומו הנוכחי, ואילו התושבים חברי מפא"י פרשו והקימו את קיבוץ עינת.
מעלה החמישה
קיבוץ בהרי ירושלים, כ-8 ק"מ מצפון-מערב לבירה. נוסד ב-1938 ע"י חברי גרעין "במעלה" כחלק מיישובי חומה ומגדל. שמו, לזכר חמישה ממייסדי הקיבוץ: אהרון אולשיבסקי, אריה מורדכוביץ, יהושע פוחובסקי, יצחק מגדל ומשה בר-גיורא, שנרצחו על ידי פורעים ערבים ב-9 בנובמבר 1937, במהלך סלילת הדרך לקיבוץ.
מעלה החמישה היה ליישוב היחיד שהוקם במסגרת יישובי "חומה ומגדל" בהרי ירושלים. בהחלטת החלוקה של האו"ם נועד שטח הקיבוץ להיכלל בתחומי המדינה הערבית. עם פרוץ מלחמת העצמאות היה מעלה החמישה ממוקם בקו האש הקדמי, מול עמדות הלגיון הערבי בגבעת הרדאר, ואף שימש כבסיסם של חטיבת הראל של הפלמ"ח. במהלך הקרבות הפגיז הלגיון הערבי את הקיבוץ, והנשים והילדים פונו לירושלים. בתי הקיבוץ נהרסו כולם, אולם חיילי הלגיון הערבי נהדפו ולא הצליח לכבשו, ומאוחר יותר נסוגו.
מעלה החמישה, 1938 (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)
גבעת כ"ח
מושב במישור החוף הדרומי, כ-5 ק"מ מצפון-מזרח לנתב"ג. נוסד ב-1950 על ידי עולים מתימן, ונקרא על שמות 28 לוחמים מחטיבת אלכסנדרוני שנהרגו במלחמת העצמאות בקרבות קוּלַה.
המושב הוקם על אדמות הכפר הערבי הנטוש קולה. תחילה ישבו בני המושב בתחום הכפר עצמו ואחר-כך עברו למקום הקבע, כ-1.5 ק"מ ממערב לקולה. על גבעה סמוכה כ-3 ק"מ ממזרח לכפר נבנתה מצבת זיכרון ל-28 הנופלים.
משמר השבעה
מושב בדרום מישור החוף, כ-3 ק"מ מצפון לראשון לציון. נוסד ב-1949 על ידי קבוצת חיילים משוחררים ונקרא של שמם של שבעה נוטרים ממשטרת היישובים העבריים: מנחם אביטחי, דוד איבנצקי, צבי זעירא, יעקב עולמי, יצחק קורדובה, קלמן רוזנבלום ואליהו שמיר. שמו הקודם של המושב, "אביטחי", על שם ראשון הנוטרים.השבעה יצאו מתחנת המשמר בחולון (1948), לאבטח שיירה שהמתינה ליד בית הספר החקלאי מקווה ישראל. כשהגיעו ברכבם, למבואות יָאזוּר (אזור של היום) נתקלו במחסום ובמארב ערבי גדול. השבעה התגוננו בגבורה, נפצעו קשה וההמון הערבי רצח אותם תוך התעללות.
במרכז המושב ניצבת אנדרטה לזכר שבעת הנוטרים ולזכר חלליו במערכות ישראל.
נתיב הל"ה
קיבוץ בשפלה, כ-2 ק"מ מדרום לבית שמש. נוסד בשנת 1948 על ידי משוחררי פלמ"ח על אדמות הכפר הערבי הנטוש בית נטיף. בתחילה נקרא "פלד" על שם המייסדים מפלוגה ד' של חטיבת הראל. ביום בו ביקרו בקיבוץ ההורים השכולים של מחלקת הל"ה, הוחלף השם לנתיב הל"ה לזכר 35 הלוחמים שייצאו במלחמת העצמאות לעזרת גוש עציון ונפלו בקרב.
סיפורו של הקרב העקוב מדם החל ביום שלפני התרחשותו. בליל ה־15-14 בינואר (1948) יצאה מחלקת סטודנטים, תלמידי האוניברסיטה העברית בירושלים, לעבר גוש עציון, אך טעתה בדרכה ושבה לבסיסה. בלילה הבא, יצאה המחלקה שוב מהרטוב. מפקד הרטוב ניסה לשכנע את דני מס, מפקד המחלקה, לדחות את היציאה ללילה הבא, משום השעה המאוחרת, העייפות הרבה, החשש שלא יספיקו להגיע ליעדם בחשכה והיעדר מכשיר קשר. מפקד המחלקה עמד על דעתו שיש לצאת מיד.
בדרך, טעו שוב באחד הפיתולים, ועם שחר הגיעו למבואות הכפר צוריף, שם נתגלו. מפקד המחלקה העריך, כי לא יוכל להתקדם באור יום, והעדיף להמתין ולהמשיך בחסות החשכה. אולם, תוך זמן קצר נתפסו הרכסים מסביב על ידי המוני ערבים חמושים. הערבים הסתערו על המחלקה המכותרת מכל עבר שש פעמים, ורק בפעם השביעית גברו עליה. הקרב תם כשאזל הכדור האחרון, והלוחם האחרון אחז באבן בידו להשליכה בתוקפים.
לאחר שחרור גוש עציון במלחמת ששת הימים חזרו אנשי כפר עציון אל מסלול הקרב של הל"ה, ובעזרת ערביי הסביבה איתרו את הגבעה מעל נחל עציונה, עליה נפלו. במאי 1969, לקראת יום העצמאות, נערך מסע בעקבות הל"ה, ובסיומו הוצב על גבעת הקרב לוח ציון: "על גבעה זו נפלו לוחמי מחלקת ההר שנחלצו לעזרת גוש עציון". ב-1971 הוקם על הגבעה גלעד מאבני המקום, ולידו לוח ובו סיפור הקרב.
בחצר הקיבוץ ניצבת אנדרטה לזכר ל"ה הלוחמים.
עין השלושה
קיבוץ בצפון-מערב הנגב, ממזרח לרצועת עזה. נוסד בשנת 1950 על ידי נוער ציוני מדרום אמריקה לזכר שלושה מחברי גרעין המייסדים שנפלו במלחמת העצמאות: דבורה אפשטיין ויעקב ברוך, שנפלו בקרבות בניצנים, ואברהם גלר שנפל בנגב.
גלגלו הראשון של הקיבוץ בשנים 1949-1950. הוקם בידי אנשי הלח"י בשם "נווה יאיר", על שמו של מפקדם, אברהם שטרן שנודע בכינויו "יאיר". לאחר מספר חודשים היישוב ננטש, וב-1950 הוקם מחדש במיקומו הנוכחי.
לולים בעין השלושה (צילום: צפריר אביוב)
נתיב העשרה
מושב במישור החוף הדרומי, כ-7 ק"מ מדרום לאשקלון, נוסד ב-1973 על ידי גרעין של ילידי הארץ, יוצאי קיבוצים ומושבים בנגב. שמו, לזכר עשרה חיילי צה"ל שנספו בתאונת מסוק ביולי 1971 בחוף שייח' זוויד בצפון סיני.
ראשיתו של נתיב העשרה כמושב חקלאי בחבל ימית שבסיני. בעקבות הסכמי קמפ-דייוויד בין ישראל למצרים, פונה המושב ובתיו נהרסו. חבריו בחרו לעבור באופן מרוכז לאתר חלופי שנבחר על ידם וב-1982 התיישבו במיקומו הנוכחי של היישוב. לקבוצה המרכזית שמנתה 40 משפחות מנתיב העשרה המקורי, הצטרפו כ-30 משפחות, מעשרה יישובים נוספים בסיני (כך קיבל השם נתיב העשרה משמעות כפולה).
לפנייה לכתב/ת 
