שליש מכל ההון בישראל מוחזק בידי המאיון העליון

ביצועיו הטובים של המשק, ברמת המאקרו, מושגים במידה רבה על חשבון השקעה של ישראל בעתיד, כך טוענים במרכז אדוה בדו"ח חדש מאת ד"ר שלמה סבירסקי, שהתפרסם תחת השם "חיים את הרגע".

במרכז אדוה מתריעים כי מדיניות הריסון הפיסקלי, שבה נוקטת הממשלה מזה מספר שנים, מוזילה אמנם את עלות ההון,

מעלה את דירוג האשראי של ישראל ומושכת משקיעים זרים. אך בו בזמן, יוצרת משבר תיקצוב חסר תקדים, הפוגע במערכות הציבוריות המופקדות על העתיד, ובראשן מערכת החינוך ומערכת ההשכלה הגבוהה, אשר צפויה לפגר אחרי מדינות המערב. (לפי חישוב של ארגון ה- OECD אומרים באדוה, מספר שנות הלימוד הממוצע הצפוי לילדים ישראליים שהיו ב-2004 בני פחות מ-5, עומד על 15.7 שנים לעומת ממוצע של 17.4 שנים אצל יתר חברות הארגון).

הממשלה משקיעה פחות, המעמד הבינוני נחלש

באדוה טוענים כי בשעה שמנהיגי ישראל מתברכים בכך ש"מצב המשק מעולם לא היה טוב יותר", יש ישראלים רבים, ובהם המעמד הבינוני, שמעמדם החברתי-כלכלי נחלש. באדוה מעריכים כי שני שליש מהנכסים הפיננסיים בישראל הם בבעלות 10% מהאוכלוסייה (העשירון העליון) ומתוך זה מחצית (33%), הם בבעלות 1% מהאוכלוסייה בלבד.

מהדו"ח עולה כי ההשקעה הממשלתית בנכסים קבועים, להוציא השקעה בענף היי טק, נמוכה בישראל יחסית לחלק גדול ממדינות המערב. "ללא השקעות, קשה לייצר מקומות עבודה רבים וקשה להרחיב באופן משמעותי את מעגל המשתתפים בכוח העבודה. הממשלה, שבעבר מילאה תפקיד חשוב באיזון תמונת ההשקעות במשק, ובעיקר באזורי פריפריה, מצמצמת כיום את התקציבים המיועדים להשקעות, ובהן השקעות המיועדות לטיפוח מיזמים עסקיים" אומרים באדוה.

הדו"ח גם מתריע על כך שהצמיחה מתרחשת רק בצד הישראלי של הקו הירוק. ההתנסות של שתי האינתיפאדות, מציינים באדוה, מלמדת, שבהיעדר פתרון מדיני שיאפשר פיתוח כלכלי גם בצד הפלסטיני של הקו הירוק, הפעילות הכלכלית בצד

הישראלי היא בבחינת בת ערובה בידי ההתרחשויות מעבר לקו הירוק.

משבר התיקצוב אומרים באדוה, יכול לבוא על פתרונו גם ללא הגדלת הגירעון באמצעות העלאת מסים ובאמצעות צמצום תקציב הבטחון.