לתקן מהר, לא להתפטר
ההתנפלות על אולמרט ופרץ מחזקת את ידי האויב, שמבין כי עתה תתקשה ישראל להגיב על פרובוקציה
אין זה פופולרי כיום לעמוד מול ההתלהמות התקשורתית והציבורית, הצמאה לדם מנהיגינו, ולומר לכולם - אתם טועים. מי שלא עושה לא טועה. מנהיגים אינם מוחלפים בגלל טעות בשיקול דעת או קבלת החלטות מוטעות. הורדה משלטון טרם תום הקדנציה נעשית רק כאשר הם עוברים על החוק. גם אז הם יורדים מהבמה על-ידי בית-המשפט, ולא משפט ציבורי של התקשורת.
בן-גוריון שגה בכניסה לסיני ב-56', שמיר - כאשר התעקש על לאו מוחלט לכל פנייה למשא-ומתן. ברק יצא בחופזה מלבנון, מופז ובוגי יעלון לא הכינו את הצבא למלחמה, נתניהו השאיר פערים עצומים בחברה הישראלית. ומי אחראי על עוניים ומצוקתם של ניצולי השואה? הטעות של אולמרט אינה חמורה יותר ממחדלים של שרים וראשי ממשלה קודמים. והם לא הודחו.
רק בישראל, ארץ אוכל מנהיגיה, מקימים ועדות חקירה על מנת לערוף ראשים. התוצאה היא ששום ממשלה או שר לא שורדים כאן יותר משנתיים, ובכך כל המערכת הציבורית נפגעת: אין פיתוח וחדשנות במגזר הציבורי, אין קידום פרויקטים ואין תכנון ופעילות לטווח ארוך, כיוון שכל שר יודע שימיו ספורים, ועל כן עליו להביא תוצאות מיידיות על חשבון העתיד. ואסור לשכוח שגם כך נדרשת לכל שר שנה שלמה ללימוד התפקיד והנדרש במסגרתו - ולפחות שנתיים דרושות כדי ליישם.
מדהים עד כמה ששה התקשורת לשתף פעולה עם הפיאסקו הזה. העיתונאים, שששו להלל את אולמרט בגין תגובתו המהירה על החטיפה, הפכו לפתע עורם, ויחד עם כל המקהלה - שרים לו בוז. גם אילו ניתן לצבא שבוע להתכונן למלחמה, התוצאה לא הייתה אחרת. צה"ל פשוט לא היה מוכן למלחמה, וזאת האמת הפשוטה. האם אולמרט או פרץ יכולים היו לדעת זאת? ספק רב.
קיימת גם התעלמות מוזרה מהישגי המלחמה. הרי בכל זאת חיזבאללה אינו יושב על גבולנו, וכוח רב-לאומי חוצץ ביננו ובינם. ההתנפלות התקשורתית והציבורית על ראש הממשלה ושר הביטחון מחזקים את ידי אויבינו, שיודעים שיותר ויותר קשה לישראלים להגיב על פרובוקציות ולבצע פעולות צבאיות - שכן מי יעז להסתכן בוועדת חקירה ובהפגנת המונים בכיכר?
יש להפסיק עם ועדות החקירה ולהמירן בוועדות למידה והפקת לקחים. החיפוש האובססיבי אחר אשמים פוגע יותר משהוא מועיל. הוא מסיט את הדיון מהנושא המרכזי: כיצד בונים צבא שמסוגל לצאת למלחמה מיידית, ללא התראה והכנה? כיצד בונים כוח מגן מרתיע, המסוגל לנצח בכל תנאי?
מאז מלחמת ששת הימים צה"ל לא מספק את הסחורה. משהו לקוי בסיסית בדרכי החשיבה הצבאית. שוב ושוב הקונספציה קורסת, והצבא נתפש לא מוכן. האם זו אשמת המנהיגות הפוליטית? שוב ושוב מפיל אותה הצבא - את גולדה במלחמת יום-כיפור, את בגין - בלבנון הראשונה, את אולמרט - בשנייה.
אינני נמנה עם חסידיו של אולמרט או עם מצביעי קדימה. אני אזרח מודאג, כמו רבים אחרים, המבקש לאפשר לממשלה לתקן את כשלי המלחמה. מעבר לכך, הממשלה הזאת אינה גרועה מקודמותיה - ואולי אפילו טובה מהן. היא הלוא הביאה להמשך השגשוג הכלכלי, לביטחון יחסי ולשקט. מי שרוצה להפילה כעת אלה אנשי הימין, שחברו עם מרצ בחברותא מוזרה. האם עדיפה ממשלת ביבי-לבנת? ומדוע אגב שלא נקים ועדת חקירה על מחדליה של האחרונה במשרד החינוך? ומה עם הפערים הגדלים ומעגל העוני המתרחב, שהותיר אחריו נתניהו? האם מישהו מאמין באמת שממשלה בראשותו תשנה את מדיניותה הקפיטליסטית?
למשברים יש להתייחס כאתגר וכמקור ללמידה, ולא כהזדמנות לעריפת ראשים. את ממשלת אולמרט יש לבחון לפי יכולתה לתקן את הטעויות, ומהר. אילו לתביעה זו הייתה כעת האנרגיה מופנית, כי אז הייתה בה תועלת. אשר לראש הממשלה עצמו, הרי שהוא ראוי לפיטורים בשל עבירות על החוק, אם ביצע אותן. אין הוא חייב להתפטר בגלל החלטות שגויות.
ד"ר לוי הוא מרצה לניהול ומנהיגות
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
