המטאל יביא את השלום?

עזבו אתכם מוינוגרד, הנה התוצאות החיוביות הראשונות ממלחמת לבנון השנייה: להקת המטאל הישראלית "סיק איירוני" (Seek Irony) חברה באחרונה לראב, סולן להקת המטאל הלבנונית "בלאד אינק" (Blood Ink), וביחד הם הקליטו שיר משותף בשם "Everything We Are". את השיר ניתן לשמוע באתר הלהקה.

"השיר מן הסתם עוסק במלחמה האחרונה בין ישראל ולבנון, וההשלכות שלה", מספר כפיר גוב, סולן להקת סיק איירוני ל-ynet, "בגדול זה שיר המדבר על האדישות של הרוב הדומם בעולם כולו, בזמן שהקיצונים ממשיכים להפיץ תורות של שנאה ומטיפים לאלימות".

ראב הלבנוני ומשפחתו מתגוררים בצפון לבנון, באיזור העיר ג'וניה, ובזמן המלחמה האחרונה לא היו שם הפצצות משמעותיות, מלבד הפצצה על מכ"ם חוף וגשר מקומי. ראב, נוצרי בן 23, לומד עיצוב גרפי באוניברסיטה ומתגורר בבירות.  "אני שומע מטאל מגיל אפס", הוא אומר. "האגדה המשפחתית מספרת שאחותי, שהייתה מטאליסטית בנעוריה, נהגה להרדים אותי, מגיל חודש, עם The Wall של פינק פלויד, ומאוחר יותר גדלתי לתוך עולם של מטאל".

טוב שכן קרוב

הקשר בין הלהקות התחיל לפני שפרצה המלחמה, בזכות האתר מייספייס. "הם שלחו לנו הודעה בסגנון 'כל הכבוד! בהצלחה, תמשיכו כך, מהשכנים שלכם בלבנון'", מספר גוב, "חשבנו שזה ממש מגניב מצידם והתלהבנו מהעובדה שיש להקת מטאל מלבנון שנשמעת טוב, אז שלחנו להם הודעה חזרה, וככה נוצר הקשר. כשפרצה המלחמה הפכנו ממש קרובים ודיברנו כל יום דרך המסנג'ר".

זה לא הפתיע אותך שלהקה לבנונית יצרה איתכם קשר?

"בהתחלה זה היה מוזר ומפתיע, מכיוון שלא היה לנו מושג שיש סצנת מטאל בלבנון. זה היה אדיר לגלות שיש שם סצנת מטאל אנדרגראונד שלמה, בדיוק כמו בארץ. שיש שם ילדים שמסתובבים עם חולצות של מטאליקה ופנטרה, שנהנים מהמוזיקה ושיש להקות לבנוניות שיודעות לתת בראש".

"סצנת המטאל בלבנון חלשה ועדיין נחשבת אנדרגראונד", מסביר ראב את המצב בשטח, "יש כאן הרבה להקות שרוצות לשפר את המצב, אבל זה קשה בגלל מגוון התרבויות בלבנון. עם עידוד של פרויקטים ולהקות, המצב ילך וישתפר. יש כאן הרבה מעריצים ותיקים למטאל, וכבר הייתי כאן בהופעה עם 800 איש, ואפילו יותר".

להקתו של ראב הוקמה לפני כחמש שנים ובשנה שעברה הוציאה את אלבום הבכורה שלה, "Bleed The Ink", אלבום שזכה לתגובות טובות בלבנון. בימים אלה הם מקליטים את אלבומם השני וחתומים בלייבל האמריקאי "CYST Records". "אנחנו שרים בעיקר על המצב החברתי בלבנון ועל האידיאולוגיה שלנו. הספקנו להופיע באחרונה בירדן ולמדנו על סצנת המטאל בירדן, ויש לנו כבר תוכניות להופעות בקיץ באירופה".

יש מצב לסיבוב הופעות אירופאי של "בלאד אינק" עם "סיק איירוני"?

"בוודאי, אני בטוח שזאת תהיה הופעה מצוינת".

גוב: "הרעיון הראשוני היה לנסות להרים הופעה משותפת במקום נייטרלי, או שתי הופעות מתוזמנות יחד, כל להקה - במדינה שלה. מהר מאוד גילינו שהלוגיסטיקה הכרוכה בארגון משהו כזה, קצת גדולה עלינו ומסובכת, במיוחד בגלל המלחמה. רק אחר כך בעצם נולד הרעיון של לכתוב שיר ביחד".

אז למה לי פוליטיקה עכשיו?  

"אנחנו בסך הכל מוזיקאים", אומר כפיר, "ולכן החלטנו להשתמש במוזיקה שלנו על מנת לנסות לעזור ולקרב בין הצדדים. אני חושב שזה אירוני שבעזרת מכנה משותף פשוט כמו מוזיקה הצלחנו לייצור דיאלוג נורמלי משני צידי הגבול, בזמן שההנהגות, שזו אחריותן לפתור את המשבר, מסתבכות ומתקשות לעשות זאת בעצמן. לאורך כל המלחמה דיברנו ביננו על המצב, והיה מדהים להבין ולגלות איך כל הנושאים האלה נראים מהפרספקטיבה שלהם בלבנון. ולגבי הפוליטיקה, ראב חושב שכל הפוליטיקאים בלבנון, ובכלל, מושחתים מהיסוד ודואגים רק לעצמם. תכלס, עם איך שההנהגה הישראלית נראית בתקופה הזאת, אני לגמרי מסכים איתו".

מה המסר העיקרי של השיר?

גוב: "אני רוצה להדגיש שאנחנו ממש לא בראש של להפוך את השיר ל'סנסציה עיתונאית'. אנחנו מנסים להיות מאוד זהירים בנושא כי חשוב לנו שהמסר יצא החוצה כמו שאנחנו אומרים אותו, ובלי שאנשים ישימו מילים בפינו. בעיננו לזרוק את האחריות אך ורק בידי הפוליטיקאים זו חלק מהבעיה, במיוחד עם הפוליטיקאים שמובילים את שתי המדינות שלנו בתקופה זו. אנחנו קוראים לאנשים בשני הצדדים להביע דעה, כי זו אחריותנו. אנחנו צועקים להפסיק את ההטפה לקיצוניות, שנאה ואלימות, ומי שחושב אחרת, שירים את קולו ויביע דעה. רק הידברות כנה תוביל אותנו לפתרון המחלוקות והגשמת האינטרסים של כולנו".

ראב: "המסר העיקרי הוא - אנשים, תפתחו את העיניים ואל תחיו את השקרים שמספרים לכם. להראות שאנחנו יכולים לחיות ביחד בשלום, והשיר הוא הוכחה חיה לזה".

עד כמה השתנו הדעות שלכם על המדינה בצד השני של הגבול?

ראב: "השתנו בצורה דרסטית. מהיום שנולדתי אמרו לי שהמדינות שלנו נחשבות לאויבות, ומעולם לא חשבתי שיהיה לי חבר ישראלי. והיום כל חברי 'סיק איירוני' הם חברים שלי, וגיליתי שהם לא ממש אויבים, כמו שאמרו לי".

גוב: "דרך ההיכרות עם ראב גיליתי שלבנון זו מדינה קטנה ויפהפיה עם חופים

 מדהימים ממערב, והמון אתרי סקי מדהימים ממזרח. אנשים מדברים שם אנגלית, צרפתית וערבית, והשפה הלבנונית היא בעצם סוג של הכלאה בין שלוש השפות הללו. ראב בהחלט גרם לי לראות צד בלבנון שלא הייתי רואה דרך הארץ".

התוכנית המקורית לשיר הייתה ששתי הלהקות יקליטו ויכתבו את השיר יחד, אבל חברי הלהקה של ראב החליטו לפרוש מהעניין מכיוון שחששו מהסיכונים הפוטנציאלים הכרוכים בשיתוף פעולה עם ישראלים. ראב, לעומת זאת, החליט להמשיך לעבוד עם הלהקה הישראלית על השיר.

"אני לא מפחד להגיד את מה שאני חושב", מסביר ראב, "מותר לי להגיד מה שאני רוצה, במיוחד אם זה נגד מלחמה והרג. למדתי משהו בחיים שלי, וזה להיות ישר בכל מחיר, ומוזיקה היא לא דבר שנעצר בגבולות, מוזיקה היא אוניברסלית".

ומה תגיד ללבנונים שיבקרו אותך על שיתוף הפעולה הזה?

"התשובה היחידה שלי תהיה שאני נגד מלחמה והרג, ופוליטיקה לא יותר חשובה מזה. אם אנחנו, הצעירים, לא יכולים לעשות משהו בנושא, זה לעולם לא יסתיים".