הלקח האוסטרלי: הפרטת ההשכלה נכשלה
צודקים הסטודנטים: העלאת שכר הלימוד היא רק קצה הקרחון, והפרטת המערכת תוביל לנסיגה מדעית וחברתית. תראו מה קורה במלבורן
השבוע יצאה ממשלת אוסטרליה השמרנית בהכרזה דרמטית: במסגרת תקציב המדינה הבא, יתוגבר בצורה חדה מימון האוניברסיטאות, והממשלה תקצה לכך סכום עתק של כ-6.7 מיליארד דולר כתוספת לתקציב ההשכלה בשנה המתקרבת. הכסף מיועד לחיזוק המחקר, הענקת מלגות ועידוד תארים חדשים, בעיקר בתחומי עדיפות לאומית. שר האוצר, פיטר קוסטלו, כינה זו "מהפכה השכלתית חדשה". פרשנים רבים ראו כאן ניסיון לקנות קולות בצל הבחירות המתקרבות, אך באוניברסיטאות הפרשנות הייתה אחרת - לאחר יותר מעשור של מדיניות כושלת, המדינה מודה סוף-סוף בטעותה. לישראל כדאי מאוד ללמוד מהכישלון של "המודל האוסטרלי", במיוחד כיוון שמדי פעם משתמשות בו הממשלות כיעד לחיקוי.
מערכת ההשכלה האוסטרלית פעלה היטב עד תחילת שנות התשעים. האוניברסיטאות היו ציבוריות, ושכר הלימוד היה זעום. מערכת השכר פעלה על-פי הסכם אחיד, היחס המספרי של מרצים-סטודנטים היה סביר, והיה קיים מגוון אפשרויות לגיוס כספים דרך קרנות מחקר. היו כמובן גם בעיות, בעיקר שכבה לא פעילה של מרצים ותיקים ושמרנות אקדמית כללית.
בשנות התשעים "התבייתה" ממשלת אוסטרליה על האוניברסיטאות כדי להדגים את יתרונות האידיאולוגיה הניאו-ליברלית החדשה. הונהגה סדרה של רפורמות כדי "לייעל את המערכת המסואבת". המימון הממשלתי נחתך בגרזן אכזרית וצנח למחצית מגודלו תוך עשור, תוך אילוץ האוניברסיטאות להשיג מקורות מימון חלופיים, בעיקר בשוק הפרטי. פקולטות כוננו מחדש כגופים כלכליים עצמאיים, והקדישו זמן ומשאבים יקרים להישרדות כספית. בו בזמן, שונה המערך הניהולי ומונו מועצות ציבוריות "עצמאיות", בהן ייצוג בולט לחברות מסחריות, אשר החלו לנהל את האוניברסיטאות על-פי קריטריונים פיננסיים, תוך שיתוף מועט של הסגל האקדמי.
הצעד הראשון - כצפוי - היה העלאת שכר הלימוד, אשר נסק חדות (פי 5 עד 8 בממוצע) והפך לדיפרנציאלי. אמנם הונהגה גם שיטת הלוואות ראויה, בה נדרשים הסטודנטים להחזיר את הכסף רק לאחר מציאת תעסוקה בתום הלימודים, אולם שיטה זו הפכה גם לכסות נוחה לתהליך ה"זחילה מעלה" של שכר הלימוד. לסטודנטים בישראל יש בהחלט ממה לחשוש, אם תונהג בארץ שיטה דומה.
במקביל בוטל מוסד הקביעות, והאוניברסיטאות החלו להעסיק מגוון של מרצים במשרות חלקיות. במספר מוסדות - מהמפוארים באוסטרליה - החלו אפילו להשכיר בניינים לחברות פרטיות ולצופף את מרצים למען הישרדות פיננסית. חוגים לא מעטים - בעיקר במדעי הרוח והמדעים המדויקים - נסגרו או אוחדו. החלה בריחת מוחות - בעיקר לארצות-הברית, בריטניה ויעדים נוספים באירופה. באותה תקופה החל שיווק אגרסיבי של האוניברסיטאות באסיה, והקמפוסים החלו להתמלא בסטודנטים זרים, המשלמים סכומי עתק כדי להשיג תואר "מערבי". האוניברסיטאות הפכו אמנם לתעשיית ייצוא יעילה, אך המחיר האקדמי היה גבוה.
השנה חזרתי לאוסטרליה למספר חודשים לאחר 14 שנות היעדרות. אי-אפשר שלא לחוש באווירת משבר: הכיתות הוכפלו ושולשו בגודלן, תנאי המרצים הורעו, והסביבה הפיזית הידרדרה. קיימת עדיין תשתית סבירה, עקב עשורים רבים של פיתוח השכלתי מרשים. אולם העשור האחרון היה, כפי שהתבטא לא מזמן נשיא אוניברסיטת מלבורן, "בין רע לרע מאוד". המחקר המדעי נפגע גם הוא כמובן, והאוניברסיטאות האוסטרליות הידרדרו בדירוגים הבינלאומיים.
בשנים האחרונות מנסים להנהיג גם בישראל קוקטייל צעדים הנשמע מוכר - העלאת שכר הלימוד, שכר דיפרנציאלי למרצים, הנהגת תחרותיות ושילוב הדוק של מוסדות ההשכלה עם השוק הפרטי. אלא שהלקח מאוסטרליה ברור: אי-אפשר להפוך את האוניברסיטאות לעסק כלכלי, המנותק מתפקידה החברתי של האקדמיה בייצור ידע ופתיחת מרחב השכלתי למען החברה כולה. כפי שטוענים הסטודנטים בשביתתם הצודקת, העלאת שכר הלימוד היא רק קצה הקרחון, והפרטת המערכת תוביל לנסיגה מדעית וחברתית. האם נלמד מהניסיון האוסטרלי הכושל?
הכותב מלמד גיאוגרפיה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובסמסטר הנוכחי מרצה באוניברסיטת קרטין, אוסטרליה
לפנייה לכתב/ת 
"בין רע לרע מאוד"
צילום: סי די בנק
מומלצים
