הירושלמים משחררי ירושלים - חלק ב'

לקריאת חלק א' בסדרה -  לחצו כאן  

האיום על ירושלים הוסר

תצפית מגבעת ה"אנטנה" (ממוקמת בסמוך לארמון הנציב, מצדו המזרחי) - שכונת תלפיות מזרח (שכונת ארמון הנציב) הפרוסה תחתינו מדרום, הוקמה לאחר 1967, על השלוחה שעליה ניצב קודם לכן מוצב "הנקניק", יעד פלוגתי ירדני מבוצר, שכלל בין השאר 20 עמדות מבוטנות (בונקרים) שמירב חרכי הירי שלהן הופנו מערבה, לכיוון חוות הלימוד. במבט על המדרון הרחוק ממול ודרומה, ניתן לראות את הכפר צור באחר, כשמימין מוצב "הפעמון", אשר מרבית שטחו המרכזי והמזרחי מכוסה כיום במבנים חדשים של בית ספר. ימינה ממוצב "הפעמון" נמצאים מבני ומטעי קיבוץ רמת רחל, בו ניטשו קרבות עזים במלחמת העצמאות, בין כוחותינו לבין לוחמים מצריים. במהלך קרבות אלו, בהם נהרגו 19 מלוחמינו ונפצעו כ-80, עברה השליטה בשטח הקיבוץ מיד ליד 3 פעמים.

במהלך קרבות מלחמת ששת הימים, המבנה הצר של מוצב "הנקניק" הקל על לוחמי הסיירת הירושלמית לטהר אותו למלוא אורכו בגלישה במורד המדרון, כשהם מתאימים את לחימתם לתנאי אור יום, תוך יישום לקחי תרגילי כיבוש יעד מבוצר שקיימו בלילה הקודם במוצב הקסטל. כיבוש "הנקניק" הסתיים בשעה 17:20. בלטו בלחימה סגן דני בכרך וטוראי יוסי אוחנה . לסיירת היו 2 פצועים בלבד כשמספר חללי האויב מגיע ל- 35. בתוך פחות משלוש שעות הוכו לחלוטין שתי פלוגות ירדניות; הר חברון ובית לחם נותקו מירושלים הירדנית והאיום על דרום ירושלים הוסר. ומעל כל אלה, כבר ב-17:20 הושלם איגופם מדרום של הכוחות הירדנים שבמרחב ירושלים.  

אחרי אל הפעמון

תצפית ממוצב "הפעמון" (ממוקם כ-800 מטרים מזרחית לקיבוץ רמת רחל) - לביסוס הישג ניתוקה של ירושלים הירדנית מבית לחם וחברון, פקדה מפקדת החטיבה בשעה 16:15 על כיבושם של הכפר צור-באחר ו"מוצב הפעמון" הירדני ששכן בין הכפר לבין רמת רחל. מוצב "הפעמון" היה יעד מבוצר קיפודי, (200x 150 מ') ששכן ממערב לצור-באחר, אל מול קיבוץ רמת רחל ועמדת "הפעמון" הישראלית. היעד, שכלל 31 עמדות מבוטנות והוקף במוקשים מכל עבריו, אויש על ידי שתי מחלקות ירדניות.

תחת רתק ארטילרי ואש הרכבים "הרכים" של הסיירת, שמוקמו ב"נקניק", יצא ב-18:20 דרך צור-באחר צוות-קרב שכלל את הסיירת (7 זחל"מים) ועוד 4 טנקים ו-2 תול"רים, לתקיפת "הפעמון". מחמת תקלות שונות הגיעו לקצה הפאה המזרחית של "הפעמון" רק זחל"ם הפיקוד שלי, ועוד שני טנקים שהתמקמו בשולי הכפר והמטירו אש על מטרות ביעד. פרצתי ליעד בראש 6 לוחמים דרך תעלת-הקשר שחיברה את המוצב עם הכפר, והתחלתי בטיהורו, כשאלי מצטרפים בהמשך סגן מוני בן-ארי ו-7 לוחמים נוספים. משולי המוצב, סייעו הטנקים בירי, כשדרייזין מסייע בהכוונת כוחות ובלחימה עצמה, זאת חרף פציעתו השנייה. טיהור היעד נמשך עד 20:30, כשהלוחמים נלחמים פנים אל פנים עם הירדנים. מנין הנופלים מלוחמי הסיירת הגיע ל-6, ומספר החיילים הירדנים שנפלו הגיע ל- 25. לקראת חצות התפנתה הסיירת דרך ארמון הנציב, על הרוגיה ופצועיה לירושלים, לאחר שגדוד 68 של החטיבה הירושלמית הבקיע את שדה המוקשים שהפריד בין ה"פעמון" לבין רמת רחל והחליף את הסיירת.

ממוצב "הפעמון" ניתן לצפות היטב צפונה לעבר רכס ארמון-הנציב ושכונת תלפיות-מזרח (שכונת ארמון הנציב) ולעקוב אחרי חלק ניכר ממסלול כוחותינו בעת ביצוע האיגוף העמוק דרך הכפר, בדרכם אל צידו האחורי של "הפעמון". כמו כן ניתן לצפות דרומה אל הר-חומה (ג'בל אבו-ע'וניים) שנכבש ע"י הסיירת ביום רביעי (7 ליוני) אחרי הצהריים. המבט מהפעמון מערבה, על ירושלים העברית בכלל ועל רמת רחל בפרט, הינו המראה בו צפו הירדנים, במהלך 19 שנות שהייתם במוצב "הפעמון".

במרכז המוצב נישאת אנדרטה שהקימו לוחמי הסיירת כבר ב-1967 לזכר ששת חבריהם שנפלו בקרב. לסיכום, סך נופלי החטיבה במסלול הקרבות שבאזור זה הגיע ל-20 ואילו מספר החללים הירדנים הגיע לכ-85. על התנהלותם בקרבות אלה זכו שניים מלוחמי "צוות הקרב" בעיטור העוז, ושלושה בעיטור המופת.

את הישגי הקרב-המשולב (הכרעה מהירה ומספר נפגעים נמוך יחסית) ניתן לזקוף לצירופם של מספר גורמים: ההחלטה המהירה של מפקדת החטיבה על ביצוע התקפת הנגד, מהירות הקמת "צוות-הקרב", נחישותם ודבקותם במטרה של מפקדי ולוחמי הכוחות והתארגנותם המהירה כבר בראשית הקרב. כמו כן הפריצה בכוח משוריין וממוכן עם עוצמת אש גדולה אל תוך מתחם ארמון הנציב, כשהפלוגה הירדנית שחדרה אליו שעה קלה קודם לכן טרם הספיקה להתארגן. כנ"ל באשר להלם פעילות הטנקים במוצב ה"פעמון".

העובדה שכל אחת משלוש הפלוגות הירדניות בהן נלחמנו השתייכה לחטיבה שונה ("קו תפר משולש"), מנעה מהכוחות הירדניים להבין בזמן אמת את תמונת הקרב כדי לסייע זה לזה. מנגד, פריצת כוחותינו ליעדים המבוצרים בוצעה בשני המקרים (מוצבי "הנקניק" ו"הפעמון") מן הכיוון הפחות צפוי והפחות מוגן, כשכוחותינו מאומנים ומתורגלים היטב בנושא, בשל האימונים שהתבצעו בתקופת ההמתנה למלחמה. מעל לכל אלה, חיפו תעוזת ותבונת הלוחמים על מצוקת ערפל הקרב.

לקריאת חלק ג', האחרון בסדרה  - לחצו כאן