רפואה משלימה נגד סרטן: מה עובד ומה לא

כשטיפול מתחום הרפואה המשלימה, כמו דיקור, שיאצו, יוגה או צמחי מרפא, עוזר לחולה סרטן להרגיש טוב יותר, רוב הרופאים הקונבנציונליים יטענו שההשפעה היא בעיקר פסיכולוגית, מתוך אמונה עזה של החולה בטיפול. בשפה מקצועית הם קוראים לזה ”אפקט פלצבו”. אבל מעבר לשאלה האם ועד כמה טיפולים מתחום הרפואה האלטרנטיבית יכולים לעזור, רבים מהחולים, וביניהם כאלה שמעולם לא האמינו ברפואה משלימה, פונים אליה בצר להם מתוך תחושה שאין בעצם מה להפסיד.

סקר שערכו לאחרונה רופאים מרמב”ם בשיתוף עם פרופ’ אליעזר רובינזון, יו”ר האגודה למלחמה בסרטן, העלה ש־17% מחולי הסרטן שטופלו ברמב”ם נעזרו ברפואה משלימה במהלך מחלתם, ו־62% מהם דיווחו שהשפעת הטיפולים המשלימים הועילה להחלמתם. לדברי האונקולוגים, שיעור החולים הפונים לרפואה המשלימה גבוה כנראה הרבה יותר, שכן חולים רבים פשוט אינם מדווחים לרופאיהם על הטיפולים המשלימים מחשש לתגובתם.

הבעיה שחולי הסרטן נמצאים לבד במערכה הזאת. מצד אחד, באופן טבעי, הם מוכנים לנסות הכל. מצד אחר, לרובם הגדול אין מושג מה מאינספור הטיפולים שמציעה הרפואה המשלימה נחקר ונמצא יעיל, מה הוכח כבלתי יעיל, או גרוע מזה - עלול לגרום נזק ולסכנם. האונקולוגים מצדם אינם מספקים תשובות, חלקם בגלל חוסר ידע, ובעיקר משום שרובם שוללים באופן גורף את כל מה שאינו משתייך לרפואה הקונבנציונלית. במחלקות האונקולוגיות בבתי החולים אמנם הכניסו בשנים האחרונות כמה טיפולים משלימים, כמו שיאצו ויוגה, אולם מדובר יותר בעניין של ביקוש והיצע. לתוך הוואקום הזה נכנסים המטפלים הפרטיים, ובהם לא מעט שרלטנים שמנצלים את חוסר הידע של החולים ובעיקר את נואשותם, ומציעים להם טיפולים שחלק גדול מהם אינו מועיל כלל ונועד רק להעשיר את ארנקם.

האם יכולה הרפואה המשלימה לתרום לחולי הסרטן? (צילום: ויז'ואל/ פוטוס)

אם כך, מהם הטיפולים המשלימים העיקריים הקיימים כיום, אילו מהם הוכחו במחקרים מדעיים, אילו מחקרים שכבר החלו מדגימים תוצאות מבטיחות, ומה הוכח כלא יעיל בכלל? ככלל, מרבית הטיפולים המשלימים שיעילותם הוכחה בתחום הסרטן מסייעים בעיקר בתמיכה במצב הפיזי של החולים ובהקלה על תופעות הלוואי של ההקרנות והטיפולים הכימיים שהם עוברים. רק מעטים מהם מסייעים במידה כזאת או אחרת להילחם בגידולים עצמם, וגם אז רק בשילוב עם הטיפולים הקונבנציונליים.

1. הטיפול בחולה

• עמדו במבחן
  

דיקור: חדר אל לב הקונצנזוס

מבין כל הטיפולים האלטרנטיביים, הדיקור הסיני הוא אולי זה שהצליח במידה הרבה ביותר לחדור אל לב הקונצנזוס של הרפואה הקונבנציונלית. בעקבות מחקרים רבים שהוכיחו את יעילותו, יצאו מכון הבריאות הלאומי בארצות הברית (NIH) ומינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) כבר ב־1997 בהצהרה, שלפיה הדיקור הסיני הוא טיפול לגיטימי ויעיל בדיוק כמו טיפולים קונבנציונליים במגוון גדול

 של מחלות, ובין היתר, כטיפול תומך בבעיות מסוימות הקשורות לסרטן.

”בהקשר לסרטן, הוכח מחקרית שהטיפול בדיקור תומך ביעילות בכמה בעיות - בחילות, הקאות, כאבים ועייפות”, אומר ד”ר עופר כספי, מנהל המרכז לרפואה משלימה במרכז דוידוף וסגן מנהל מרכז רקנאטי לרפואה פנימית ומחקר במרכז הרפואי רבין (בילינסון). ”לעומת זאת לא הוכח שהדיקור יעיל בשינוי ספירת הדם, בדיכוי מוח העצם או בטיפול בגידול הסרטני עצמו ובריפויו. כמו כן, השאלה האם הדיקור יכול לשנות את תפקוד מערכת החיסון עדיין שנויה במחלוקת, כאשר יש מחקרים לכאן ולכאן”.

דיקור. מקובל גם על האמריקנים (צילום: לי קוברסקי)

טיפולים במגע: התמודדות עם לחץ וחרדה

הוכח שגם טיפולים כגון שיאצו, רפלקסולוגיה ועיסוי מסייעים להתמודדות עם תופעות הלוואי של סרטן, בהן כאבים, בחילות, עייפות, הפרעות בריכוז ובזיכרון והפרעות בפעולת המעיים, ובעיקר, התמודדות עם מתח וחרדה.

”גם במקרה זה אין בנמצא עבודות מבוקרות המוכיחות שלטיפולי מגע יש השפעה ביולוגית על חיזוק מערכת החיסון או על הגידול עצמו”, אומר ד”ר כספי. לדבריו, במשך שנים היה מקובל להניח שאסור לבצע טיפולי מגע לחולי סרטן מחשש שלחולה עם גרורות בעצמות עלולים להיגרם שברים, או פגיעה ברקמות וכן שהטיפול עלול לגרום לפיזור הסרטן. ”ההנחה הראשונה נכונה ולכן מומלץ להימנע משיטות מגע לא עדינות כמו כירופרקטיקה ואוסטיאופתיה, אבל ההנחה שהטיפול יכול לגרום לפיזור המחלה מוטעית ומבוססת על בורות בכל הנוגע לביולוגיה של סרטן ולהיווצרות גרורות”, הוא אומר.

טיפולי הרפיה: שיפור באיכות השינה

”טיפולים כמו דמיון מודרך והיפנוזה מסייעים לשיפור איכות השינה אצל חולי סרטן המטופלים בכימותרפיה. עובדה זו נחשבת לקונצנזוס מאז שפורסמה לפני כעשר שנים על ידי ה־NIH באחד מעיתוני הרפואה הבולטים, ה־JAMA”, אומרת ד”ר דורית גמוס, מנהלת המרפאה לרפואה משלימה בתל השומר. ”נוסף על כך, הוכח שטיפולים אלה יכולים לעזור מאוד בהפגת כאבים, מתח וחרדה הכרוכים במחלה ובטיפול האונקולוגי”.

הומיאופתיה: הקלה על דלקת רירית הפה

במאמר מקיף שפורסם ב־2005 בכתב העת הרפואי Lancet שנסקרו בו יותר מ־110 מחקרים על הומיאופתיה, טענו החוקרים שהשפעת החומרים ההומיאופתיים היא השפעת פלצבו בלבד. עם זאת, לדברי ד”ר כספי ישנו יוצא מהכלל אחד - תכשיר הומיאופתי בשם טראומיל. ”מנגנון הפעולה של התכשיר לא ברור”, הוא אומר, ”אבל יש מחקרים איכותיים, המראים שמתן טראומיל לחולים עם סטמוטיטיס (דלקת של ריריות הפה) קשה, בעיקר בחולים שמקבלים כימותרפיה קשה, ובייחוד בחולים מושתלי מוח עצם, או כאלה הנמצאים בהכנה להשתלת מוח עצם, מקל ומסייע להחלמה מתופעת לוואי זו”.

2. הטיפול במחלה

• עמדו במבחן חלקי
  

היפרתרמיה מקומית: טיפול בטמפרטורה גבוהה

השיטה המיועדת להריסת גידולים סרטניים מבוססת על חימום הגידול במכשיר קרינה אלקטרו־מגנטית לא מייננת, או גלי קול, לטמפרטורה של 42־45 מעלות צלזיוס. נמצא שטמפרטורות אלה מזיקות סלקטיבית לתאים הסרטניים ולא לתאים הבריאים. מחקרים שנערכו בעבר הדגימו תגובה אנטי־גידולית מזערית למשך חודשיים עד שלושה בלבד, ורק אצל חלק קטן מהחולים. מסיבה זו נותר הטיפול שנוי במחלוקת, אולם בשנים האחרונות הדגימו כמה מחקרים חדשים ששילוב של ההיפרתרמיה ביחד עם טיפול אונקולוגי בקרינה או בכימותרפיה מסייע להשיג תוצאות טובות יותר.

(צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

חשוב להדגיש שהטיפול המשולב יכול להועיל רק לאלה שהגידול אצלם ממוקם על פני העור או לכל היותר בעומק של 2־3 סנטימטרים. ”קיימים שלושה סוגי היפרתרמיה”, מסביר ד”ר רמי בן יוסף מהמחלקה האונקולוגית בבית החולים איכילוב. ”היפרתרמיה מקומית שמיועדת לטיפול בגידולים על העור או בעומק קטן, היפרתרמיה אזורית שמיועדת לטיפול בגידולים הממוקמים בעומק הגוף,

 והיפרתרמיה כל־גופית שנועדה למקרים שבהם המחלה מפושטת בכל הגוף.

"בעוד ששילוב ההיפרתרמיה המקומית עם הטיפולים האונקולוגיים הוכיח במחקרים יעילות מרשימה, שהתבטאה בשיפור סיכויי ההישרדות בכ־20%־25% לעומת הטיפול בקרינה או בכימותרפיה בלבד, הרי ההיפרתרמיה האזורית לא הוכחה כיעילה, כי כשמנסים לחמם גידול הנמצא בעומק, הגוף בתגובה מפעיל מיד מנגנוני הגנה שנועדו להגן עליו ממכות החום. גם ההיפרתרמיה הכל־גופית עדיין נמצאת בשלבי מחקר ואין ממצאים המאפשרים לקבוע את תועלת הטיפול. לעומת זאת ממצאי המחקרים בשנים האחרונות מראים הצלחה טובה בקרב נשים עם גידולי שד באזור העור או סמוך אליו, וכן במקרים של גידולים בצוואר הרחם ובנרתיק”.

הטיפול בהיפרתרמיה מקומית בשילוב עם טיפולים קונבנציונליים ניתן במחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), אך אינו נמצא בסל התרופות.

צמחי מרפא בעלי סגולות רפואיות

חלק מהתרופות האונקולוגיות מבוססות על צמחים. למשל התרופה טקסול, הנחשבת לאחד הגילויים החשובים בטיפול בסרטן השד והשחלות, מופקת מקליפת העץ טקסוס ברביפוליה, והתרופה וינקריסטין, המשמשת לטיפול במגוון גידולים ממאירים, מופקת מפרח הווינקה. ואכן, חלק מצמחי המרפא מכילים תרכובות כימיות, שמעכבות חלוקת תאים, ואחרים מסייעים להקטין את דיכוי מוח העצם (תופעת לוואי בלתי רצויה של הכימותרפיה) ובכך תומכים בספירות הדם. צמחי מרפא נוספים מחזקים את מערכת החיסון, ואחרים מסייעים להפחית את תופעות הלוואי השונות הכרוכות בסרטן.

בנוגע לחלק מצמחי המרפא, כמו למשל האסטרגלוס, קיימות הוכחות מחקריות מרשימות, מקצתן עדיין נמצאות בשלבי הוכחה שונים, ואילו אחרים לא הוכיחו יעילות כלל. ד”ר כספי: ”בחודש ינואר השנה התפרסם מחקר שהשווה בין חולים עם סרטן ריאה שקיבלו טיפול בכימותרפיה לחולים שקיבלו את אותה כימותרפיה בשילוב עם צמח האסטרגלוס. המחקר הראה שהטיפול המשולב באסטרגלוס

 ובכימותרפיה שיפר את איכות החיים של החולים, ונרשמה גם עלייה קלה, אך משמעותית מבחינה סטטיסטית, בהישרדות החולים”.

במרכז הרפואי תל אביב נערך בשלוש השנים האחרונות מחקר, בראשותה של ד”ר נאורה עלי־חושן, מנהלת יחידת המעקב במרכז האונקולוגי, שבוחן את השפעות הגומלין של טיפול משולב בכימותרפיה ובצמחי מרפא סיניים. במחקר משתתפות 60 חולות בסרטן השד. ”המחקר הוא בין היחידים בעולם שמיישמים על צמחי רפואה סיניים אמות מידה של מחקרים מדעיים מובהקים - כלומר מחקר רנדומלי, הכולל קבוצת ביקורת וללא ידיעת איש מהמשתתפים בו מי שייך לקבוצת הטיפול ומי לקבוצת הביקורת. בכך אנחנו רוצים להגיע לתוצאות בעלות משמעות מדעית גבוהה, שיהיה קשה לערער עליהן”, אומר ד”ר יאיר מימון, מנהל היחידה לרפואה משלימה במרכז הרפואי תל אביב, המשתתף אף הוא במחקר.

למרות יעילותם המבטיחה של חלק מצמחי המרפא, כל המומחים ששוחחנו עמם מזהירים מפני נטילתם ללא ייעוץ ופיקוח של רופא מומחה ברפואה משלימה ובאונקולוגיה. ”בגלל השוני הרב בין מחלות סרטן למיניהן, בין חולה לחולה ובין הטיפולים שמקבל כל חולה, צמחי מרפא שונים יכולים להשפיע אחרת על החולים”, מסביר ד”ר כספי. ”נוסף על כך, חלק מהצמחים מקיימים פעילות הדדית עם התרופות ובכך יכולים להגביר את פעילות התרופה או לבטל את יעילותה”.

• עדיין במבחן
  

ויטמין D: מעכב חלוקת תאי סרטן

יכולתו של הוויטמין למנוע התפתחות גידולים סרטניים התגלתה לפני כ־15 שנה, כשחוקרים גילו ששיעור מקרי המוות ממחלות סרטן בצפון ארצות הברית בשנים 1950־1994 היה גבוה פי שניים מהשיעור במדינות הדרום. השערתם, שהתאמתה במחקרי המשך, הייתה שחשיפה בלתי מספקת לקרינה האולטרה־סגולית, הגוררת בעקבותיה מחסור בוויטמין D, עלולה להוות גורם סיכון משמעותי לסרטן.

”במחקרים נוספים נמצא, שבתאי סרטן הערמונית יש קולטנים לוויטמין D וכשחשפו תאים אלה לוויטמין D במעבדה, התברר שהוויטמין מעכב את הגדילה והחלוקה של תאי הסרטן וגורם למותם”, מסביר פרופ’ אבישי סלע, מנהל המחלקה האונקולוגית בבית החולים אסף הרופא. ”לאחר שגם מחקרים בבעלי חיים הראו ממצאים מבטיחים, נערכים בשלוש השנים האחרונות מחקרים בחולי סרטן הערמונית. מאחר שמינונים גבוהים של ויטמין D עלולים להעלות את רמות הסידן בדם ולגרום ליצירת אבני כליה, הפרעות קצב ועוד, הטיפול מבוצע באמצעות מתן קלציטריול, שהוא אנלוג (תרופה השונה מעט מתרופת האם) סינתטי של ויטמין D, שאינו גורם לעליית הסידן”.

אחד המחקרים, שפורסם בשנת 2003, הראה ששילוב של קלציטריול עם התרופה הכימותרפית טאקסוטר (במינון שבועי), הפחית את רמת ה־PSA (סמנים שרמה גבוהה שלהם מעידה על סרטן הערמונית) ביותר ממחצית, ואף הביא להארכה בתקופת השליטה על המחלה. ”עם זאת, המחקר לא הוכיח שהטיפול משפיע על שיעור ההישרדות מהמחלה”, אומר פרופ’ סלע. ”בימים אלה נערך מחקר מורחב שנועד לבחון אם הטיפול ישפיע על תיים היא השפעת פלצבו בלבד. עם זאת, לדברי ד”ר כספי ישנו יוצא מהכלל אחד - תכשיר הומיאופתי בשם טראומיל.

”מנגנון הפעולה של התכשיר לא ברור”, הוא אומר, ”אבל יש מחקרים איכותיים, המראים שמתן טראומיל לחולים עם סטמוטיטיס (דלקת של ריריות הפה) קשה, בעיקר בחולים שמקבלים כימותרפיה קשה, ובייחוד בחולים מושתלי מוח עצם, או כאלה הנמצאים בהכנה להשתלת מוח עצם, מקל ומשפר את ההחלמה מתופעת לוואי זו”.

נוגדי חמצון פועלים כחרב פיפיות

הטיפול בסרטן בעזרת מתן חומרים נוגדי חמצון כגון ויטמין E, ויטמין C וסלניום נחקר לא מעט בהנחה שנוגדי החמצון יכולים להגן על התאים הבריאים ולחזק את תאי מערכת החיסון, הנלחמים בתהליך הסרטני. אלא שהאונקולוגים מזהירים, כי נוגדי החמצון עלולים לפעול כחרב פיפיות, ולהגן לא רק על התאים הבריאים, אלא גם על תאי הסרטן, ובכך להאיץ את התהליך הסרטני במקום להאט אותו.

ומה אומרים המחקרים בעניין זה? ”המחקרים לא הצליחו להוכיח חד־משמעית שנוגדי החמצון אכן מסייעים למלחמה בסרטן”, מסביר פרופ’ דן אדרקה, מנהל המחלקה הגסטרואנטרולוגית במרכז הסרטן בבית החולים שיבא. ”כך למשל, בעוד שסקירת מחקרים מ־2004 הראתה שבקרב חולי סרטן שקיבלו תוסף סלניום, כמות תאי מערכת החיסון הלבנים הייתה גדולה יותר והחולים סבלו פחות מבחילה, חולשה ועייפות, הרי מחקר אחר לא הראה הבדלים בתסמינים בין חולי סרטן שקיבלו ויטמין E לאלה שלא קיבלו אותו.

"גם המחקרים שבדקו את השפעת נוגדי החמצון על ההישרדות מסרטן או על הישנות המחלה חלוקים בממצאיהם: בעוד שכמה מהם הראו השפעה חיובית מסוימת, הרי אחרים הצביעו דווקא על קיצור תוחלת החיים של החולים”. האונקולוגים גם מזהירים מפני פגיעה אפשרית של נוגדי החמצון ביעילות הטיפול בהקרנות ובחלק מהטיפולים בכימותרפיה.

פרופ’ אדרקה: ”הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהקרינה וחלק מהחומרים הכימותרפיים גורמים לייצור חומרים מחמצנים בתאים הסרטניים, שהורסים את ה־DNA של הגידול. לדוגמה, במחקר שבו קיבלו חולים בשילוב עם טיפול קרינתי נוגדי חמצון או לחלופין פלצבו, נמצא שבקרב קבוצת החולים שקיבלה נוגדי חמצון, שיעורי הישנות הגידול היו גבוהים יותר משום שנוגדי החמצון הגנו על הגידול מהקרינה”.

• נכשלו במבחן
  

חוקני קפה: לא עוזרים, אפילו מסוכנים

את שיטת הטיפול בסרטן באמצעות חוקני קפה פיתח ד”ר מקס גרסון לפני כ־30 שנה והיא מבוססת על הרעיון, שבקפה מצויים חומרים הגורמים כביכול להרחבת צינורות המרה ומסייעים בניקוז רעלים מהגוף. אלא שהתיאוריה הזאת, טוענים אונקולוגים, לוקה בשני פגמים יסודיים.

”ראשית”, אומר פרופ’ אדרקה, ”איש לא הוכיח עד היום שקיימים רעלים בגוף שאחראים להתפתחות מחלת הסרטן. שנית, החומרים שעליהם הצביע ד”ר גרסון נהרסים בשעת הרתחת הקפה, ולכן אינם יכולים להועיל, וגם אם היו נותרים פעילים לאחר ההרתחה, הם לא היו גורמים להרחבת צינורות המרה אלא דווקא להתכווצותם”.

גם מכון הסרטן הלאומי של ארצות הברית הצהיר כי אין כל עדות מדעית לכך ששיטת טיפול זו יעילה בטיפול בסרטן וכי היא עלולה אף להיות מסוכנת, שכן החוקנים עלולים לגרום לזיהומים, להתייבשות, לדלקת במעי, לחוסר איזון במלחים ובמינרלים ואפילו למוות. מסיבה זו השיטה אינה מאושרת לשימוש בארצות הברית.

סחוס כרישים להיט שירד מגדולתו

הרעיון לרקוח כמוסות מסחוס כרישים ולטפל בעזרתם בסרטן עלה למודעות הציבורית ב־1993, כשתוכנית הטלוויזיה ”60 דקות” של רשת CBS הציגה את ספרו של ד”ר וויליאם ליין, ”כרישים אינם חולים בסרטן”. בתוכנית הוצג מחקר קובני, שבו חולי סרטן סופניים שקיבלו סחוס כרישים דיווחו שחשו הרבה יותר טוב בתוך כמה שבועות. למרות שחוקרי ה־NCI (מרכז הסרטן הלאומי בארצות הברית), שבדקו את ממצאי המחקר, הסיקו כי הוא ”בלתי שלם ולא מרשים”, הפך סחוס הכרישים ללהיט מבוקש בקרב חולי סרטן.

”הטיפול בכמוסות מסחוס כרישים מבוסס על העובדה שהחומר מכיל חלבונים שיכולים לעכב יצירת כלי דם חדשים”, מסביר פרופ’ אדרקה. ”לכן טוענים המצדדים בחומר, שהוא יכול לעצור את אספקת הדם לגידול ולמעשה ’מרעיב’ אותו.

"אבל טיעון זה אינו רלוונטי, שכן מיצי הקיבה הורסים את החלבונים האלה, כך שהם אינם מגיעים לדם כלל ואינם יכולים לפעול. מחקרים גדולים שבחנו את הטיפול בכמוסות סחוס כרישים לא הצליחו להוכיח שהחומר יכול לרפא סרטן או שיש לו ערך כלשהו בהקטנת הגידול הסרטני”.

ב־1997 אסר ה־FDA על חברות המייצרות תוספי תזונה המבוססים על סחוס כרישים להעניק לחומר תכונות אנטי־סרטניות, וב־1999 אף הגיש תביעה כנגד אחת החברות על כך שפרסמה מידע מטעה, שלפיו החומר מהווה טיפול יעיל בסרטן.